אבני נזר חושן משפט צח

אך יש ראי' מענבי הדס שהאדימו דכשחורות דמיין ופסול, ופירש"י משום דכשיבשו מעט יותר יהיו שחורות, הרי דאזלינן בתר סופו, וכיון שסופו ליפול ויתקלקל הרבוע גם מעכשיו יפסול, ואף דמחמת שמדבקים הדפנות מבפנים אין סופו ליפול, מ"מ שוב דומה להא דפ"ב דעירובין (כ"ה. הנ"ל) גבי טיט כיון שאינו יכול לעמוד בפ"ע לאו כלום הוא. רק שסומכין ג"כ קצת על המכשירים דבק שיחשב עור אחד, אבל שוב בין הדפנות שמבפנים הא חוצץ הסיד ביניהם. וכהאי גוונא במנחות (י"א) גבי חציצת מלח באמצע הקומץ עיי"ש פירוש הב' שברש"י: אך י"ל עפ"י הסוגיא דרפ"ק דעירובין במקצת קורה למעלה מעשרים אף אם ינטל מה שלמעלה יהי' חצי שלמטה ניטלת ברוח, ע"כ נעשית שפודין של מתכת עיי"ש דאפי' למאן דאסר הוא רק משום גזירה, אבל מעיקר הדין כשר החצי' שלמטה לבד, כיון שיש לו חיזוק ע"י שלמעלה, ויש לעיין מהא דפ"ב הנ"ל בטח טיט דכיון דבאפי נפשי' לא מצי קאי לאו כלום הוא, ואפשר לחלק דבין חצי' שלמעלה בין שלמטה קורה אחת היא, משא"כ טח בטיט בפני הכותל דכותל של אבנים או עץ וטיט תרי מילי נינהו לא מהני כותל להחשיבו לטיט: והנה לפי זה כיון דעור הדפנות שבפנים עם העור שבחוץ הכל אחד כשדבוקין מהני דפנות שמבפנים לעור שמבחוץ, שיחשוב העור שבחוץ לבד בית ואין כאן חציצה רק בין הקלף והבית שבזה נראה דלא איכפת לן בחציצה: ועוד י"ל לפי מה דאיתא בשלהי ע"ז גבי מאני דקוניא דהיינו כלי חרס המחופים באבר דבתר ציפוי אזלינן ובעי טבילה, ועיי"ש בר"ן דיש אומרים בעי ציפוי מבפנים ומבחוץ, ומ"מ במצפה מכל הצדדים בתר ציפוי אזלינן. ובשלהי חגיגה דבטל גוף הכלי לגבי הציפוי בין לקולא בין לחומרא, ה"נ בטל הסיד שבאמצע לגבי העור וחשיב כאילו הי' כולו עור: אך יש לעיין מהא דכתבו התוס' בע"ז שם דמחופין רק מבחוץ א"צ טבילה משום שאין משתמשין דרך המתכת, וכלי סעודה האמורין בפרשה היינו במקום שמשתמשין, ואי חשיב כאילו כולו של מתכת הרי משתמש במקום המתכת: אך נראה דלעולם גם מה שבפנים חשיב כמו הציפוי כמשמעות. הש"ס שלהי חגיגה אפי' בכלי מסמים נמי בטלי עיי"ש, אך סברת התוס' הנ"ל עפ"י דבריהם בעירובין (יו"ד:) גבי עומד מרובה על הפרוץ דאף דמיעוט הפרוץ מצטרף לטפח, הרי דנחשב כאילו כולו עומד, מ"מ אם הטומאה או הכלי תחת הפרוץ לבד טהור, הרי דאף דמיעוט הפרוץ בטל לגבי רוב העומד. מ"מ כשדנין על הפרוץ לבד דיינינן לי' כפרוץ ה"נ כשמשתמש בעץ לבד אף דבטל לגבי הציפוי דיינינן לי' כעץ, זה סברת התוס' ודו"ק היטב וא"כ בנ"ד שדנין על הבית כולו חשיב כולו עור ולא הוי חציצה: ע"כ נ"ל אם הוא כמו שציירתי שבלעדי הסיד יעמוד הבית על עמדו כשר, אך יען שהוא שאלה חמורה מאד שנוגע לאיזה מאות אנשים חשש ביטול מצוות תפילין וברכות לבטלה באיסור כל ימי חייו ואין ההיתר ברור כל כך רק תלוי בשיקול הדעת, איני רוצה לסמוך עלי בלתי הסכמת גדול אחד, ואז אהי' סניף להתיר: נשתהה המכתב וראיתי כי יש עוד היתר, ומחמת הבי דואר לא אוכל לבאר ההיתר שיש עוד בזה ואם יש הפסד מרובה בהמתין על הסכמת גדול יוכל להתיר בעצמו אם ירצה אך אם אפשר לשאול עוד אחד מה טוב: ידידו הדוש"ת הק' אברהם סימן עא להנ"ל בענין הנ"ל. ב"ה יום ג' קרח תרס"ד לפ"ק פה אטוואצק. כבוד הרב הגדול החו"ב מעוז ומגדול מגזע היוחסין מו"ה שמואל נ"י האבד"ק ווענגראווע. מ"ש ליישב הראי' מבוזקין מלח דמקשה אי מבטל מוסיף אבנין ואי לא מבטל הוי חציצה אף דמלח לא חזי למזבח, וראי' מהא דסוכה (מ"ט) גבי והביאו בול של מלח וסתמוהו לא מפני שהוכשר הרי דמלח לא חזי למזבח, ואני דחיתי דלעולם כשר למזבח, אך משום דאי מבטל לי' חייב משום בונה כמפורש בתוס' שבת (מ"ד), ועל זה כתב מעלתו דבעירובין מבואר דבמבטל לי' שרי במקדש: ליתי' דנהי דכך הי' מוכרחין לומר לס"ד, אבל למסקנא הא מיירי בלא מבטל לי' ומ"מ במדינה אסור בלא שינוי ובמקדש מותר בזה בלא שינוי ועיין במהרש"א שם, אבל במבטל לי' דמפורש בתוס' שחייב ע"כ במקדש נמי אסור, וכן משמע במשנה עצמה מדתני התירא בלא מבטל משמע דבמבטל אסור: עוד כתבתי דוודאי לא מבטל דלמחר יקחהו ויתקנו המזבח בסיד כראוי, וכתב מעלתו דא"כ הי' מבטלים אותו והי' מניחים אותו כך עד שיפול מעצמו, זה אינו תשובה מכמה טעמים, שאם הי' מבטלים תחילה אף שלמחר ימלך ויקחהו לא יופסל בזה למפרע ושוב בודאי יקחהו ולא בטל כלל, וזה מוכח מסוכה ל"ג דלר' יהודה אין תקנה לאוגדו ביו"ט. ולמה, הלא בידו להתירו למחר ולא הוי קשר של קיימא, וכשקושרו ליום אחד אף לכתחילה מותר, אלא ודאי הא ליתא, שאם מתחילה לא הי' כוונתו לבטלה אף אם למחר לא יתירהו לא יחשב בשביל זה קשר של קיימא למפרע, וא"כ בודאי לא יתירהו. דלמה לו להתירו, וה"נ בנ"ד להיפוך, אם בתחילה יבטלהו לא בשביל מה שיקחהו אחר כך יתבטל הביטול למפרע, וא"כ בודאי יקחהו כדי שיהי' המזבח כראוי ושוב לא הוי ביטול. ועוד דטוב שיתבטל העבודה יום אחד משיהי' המזבח שלא בהידור לעולם, ומ"ש כשיפול יתקנהו, אם הי' ברור שיפול מעצמו נראה דלא חשיב ביטול כמפורש שלהי שבת ברש"י דלא מבטל לי' דמנתק כשיבש, הנה דבעומד ליפול מעצמו לא חשיב ביטול, אך דבר זה תלוי באשלי רברבי אין כאן מקומו: מ"ש מעלתו, על מה שהבאתי ראי' שעפר הוכשר מתוס', שלא ידע מה הוסיפו תוס' על הגמ'