אבני נזר חושן משפט פו
Avnei Nezer Choshen Mishpat 86 · אבני נזר חושן משפט · free full Hebrew text
Open in the reader →בקדשים הוי מום ומ"מ לא מיפסל לעולם בחתיכת העור קודם שיחתוך הסימנים כיון שדרך שחיטה עביד לא מפסיל עיי"ש דמדמה מיעוט סימנים הראשונים לחתיכת העור בקדשים, ולפי זה נראה דבקדשים מתחיל השחיטה משעת חתיכת העור ואם מתעסק בשעת חתיכות העור פסול, וכיון שסבור שהם חולין לפי דעתו לא הוי חתיכת העור שחיטה כלל והוי כלא נתכוין לשחוט, והשתא קאמר שפיר מדאצטריך קרא דמתעסק בקדשים פסול, דאפי' בשחט משום ג"כ פסול מטעם הנ"ל דלא אצטריך קרא להכי וע"כ דבחולין כשר ודו"ק: ומ"מ קם דינא דאפי' לר"ח אינו פסול אלא בשוחט בפירוש לשם זבח אחר, אבל בשוחט משום זבח אחר בסתם כשר, וה"ה הכא בס"ת בשם קודש שסבור שהוא חול שאם כתבו בסתם כשר: שוב הגיע לידי הרמב"ם חלק ג' וראיתי שפסק כרבה דעקירה בטעות לא הוה עקירה, ולפי זה אפי' כתבו בפירוש לשם חול כשר, ולא דמי להי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת דלכ"ע כ"ז שלא העביר בקולמוס פסול, דשאני התם דמחשבתו הי' לכתוב יהודה ואם הי' גומר התיבה יהודה לא הי' שם כלל ולא לשמה קיימי: אמנם כ"ז לתירוץ התוס' בסתמא לשמה קיימי אבל רוב הפוסקים חולקים ע"ז, וא"כ דל עקירתו מהכא הרי לא נכתב לשמו, אלא דמ"מ י"ל כיון דמתחילה חשיב ואמר שכל השמות יכתוב לשם קדושת השם שוב בעי עקירה ועקירה בטעות לא הוי עקירה כן נ"ל: הק' אברהם סימן נז. ב"ה ועש"ק תרומה ברכ"ת לפ"ק. שפעת שלום ושמחה לכבוד ידיד נפשי ולבבי ה"ה הרב הגאון החריף בכל מיני מושכל המאוה"ג מו"ה יהושע נ"י ויזרח. מכתבו היקר מכל כלי חמדה הגיעני שבוע זו וראיתי שלא השיב כלל על עיקר דבריי והי' בדעתי שלא להשיבו עוד אחרי שלא השיב על דברי וזה הי' עיקר כוונתי למען יצרפו דברי במצרף הבחינה, ומה גם שכתב שקשה עליו עול הכתיבה, אך אחר שחלק עלי בדבר הלכה למעשה והי' בעיניו שטעיתי בדבר פשוט ולא כן הוא כאשר יבואר בעז"ה אמרתי להשיב וישיב אשיב על סדר דבריו ואשיב על ראשון ראשון: אשר תירץ דעשה חמור דוחה לעשה הקל אף בבא ע"י פשיעה והביא ראי' מההוא דתמיד נשחט, בזה כוון לדברי הגאון בעל ברוך טעם, אך מזה אינו מוכח שדוחה ל"ת שחמור מעשה כמבואר בפ"ק דיבמות, ושוב צריך ללמדו מכלאים בציצית וצריך שלא יבא ע"י פשיעה דומיא דכלאים בציצית: אך מדברי ר"ת שהביא המג"א סי' תמ"ו סק"ב דעשה דרבית דוחה ל"ת לחוד אף דלא הוה בעידנא, וה"ה דדוחה אף דבא ע"י פשיעה דחד טעמא לתרווייהו דלא דמי לכלאים בציצית, אך בנ"ד נראה דלא חשיב עשה דרבים כלל, דעשו המצוה שיתכפר הציבור בקרבן זה דווקא, הלא אם נשפך הדם מביא פר אחר ושוחט, אלא דאפשר לומר דא"כ נצטרך לחלל יוהכ"פ שהוא בכרת ומוטב לעבור על בל תוסיף, ולפי זה היינו יכולים לתרץ בלא טעמא דעשה דוחה לל"ת, דאם נאמר דלא יזרוק יצטרך לשחוט אחר ויעבור על חילול יוהכ"פ וטוב לעבור על ב"ת משיעבור על יוהכ"פ שהוא בכרת, אך ז"א דשבת הותרה בציבור כדאיתא בסוף טרף בקלפי מכ"ש יוהכ"פ וקרבנות הבאים חובה ליוהכ"פ דהותרה כיון שמצוותו בכך וכמ"ש התוס' ביבמות בכלאים בבגדי כהונה: ומה שתירץ הקושיא מיקדש דעשה דחמור המוטלת על כל והוסיף דיש ל"ת שלא להותיר ודאי בלא הוספה לא סגי דמבואר מדברי ר"ת שכתבתי לעיל דעשה דרבים אינו דוחה לעשה ול"ת הקל, וכן משמע בפרק שלוח הקן דלאו עברי' עשה הוא דאיכא משמע דאי הי' עשה ול"ת לא הוי סגי בטעמא דגדול עשה דשלום בית והכל גלוי לפני כבודו], והנה ידוע דברי הרי"ף בב"מ דל"ת אינו דוחה, גם י"ל עפ"י דברי התוס' במשהה חמץ ע"מ לבערו דאינו עובר כיון דהוי ניתק לעשה וה"נ בדעתו לשורפו למחר ויש לעיין בזה ואין להאריך: ואשר הקשה על התוס' דמוסיף בקרנות לפי מה שהעלה בחידושיו לאו"ח דשלא במינו כשלא בזמנו, ודבר זה לא נודע לי אמיתתו דכל ב"ת חמש מינין בלולב כו' [והי' לו להקשות מדברי הט"ז או"ח סי' ל"ה בתשובה דשלא במקומו כשלא בזמנו], גם מה שתירץ כיון דס"ל לשמואל שלא במקומו כמקומ' דמי נראה דקושייתו בקרן אמר הוא שלא במקומו וזה תימה דבכור בכל מקום מקומו ובלבד כנגד היסוד כידוע: גם מ"ש ליישב קושיית התוס' דהכא הוי שלא במקומו ושוב ליכא ב"ת כיון דכבר אזיל מצוותו, ועוד י"ל כיון דאי מתרמי לי' לא שייך בכאן. לא ידענא דשני התירוצים אחד דאי הוה שייך דאי מתרמי לא אזיל מצוותו אלא בתירוץ הראשון יספיק דלא תקשה מה שהקשיתי במכתבי הקודם דעדיין יש מצוה והוי כשלא בזמנו, ואף דבמ"ש דשלא בזמנו כשלא במקומו יש לתמוה עליו כנ"ל, מ"מ בההוא דשלא במקומו יפה כוון כמ"ש הט"ז או"ח סי' ל"ה בתשובה דשלא במקומו כשלא בזמנו והשתא א"צ לדשמואל כנ"ל בבכור בכ"מ מקומו כנ"ל: עוד כתב מר במה שדחיתי דלענין היתר אימורים כולן מצוה אחת, וע"ז כתב מר וז"ל א"י מה ענין זל"ז דמ"מ מצות כפרת דם כבר אזדא לה, איברא ודאי דהכי הוא דזריקת דם להתיר אימורים בא כמ"ש רש"י מנחות ט' סוף ע"א וז"ל זריקת דם אינו אלא להתיר אימורים למזבח ובשר לאדם וכיון דאבדו שניהם זריקה למה היכא דמצות זריקה להתיר