אבני נזר חושן משפט פה

כתיב חוקה עלה, וק"ל ע"ז דהא בשמעתין משמע דבב"א מהני, דלא הקשה אלא דקמקדים למעלה דשעיר מקמי מטה דפר, אבל מה שנותן דמי פר ושעיר כאחד למעלה וכן למטה לא הקשה כלום, וכן בנתערבו במתנות האחרונות לא הקשה לו מנתינת דמי פר ושעיר כאחד למטה, ומשמע דאף דבקרא כתיב דם פר תחילה ואח"כ דם שעיר מועיל בב"א, וק"ל מהא דאמרינן בר"ה (ל"ד:) תקיעה מזה ותרועה מזה לא יצא ופירשו התוס' משום דאין כאן פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי' כיון שהכל ביחד ועיין בר"ן שם, ולדברי התוס' י"ל דלענין בת אחת לא קיימא חוקה עלה אבל לדידן קשה, שו"ר שגם להתוס' קשה דהא קרא אמר וכלה דם הפר ואח"כ דם השעיר והרי שנה עליו הכתוב לעכב שלא יועיל בב"א: ונ"ל ליישב קצת לפמ"ש התוס' לקמן (נ"ה) דע"כ צריך דאחת אף לר"י משום דהו"א דילפינן ממתנות הקודמים להם שהם זה בפני עצמו וזה בפ"ע וע"כ י"ל דה"נ ילפינן דמהני בב"א ממתנות מזבח, ואף דהתם בב"א דווקא מ"מ ילפינן לענין שיועיל בב"א וכל מה שיכולים להשוותן משווינן תדע דהא מתנות דמזבח נמי לאו לכל דבר משוינן להו למתנות דהיכל דהתם בעינן וכלה דם הפר ואח"כ דם השעיר, והכא במזבח הפנימי אפילו תימא דנותן על הקרנות זה בפ"ע וזה בפ"ע מ"מ הרי נותן הדם השעיר קודם שנותן מדם הפר על טהרו דכולהו חד כפרה נינהו כדמשמע לקמן (ס"א) וכן הוכיחו התוס' זבחים (מ"ב) ד"ה כגון: ובזה יתיישב ג"כ קושיית התוס' שהקשו ל"ל קרא דוכלה ולהנ"ל ניחא דאל"כ הוי ילפינן ממתנות המזבח דנותן מדם השעיר על הקרנות קודם שנתן מדם הפר על טהרו, ובזה יתיישב מה דק"ל על דברי התוס' לקמן שהקשו על ר' יונתן דס"ל דדווקא מזה בפ"ע ומזה בפ"ע והא ס"ל בכ"מ דמשמע מזה בפ"ע ומזה בפ"ע ותירצו דהו"א דילפינן ממתנות שלפניו, וק"ל דהא התם נמי רצה רבא לומר דכשר אם נתנו שניהם בב"א [וא"ל דאיהו לא הכשיר אלא בנתערבו אבל כשיש דמים שאינם מעורבין כי יהיב מדאחר יהיב וכדלקמן ע"ב, ז"א דלקמן לא אמרינן אלא לרבא ואסור ליתן דמים בחנם וגם עובר על בל תוסיף, אבל לר' ירמי' אין איסור אף לכתחילה אם מערב] אלא שהקשה לו ר' ירמי' משום דבעינן וכלה וזה א"א ללמוד, דע"כ נותן מדם השעיר על הקרנות קודם שנותן מדם פר על טהרו, ולהנ"ל ניחא דהא דכשר בב"א היינו למה דקי"ל דמערבין לקרנות וילפינן ממתנות דקרנות אבל לר' יונתן באמת אף במתנת פתח אינו כשר אלא בזאח"ז דבב"א פסול וכדמוכח מההוא דר"ה: העולה ממ"ש דכל היכי דבעינן כסדרן אם עשאו בב"א לא מהני ולפי זה אני תמה במ"ש קצת אחרונים דשם הנכתב שלא כסדרן פסול א"כ מה רבותא דבן קמצר שכתב השם בב"א, ולפי דבריהם ראוי שיהי' פסול דלא חשיב כסדרן וכדמוכח מההוא דר"ה ועיין בר"ה בר"ן שם וכעת אין ספרים אלו בידי לעיין בהם: ואגב דאיירינן בהלכות ס"ת אעתיק לו שאלה אחת ששאל אותי רב אחד פה גור והוא שסופר אחד טעה בכתבו אחד השמות וסבור שהוא שם חול ובתחילת כתיבת הספר אמר בע"פ שהוא כותב הספר לשם קדושת הספר וכל השמות לשם קדושת השם וכמבואר בש"ע שיתנה כן, ועתה השאלה אם השם קודש והספר כשר או אינו קודש ומותר למוחקו כמו שפסק הש"ך יו"ד סי' רע"ו בשם הנכתב שלא בקדושה מותר למחקו לצורך תיקון, וזה אשר נ"ל בדין זה: הנה מטעם דברים שבלב אין להכשיר כאן שנאמר כיון שתנאי שלו בתחילה הי' מועיל אם הי' כותב בסתם כמו שפסק הפרמ"ג באו"ח וע"כ אף שסבור שהוא שם חול הוי דברים שבלב, הא ליתא דלא אמרינן דברים שבלב אינם דברים אלא ביודע שדבריו שבפיו הם להיפוך וכידוע חילוק הראשונים במתכוין לומר תרומה ואמר מעשר וכן מבואר בתשו' מיימוני בשליח שטעה ואמר הרי את מקודשת לי וטעה שסבור שפירש דבריו לצורך משלחו: ולפענ"ד דלא מבעיא לחד תירוצא בתוס' מנחות (מ"ב.) דבס"ת אף השמות סתמן לשמן קיימו דכשר כיון שלא כוון בפירוש שלא לשם קודש אלא שכתב חול וקי"ל חטאת ששחטה לשם חולין כשירה דלאו מינה לא מחריב בה, ועוד דאפי' לתירוצא בתרא דגמ' דטעמא דרב מקרא דבנ"ד כשר, דהנה במנחות (מ"ט.) בכבשים ששחטו לשם אלים עלו לשם חובה אמר ר"ח כו' ורבה אמר כו' עיי"ש, ולא מבעיא לרבה דבנ"ד כשר כיון דסתמן לשמן קיימו ועקירתו בטעות לא הוי עקירה ואפי' לר"ת אינו פסול, אלא בשחטן בפירוש לשם אלים וכ"כ רש"י שאמר הריני שוחטן לשם אלים, וכן נראה מדברי התוס' זבחים (ג':) ד"ה הכא משום דמה קדשים שאין מחללין דשרי בשחט חטאת וכסבור שהוא עולה דכשר, ונ"ל להביא ראי' לדבריהם דבסתם כשר ולא בעי שישחט בפירוש לשם כבשים מהא דגרסי' ס"פ ב"ש משום חולין פסולה עד זו בידינו הוא לעכב כו' והשתא אי אמרת דבשוחט משום חולין הוי כשוחט לשם חולין הא אינו מרצה ולא צריך קרא למצוה וע"כ קרא לעכב: ומיהו יש לדחות דאצטריך תרי קראי ללא כוון לשם שחיטה דחשיב ג"כ מתעסק, ולפי זה יש להביא ראי' להיפוך מדאמרי' בחולין (ל"ב) מדאצטריך קרא דמתעסק בקדשים שהוא פסול מכלל דבחולין כשר, וקשה הא אצטריך לשחט משום חולין אלא ע"כ דלזה לא הוי צריך תרי קראי כנ"ל דאין לומר דצריך קרא להיכי דשחט משום חולין לשם קודש דהו"א דעלו כמו כבשים משום אלים לשם כבשים, דיש לחלק דבשלמא התם אף לפי מחשבתו שהם אלים חייל מחשבת כבשים שלא יעלו לשם חוב ע"כ מהני להכשיר, אבל הכא לפי דעתו שהם חולין לא חייל מחשבת קודש כלל והוי פטומי מילי בעלמא ולא מהני להכשיר ודו"ק: ונראה ליישב לשיטת רש"י ותוס' הנ"ל סוגיא דחולין הנ"ל בהקדם עוד קושיא היכי מוכח מקרא דושחט את בן הבקר שתהא לשם בן בקר דמשום חולין פסול דהא כמה קראי מוכחא שתהא שחיטה לשם אותו קרבן כבש"ס בפ"ק דזבחים ואעפי"כ משום קודש אחר כשר: עוד נראה לפמ"ש ר"ת בס' הישר בשמעתא דהחליד במיעוט סימנים דפגימת עור