אבני נזר חושן משפט פז

האימורים וזה לא נגמר עדיין עד שיתן מתנת המזבח: ועתה אשוב בדבר השאלה וז"ל מעכת"ה דודאי זה דומה לכסבור שהם חולין ושחט לשם חולין, וע"ז יש לתמוה הפלא ופלא דע"כ התם לא משום שלא לשמו פסול דהא שחט לשם חולין כשר, וגם אפי' שחט משום קודש כשר אלא דגזה"כ הוא דמתעסק בקדשים פסול והיכן מצינו דמתעסק בשמות הקדשים פסול, ובמכתבי הקדום הבאתי משם ראי' להיפוך, דכיון דאצטריך קרא דשחט משום חולין מוכח דמשום לשמו לא הוי מיפסל ואף עלה לשם חוב מדאצטריך תרי קראי, דאי מסברא לא עלה לשם חוב ע"כ קראי קמאי לעכב, ובזה פלפלתי שם מסוגיא דחולין, אך כ"ז הוצרכתי לנ"ד עקירה בטעות הוי עקירה, אבל למה דפסק הרמב"ם דלא הוי עקירה פשיטא דמשום לשמה לא מיפסל רק משום מתעסק ובקדשים לא מצינו אלא דבעי לשמה, ודבר פשוט דלא נאמר מה דגלי קרא בקרבנות לשמות הקדושים, וגדולה מזה פשיטא לי' לשאג"א דאפי' בלשמה גופי' לא ילפינן ס"ת ותפילין מקדשים, ועיין בסי' מ"ז בעבד לשם ס"ת דאינו כשר לתפילין אפי' למ"ד בריש זבחים שחטן לשם גבוה מהן כשרין, שאני התם דגלי קרא ולא יחללו קדשי בנ"י אשר ירימו עיי"ש, וכ"ש לפמ"ש בתשובה הראשונה עפ"י דברי ר"ת בספר הישר: ועוד יש מקום לומר דהכא הוי כשחט חטאת משום שלמים דכשר אף דשלמים קדושתו קיל טובא מחטאת, וה"נ כל הס"ת קדיש ובעי כוונה לשם קדושת ס"ת כדאיתא בריש סי' רע"ב אלא בשמות קדושתן חמורה משאר ס"ת ולא מהני בהו כוונה לשם קדושת הספר לחוד וכמו עיבד לשם תפילין דלא מהני לס"ת ומ"מ הוי כמשום קודש, וכ"ז לפי סברת מעכת"ה אבל לדעתי הדבר פשוט דבשמות אפי' משום חולין כשר: ומה שדחה הראי' שהבאתי מדברי התוס' (ק:) דאפי' לר"ת בסתם כשר ודחה מעכת"ה דהתם לרבה קאי, ואף דמ"מ יש ראי' מזה דהס"ת כשר דא"כ הלכה כרבה אלא דאגב חורפי' לא השגיח לעיין יפה בדברי התוס' וז"ל התוס' דמה קדשים שאין מחללין כגון בשחט סתם וכסבור שהוא עולה ולרבה דפירש כוון בפירוש לשם עולה כשר אלא ודאי דבסתם אפי' לר"ח כשר: ואשר כתב דהחילוק בין אמר לחשב אין נראה לו בזה תמיהני על מעכת"ה שדחה דברי רש"י בלי שום ראי' בוודאי דברי רש"י ברור מללו דדווקא באמר פסול, ואמנם רש"י דס"ל מחשבה דקדשים היינו דיבור ולהסוברים דאף מחשבה מהני ודאי אף מחשבה חשיב כדיבור, אמנם לדעתי הכא אף מחשבה לא הוי כיון שלא כוון במחשבתו לשם חולין אלא שסבור שהם חולין: ואשר כתב דאפי' להתוס' דפיגול בדיבור היינו לענין כרת אבל מ"מ במחשבה מיפסל כמו לענין שלא לשמו דפסול במחשבה, וזה ודאי אינו דאף לענין שלא לשמו דווקא בדיבור וכמ"ש רש"י מנחות (ב:) ד"ה מחשבה והתם לענין שלא לשמו קאי וכן מתבאר מדברי התוס' זבחים (ב:) ד"ה הא וכי כל שעה יש לו לדבר עיי"ש כל הדיבור, וכן מבואר בתוס' זבחים (ס"ג) ד"ה ר"מ, ובדברי הפוסקים מבואר כן בכמה מקומות אין מספר. ואבקש מאוד ממעכת"ה להשיבני תיכף, והעיקר בדבר השאלה, ועיקר הספק אם זה דומה לשאר עקירה בטעות כיון דהכא לא מסתמא לשמו רק מצד שהתנה בתחילת הכתיבה, ובזה הוצרכתי להכרעת מעכת"ה או אולי יוכל למצוא איזה ראי' לדין זה כמפורסם מבקיאותו אשר עיניו כיונים על אפיקי ים התלמוד והפוסקים: הק' אברהם סימן נח. ב"ה יום ב ל"ז למב"י תרל"ו נאשעלסק. לכבוד ידידי וכו' הרב הגאון וכו' מו"ה חיים אלעזר נ"י האבד"ק קאליש אודיעהו מה שאני עומד כעת במתני' דשבועת העדות, שבועה שאין אנו יודעים לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין חייבים על כל אחת ואחת, ק"ל דהא בדף (ל"ח) מדמי לה להא דכזית וכזית פרטא הוי דכזית שאמר תחילה חל ברישא דחשיב מחשבת פיגול קדמה, א"כ כבר נעשה רשע בשבועה ראשונה על חטין, ושבועת העדות אינה נוהגת אלא בראויין להעיד ואף שהב"ד אינם יודעין שהוא רשע ויאמינו לו, מ"מ לפי האמת אינו עד, ואיתא בפרק מרובה דכשנתגלה דמעיקרא פסולים הי' לא משלמי דין הזמה אף שהב"ד לא ידעו ונגמר הדין על פיהם, מ"מ לא הי' חשיב עדות. וה"נ לא קרינא בי' והוא עד, ולא עדיף מאמר הבע"ד הרי את מקובל עלינו כשנים דאינו בתורת שבועת העדות כדברי ירושלמי, ועוד דנראה דאסור להעיד שלא יוציא הב"ד ממון עפ"י פסולים כההיא דפרק ד' אחין (ל"א) לינחה גבי סהדי זמנין דחזו מכתבא וכו': והנה כמו כן יש להקשות בדברי הריטב"א שהקשה אהא דהשביע עליהם חמשה פעמים חוץ לב"ד ואח"כ כפרו בב"ד חייבין על כל אחת ואחת מפני שיכולין להודות בינתים והקשה הריטב"א דהא משימין עצמם רשעים כשאומרים שבתחילה נשבעו לשקר, ותירץ הריטב"א דיכולין עכשיו להיות נזכרים ואפילו אומרים סתם פלגינן דיבורא ולא מהימנינן להו במה שאומרים שגם בתחלה נזכרו, וק"ל הא מ"מ לפי האמת לשקר נשבעו ונפסלים ואיך יתחייבו בשבועת העדות אח"כ: וניחא לי כיון דאם הי' חוזרים ומעידים הי' זה בעצמו תשובה על מה שכפרו תחילה שפיר קרינא בי' והוא עד ראוי להגדה, ולא דמי לפסולים דעלמא דאף שבידם לעשות תשובה לא חשיב ראוי להגדה דמחוסר תשובה, משא"כ בנ"ד שהעדות בעצמו הי' תשובה, דומה לזה כתב הר"ן בגיטין בעציץ נקוב שגט כתוב עליו דשקיל לי' ויהיב ניהלה כשר, והקשה הר"ן הא נטילת העציץ נקוב זה קציצתו, ותירץ הר"ן כיון דנטילת העציץ הוא תחילת מעשה נתינתו, וכיון דלא צריך מעשה אחרת לא חשיב מחוסר כו' עי"ש, וה"נ בנ"ד כיון דבעדות גופי' מתכשר לא חשיב מחוסר, וכ"ש הא כדברי הר"ן הנ"ל: