אבני נזר חושן משפט פא

שיוצא בגרעון כסף, וא"כ אינו דומה כלל להא דסעיף ד' ומה זה שכתב הרמ"א כמו שיתבאר: ח) והנ"ל שדעת הרמ"א דהתחלת מלאכה בפועלים עביד קנין רק בקבלן לא עביד קנין משום דבמלאכת עצמו עוסק ע"כ דווקא בקבלן מחלקינן בין קנין להתחיל במלאכה, דבקנין לא יוכל לחזור כלל, אבל בפועל ס"ל להרמ"א דעביד קנין ואין חילוק כלל בין קנין להתחלת מלאכה וכשם שהתחיל במלאכה יכול לחזור בדיבור בעלמא כמו כן בקנו מידו, ובזה ניחא ג"כ פסק הש"ך ודו"ק: סימן נג. בחו"מ סי' מ"ט כתב הב"י בשם הרשב"א שנשאל על שטר שכתוב בו אני יוסף בן שמעון נ"י ושמעון אבי יוסף השני מת, דנרו יאיר הוי סימן כמו כהן, והב"י כתב עלה דאפשר דהנ"י קאי על יוסף, והד"מ כתב עלה וז"ל ואין דבריו נראין דאין רגילין לכתוב על שם הבן רק על שם האב דאל"כ הי' לו לכותבו קודם יעיי"ש בש"ך: ולפענ"ד דהב"י והרמ"א כל אחד סובב והולך לשיטתו, והנה הש"ך הקשה על הב"י מהא דאיתא באהע"ז דאם כתב כינוי של המגרש אחר שם האביו פסול דהכינוי קאי על אביו והוא שקר, ולפענ"ד נראה ליישבו, דהנה הב"י כתב בסי' קכ"ט דאם אבי המגרש כהן ויש לו כינוי דכותבין הכינוי אחר הכהן ולא אמרינן דהכהן הוי הפסק בין שמו ובין המכונה, מידי דהוה אהא דכתיב ואת לוט ואת רכושו בן אחי אברהם ולא אמרינן דרכושו הוי הפסק, ולכאורה לא הי' צריך לזה לפמ"ש הנוב"י והבאים אחריו דהכינוי לא קאי על השם רק על האיש, ואף שכתב הכהן לא הפסיק לדבר מן האיש ולא הוי הפסק כלל: אולם באמת נ"ל דהב"י סובר דהכינוי קאי על השם, ודברי הנוב"י צודקים לדידן דקי"ל כרמ"א כמו שיתבאר: והנה הב"י פסק כדעת מהרי"ק דהיכי שהכינוי דומה אל השם כותבין דמתקרי, והיכי שאינו דומה כותבין המכונה, דכינוי פירוש שמכסה השם כמ"ש הרד"ק בשורש סנה שכינוי הוא כסות והעלם השם יעיי"ש במהרי"ק שורש קס"ב והב"י פסק כן, הרי דכינוי הוא על השם, שהרי כינוי מלשון כסות והעלם השם, אולם הרמ"א פוסק דאפי' בכינוי הדומה לשם העברי כותבין המכונה, ולדידי' אינו מלשון כסות השם וקאי על האיש, ע"כ כתב בד"מ דבאיש כותבין המכונה ובאשה המכונה: וע"כ לשיטת הב"י הוי הכהן הפסק בין השם ובין הכינוי, והוצרך להביא ראי' מן ואת לוט וגו' דע"כ משום דמוכח דקאי אדלעיל לית לן בה אף דמפסיק, וע"כ אם כתב כינוי של המגרש אחר שם אביו, הוי שם אביו הפסק בין השם ובין הכינוי, שהרי הפסיק מלדבר מן השם שאין השם בן אביו, והכא לא מוכח דקאי אדלעיל דאפשר דקאי על שם אביו, אבל ביוסף בן שמעון נ"י דנרו בוודאי קאי על האיש שמברכו ומן האיש לא הפסיק מלדבר, דבן שמעון ג"כ קאי על האיש ושפיר יכול להיות דנרו קאי על יוסף שמדבר ממנו שהוא בן שמעון, משא"כ הרמ"א לשיטתו דכינוי קאי על האיש, ואף על פי כן הוי שם אביו הפסק בין האיש ובין המכונה כמו שפסק הרמ"א באהע"ז ג"כ, א"כ מוכח דנרו קאי ג"כ על האב: הנה האבני מילואים סי' כ"ח חידש דאע"ג דאין אדם יכול להקנות דבר שאינו ברשותו, מ"מ לגזלן עצמו ודאי יכול להקנות והביא ראי' ממה שיכול למחול מלוה אף דמלוה כתבו התוס' דהוי אינו ברשותו: ולא נהירא לי ראייתו, דאף לפי דבריו דלגזלן עצמו יכול להקנות עדיין לא הועיל במחילה למה שכתב הר"ן פרק נערה שנתפתתה בשם הרא"ה דלאנשי יהודה דס"ל שאם רצו היורשים ליתן לה הכתובה אין לה מזונות ע"כ מוחלת אין לה מזונות, דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם תמחול הכתובה ותיזון מהם בע"כ עיי"ש, ומדבריו למדנו דמהני מחילה בע"כ של לוה, דאל"כ יוכלו יורשים לומר שאינם רוצים במחילה וא"ת מ"מ תמחול לגבי בעלה המת מי יימר דניחא לי' דילמא ניחא לי' בתקנתא דיורשים] אלא ודאי מהני בע"כ, ובזה יקשה איך תמחול דבר שאינו ברשותה ואי משום שהיא ללוים עצמם הא אינהו לא ניחא להו ואין מזכין לאדם בע"כ רק שתאמר שמ"מ הוא יכול לסלק עצמו, ודומה להא דב"ק משכונו של ישראל ביד גר ומת גר (ובא אחר וזכה במשכון לא מהני זכייתו] כיון דמת גר פקע שיעבוד, ה"נ כיון שהמלוה נסתלק שוב אין הלוה חייב וא"צ לזיכוי הלוה, ובזה יקשה איך יכול לסלק עצמו מדבר שאינו ברשותו אלא אם כן מחילה הוא סילוק ומהני בדבר שאינו ברשותו ובס' מחנה אפרים הלכות זכי' והפקר חקר בדין מחילה בע"כ, וכתב דלדעת הרשב"א בתשו' הובא בב"י סי' ק"צ מחודש י"ד שאין מחילה אלא סילוק שיעבוד מהני בע"כ, אך לדעת ריטב"א קידושין (ט"ו:) דמחילה כמתנה [וכשם שאין לעבד כנעני יד לזכות במתנה מיד רבו כך אין לו יד לזכות במחילה זו במעשה ידיו] לא מהני בע"כ, לא יקשה לדעת ריטב"א איך יועיל מחילה בחוב כיון דכמתנה ואינו יכול להקנות דבר שאינו ברשותו, לק"מ דהריטב"א הא סבירא לי' (מ"ז:) מכירת שטרות דאורייתא, ע"כ ס"ל דחשיב ברשותו, ואין להאבני מלואים שום ראי' בזה שלגזלן עצמו יוכל להקנות: סימן נה. ב"ה יום ועש"ק צו תרכ"ג לפ"ק. שפעת שלום וברכה אל כבוד אאמו"ר הרב הגאון המאוה"ג סוע"ה נר ישראל החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. מכתבך קבלתי אמש עם חשיכה, ואשר נסתפקת אם יוכשר הקאנטראקט בלשונינו מחמת