אבני נזר חושן משפט פ

ג) ממוצא הדברים נשמע דהגהת אשר"י שהקשה בהא דאי אית לי' אחרינא יהיב לי' מספינה ויין והוצרך לחלק בין פועל לקבלן לית לי' סברת הרמב"ן והרשב"א דהיכא דאין לו נ"מ למשכיר מצי שוכר משני לי' מסחורה לסחורה דאל"כ לא הי' קשה לו כנ"ל: ד) ולפי זה צ"ל במתני' דבעה"ב החוזר בו ידו על התחתונה ולא יהיב לי' בעה"ב כל שכירותו, והא מתני' מיירי בקבלן, וצ"ל דהגהת אשרי לטעמי' דקבלן שמשכו ממנו כלי אומנות אינו יכול לחזור בו כלל, ודוקא בהתחיל במלאכה דהתחלת מלאכה לא עביד קנין, וכתב במחנה אפרים לפרש דדווקא בקבלן לא הוי התחלת מלאכה קנין משום דלעצמו עובד עיי"ש, וע"כ קבלן הא דידו על התחתונה הוא רק תק"ח כמ"ש בשטמ"ק דמדינא לגמרי יכולין לחזור כיון דהתחלת מלאכה לא עביד מלאכה בקבלן, ודווקא בספינה דמשהניח השוכר סחורתו ונכנס בה קנה הספינה בהתחלת מלאכה, דבכלים נמי התחלת מלאכה קנין כמו בוקע בה בקורדום לר"ה, ועיין בריטב"א קידושין [והא דכתב בשטמ"ק ר"פ השואל בעלים באמירה משהתחיל ללכת עם פרתו והפרה אינה נשאלת אלא במשיכה, היינו דהליכת הבהמה לא הוי התחלת מלאכה, דדוקא באדם שמתכוין שהולך למלאכה ע"כ חשיב כעושה מלאכה משא"כ בהמה, ועוד דבבהמה וכלים לא הוי התחלה עד שיעשה בה השוכר מלאכתו לא מה שהבהמה הולכת עם המשכיר ודו"ק] והרי השוכר לטובת עצמו עושה בה מלאכה ע"כ הוי התחלת מלאכה קנין בספינה כמו באדם שכר יום וכיון שעשה קנין בספינה שוב נשתעבדו נכסי המשכיר להעמיד לו ספינה אחרת כשתטבע זו כשאמר ספינה סתם כמ"ש הרשב"א והרא"ש כחמור סתם, והרי נגמר קנין הספינה: ה) איברא דקשה על הגהת אשרי מהא דאמר שם אי דאית לי' לאגורי תרעומת מאי עבידתי', ולדעת הגהת איך מצי לאגורי כלל הא לקבלן אינו יכול לשנות מסחורה לסחורה: ואו) אך ברורן של דברים דכי היכי דפועל יכול לשנותו משום דעבדו הוא ויכול לשנותו כמו שירצה, וקבלן שחיוב גרידא יש לו עליו אינו יכול לשנותו וע"כ בשכר הספינה דקנה גוף הספינה לתשמישה ולאו חיוב גרידא וכמו בשכר בית דמבואר בפרק הזהב (נ"ו) שכירות ליומא ממכר הוא ופסק הריב"ש דאין השוכר יכול למחול למשכיר אלא בקנין אלמא דלאו חיוב הוא רק קנין לזמן ע"כ בוודאי יכול לשנות השוכר מסחורה לסחורה ודווקא בנטבע הספינה דרק חיוב על המשכיר להעמיד לו ספינה בזה יכול לומר הב לי אותו יין ואנא יהיב ספינתא שאינני מחוייב להעמיד ספינה רק לאותו יין כיון דהמשכיר קבלן הוא וחיוב יש לו עליו (ומ"מ לא דמי לשאר קבלן כיון שנקנה קנין גמור הקבלנות בהתחלת מלאכת הספינה ונתחייב באחריות להעמיד ספינה אחרת כדברי הרא"ש והרשב"א הנ"ל] וזה בנטבע הספינה אבל בשהספינה קיימת שפיר יכול לשנות מסחורה לסחורה: ז) ולפי זה הפירוש אי דאית לי' לאגורי שהשוכר מוצא להשכיר הספינה לאחר אבל אין יכול להכריח המשכיר להשכיר הספינה לאחר דהמשכיר קבלן וחיוב גרידא יש לו עליו ואינו יכול לשנותו כלל רק השוכר משכיר לאיש אחר וא"כ אין למשכיר טורח כלל ושפיר פריך תרעומת מאי עבידתי' ודו"ק ובעז"ה בסי' של"ד יתבאר עוד תירוץ אחר על קושיא הנ"ל לשיטת הר"ן והרשב"א: מחודש ז. א) ש"ך סק"ב העלה דהעיקר כהפוסקים דמשיכת כלי האומנות הוי קנין פועלים ודלא כהר"ן ונמק"י והרשב"א דלא הוי קנין רק לענין שיוכל לעכב כלי אומנות עד שיספרנו, וכבר ביארתי בעז"ה ג"כ דראיית ר"ת כראוי מוצקת עיי"ש, אולם במה שסובר ר"ת דלגמרי לא יוכל לחזור בו אפי' ירצה להיות ידו על התחתונה דאף דאם התחיל במלאכה יכול לחזור ויהי' ידו על התחתונה משום דהתחלת מלאכה לא חשיב קנין, וכפי הנראה גם בזה הסכים הש"ך להלכה: ב) וק"ל דבס"ק י"ד העלה הש"ך דאפי' קנו מידו יכול לחזור כיון דמטעמא דכי לי בנ"י עבדים אין נ"מ בין קנו מידו או לא ובסוף דבריו שנתן שמחה בלבו שמצא כדבריו בריב"ש שכתב דהתחלת מלאכה הוא קנין אלא שיכול לחזור משום כי לי בנ"י עבדים ואפי' בקנין, ולפי מה שפסק בכאן התחלת מלאכה לא חשיב קנין א"כ שמחה מה זו עושה דוודאי הריב"ש לשיטתי' דהתחלת מלאכה עביד קנין אין נ"מ בין קנו או לא, משא"כ לדידן י"ל דאם הי' קנין אינו יכול לחזור משום כי לי בנ"י עבדים ואף דלטעמא דלטפויי מילתא לא שייך בהתחיל במלאכה, מ"מ י"ל דאין הקנין מתבטל משום כי לי בנ"י עבדים: ג) עוד יש לי תימה רבתי על הרמ"א שכתב במשך כלי אומנות אין הקבלן יכ"ל לחזור אבל פועל יכול לחזור כמו שיתבאר והוא דין המבואר בסעיף ד' דפועל יכול לחזור אפי' בחצי היום ומפורש שם דאפי' כבר נתן המעות יכול לחזור והמעות נשאר חוב עליו, ומשמעות הרמ"א דאפי' בנ"ד שמשך כלי אומנות אפי' הקדים המעות יכול לחזור והמעות נשאר חוב עליו, והוא תימה שבמקור הדין ברא"ש כתב אבל פועל לא גרע מעבד עברי שמגרע פדיונו ויוצא, הרי להדיא דבקנין לא נלמד כלל מפועל יכול לחזור אלא מעבד עברי וא"כ צריך להחזיר המעות דווקא, וכן מבואר במקור הדין בסעיף ד' כמהרי"ק שכתב להדיא דאם עשה קנין לא מהני חזרה כמו בעבד עברי דבעינן גרעון כסף דווקא: ד) הגם דלכאורה משמע בתוס' דמשך כלי אומנות בפועל יכול הפועל לחזור, שהרי הקשו על דברי ר"ת וא"ת מ"ש מפועל דיכול לחזור אפי' בחצי היום וחילקו בין פועל לקבלן, מבואר דבפועל שוב דומה להא דפועל יכול לחזור, לא קשיא דוודאי למאי דס"ד דגם קבלן יכול לחזור משום כי לי בנ"י עבדים, ואין חילוק בין פועל לקבלן אלא לענין ידו על התחתונה א"כ אמרינן דהתחלת מלאכה עביד קנין בפועלים כפשטא דשמעתא דהשוכר את האומנין והא דקבלן יכול לחזור אלא שידו על התחתונה משום כי לי בנ"י עבדים, אבל לאחר שתירצו דבקבלן לא שייך כלל טעמא דכי לי בנ"י וגו' והא דקבלן יכול לחזור צ"ל משום דהתחלת מלאכה לא עביד קנין כדברי הגהת אשרי, א"כ שוב לא נוכל ללמוד מפועל יכול לחזור דשם רק בהתחלת מלאכה אבל בקנין מנ"ל שיוכל לחזור רק מעבד עברי נלמד