אבני נזר חושן משפט עט

ח) אופן האח"ר, אמרתיו לאחר כמה שנים, דבקבלן יש חיוב להשלים לו אותו דבר והוא חיוב ממון כמו שאר חיובי ממון, אך נוסף על זה שיעבוד גופו שגופו משועבד לזה לעבוד בגופו להשלים אותו דבר, והנה התחלת מלאכה דעביד קנין הוא רק לשיעבוד גופו דכיון שגופו התחיל במלאכה הרי עשה קנין בגופו, אבל לענין החיוב ממון להשלים אותו דבר לא הוי התחלה קנין, דומה למתחייב לחבירו בדיבור ליתן לו שני זהובים ונתן לו זהוב אחד דלא הוי קנין על השני, וע"כ הקבלן נהי דחיוב להשלים אותו דבר לא הוי עבדות ואינו יכול לחזור ממנו, מ"מ משעבוד גופו יכול לחזור, דזה נחשב עבדות, וכיון שחוזר משעבוד גופו ועל החיוב לא עשה קנין דהתחלת מלאכה לא הוי קנין על החיוב להשלים כנ"ל, ע"כ יכול לחזור, ומ"מ ידו על התחתונה, כיון דמה שיכול לחזור מחיוב להשלים לאו משום עבדות רק משום דלא עביד קנין, והרי כתב הר"ן בשוכר חמור סתם ומת בחצי הדרך אפי' לא נתחייב לו בקנין להעמיד לו חמור, מ"מ יכול לעכב שכר חצי הדרך שכבר הלך, וע"כ ה"נ ידו על התחתונה ויכול בעה"ב לעכב שכרו ממה שעשה כבר, ודווקא פועל שאין עליו חיוב להשלים שום דבר רק לטרוח כל היום בגופו וכל חיובי עבדות ע"כ אין ידו על התחתונה: ט) ובהכי ניחא דברי ר"ת במשך כלי אומנות אין האומן יכול לחזור כיון דקבלן הוא, ותמוה דהא קבלן נמי יכול לחזור אלא שידו על התחתונה, ולפמ"ש הא דקבלן יכול לחזור מחיוב להשלים רק משום דהתחלת מלאכה לא הוי קנין לזה, והכא הא משיכת תספורת הוי קנין: מחודש ד. א) נ"ל לחדש דאף דהילוך למלאכה חשיב התחלת מלאכה כדמוכח בגמ' גבי הלכו חמרים ולא מצאו תבואה, זה בשכר יום, דבהכי מיירי כמו שפירש"י שם בד"ה בד"א שלא התחילו עיי"ש, אבל בקבלן לא הוי הילוך התחלה, והוא עפ"י מה דאמרינן במכות (ח.) כיון דאם מצא חטוב לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה, וה"נ כיון שאם הי' במקום המלאכה לא הי' מחוייב להלוך והי' נוטל שכרו משלם עבור המלאכה לבד לא נחשב ההילוך מן המלאכה, ודווקא שכר יום דאיתא ר"פ השוכר את הפועלים פועל ביציאתו משל בעה"ב שאינו מחוייב לילך אל המלאכה קודם היום, וא"כ ההילוך מגוף מלאכת השכירות, ואם הי' במקום המלאכה הי' מחוייב לעשות מלאכה בזמן זה סוף סוף בהילוך עשה ג"כ חיוב המוטל עליו ע"כ הוי התחלת מלאכה: ב) אך בחי' הר"ן ר"פ האומנין בפלוגתא דר"פ ורבנן בקבלן אם ידו על התחתונה בסוף הדיבור כתב דאפי' לר"פ אין הפועלים חייבין לשלם מכיסם אלא שמחשבין במה שעשו, ומש"ה לא תני בחזרה דפועלים [היינו דקבלנים דהא בקבלן קאי התם קמה לקצור עשו חצי' וכן פירש"י] הלכו, ותיפוק לי' דבקבלנים לא הוי הילוך התחלת מלאכה, ומשמע דס"ל גם בקבלן הוי התחלת מלאכה ההילוך וצ"ע לדינא: מחודש ה. א) בש"ע חו"מ סי' של"ג, בסמ"ע ובש"ך סק"א הביאו לשון הטור שהרי בעה"ב אומר להם תשכירו עצמיכם לאחרים וכו' עיי"ש, ודע שהטור כתב זה לשיטת הרא"ש דכשלא הי' מוצאין להשתכר גם בתחילה אפי' תרעומת אין להם על בעה"ב אלא דהכא מיירי כשהיו מוצאין בתחילה להשתכר ועכשיו לא ימצאו רק ע"י טורח, ע"כ צריך הטור לומר שאומר להם תשכירו עצמיכם לאחרים ואלמלא זאת שמוצאין עכשיו להשתכר הי' בעה"ב מחוייב להם משום דינא דגרמי או משום דהוי כדבר האבוד להם, אבל לדעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן ונמק"י והוא דעת הש"ע סעיף ב' דמיירי שלא היו מוצאין להשתכר מתחילה ואעפי"כ יש להם תרעומת על בעה"ב, ועיין בשטמ"ק ריש פרק השואל בשם הראב"ד וז"ל הא דבעינן התחילו במלאכה או הלכו היינו לאחיבי ממונא אבל תרעומת מיהא אית להו משום דשלא כדין עבדו אלמא כל היכי דלא הדרי בהו באמירה בעלמא שאולין נינהו עד כאן, וכיון דלא היו מוצאין בתחילה להשתכר א"צ לטעמא דאומר להם תשכירו עצמיכם לאחרים אלא דאפי' אין מוצאין עכשיו להשתכר כלל אין עליהם חיוב כלל: ב) ומדברי הראב"ד אלו למדנו דאפי' השאילו עצמם בחנם יש לבעה"ב עליהם תרעומת כשחזרו בהם, ודלא כמהרי"ק סי' קל"ג (הובא בהגהת רמ"א לקמן סעיף ה'] דמשמע מדבריו דבחנם מותר לו לכתחילה לחזור בו, דאי יש לו תרעומת עליו א"כ כדין עשה שסמך על דבריו והוציא הוצאות על פיו: מחודש ו. א) בש"ך סוף סק"א הקשה בהא דקאמר הש"ס (ק') גבי ספינה אי דמשכח לאגורי תרעומת מאי עבידתי', דלוקי כגון דמשכח ע"י טורח ויש לו תרעומת בשביל הטורח: ב) ונראה ליישב דהנה בסי' שי"א סק"א כתב הש"ך בספינה ויין דאם היין נטבע והספינה לא נטבע יכול להניח בו יין אחר אף שמצאה קפידא מקום לנוח עיי"ש שהסברא דחוקה, ולפענ"ד יש ליתן בזה טעם ברור, דהנה קשה בהא דאמר רבא ר"פ האומנין בשלים עבידתא בפלגא דיומא אי אית לי' עבידתא דכוותא יהיב לי' והא מצאה קפידא מקום לנוח שהרי כלתה מלאכה שנשתעבד לה, ע"כ נראה ברור דלא שייך מצאה קפידא מקום לנוח אלא בספינה שנטבעת דהמשכיר ירויח שלא יצטרך להביא ספינה אחרת, אבל בשלים עבידתא בפלגא דיומא דבמה שישב בטל כחצי יום אחרון לא ירויח שהרי הדין שמנכה לו מה שנוח לו לישב בטל שנותן לו שכרו כפועל בטל, וכן בספינה מנכה לו מה שבטל בחצי יום אחרון, א"כ אין לו ריוח כלל רק בנטבעת, דמה שלא צריך להביא ספינה אינו מנכה לו כיון שאינו מעצם השיעבוד שמשועבד בעל ספינה להביא הספינה ממרחק ורואין כאילו היתה בכאן, ע"כ שפיר מרויח בעל הספינה, וזה ברור: