אבני נזר חושן משפט עח

יט) ובהכי ניחא תשובת הרא"ש שהביא הטור דקבלן יכול בעה"ב להטעותו, ותמהו עליו דמנין לו זה, ובש"ס לא מצינו אלא בדבר האבד, ולהנ"ל הדבר נכון שהרי באמת הי' מחוייב לעשות בתחילה בעוד שאינו עבד כיון שאינו עובד לבסוף, כמו בשבועה שאוכל ככר זו היום, דלמ"ד התראת ספק שמי' התראה חייב והיינו דכיון שלא אכל בסוף היום אגלאי מילתא שהי' מחוייב בתחילה לאוכלו, וה"נ בזה דכיון שלא עשה הקבלנות בסוף נמצא שהי' מחוייב בתחילה רק שהי' יכול השבח בשקר שיעשה אח"כ, וא"כ בדין עשה שהטעהו ודו"ק: מחודש ג. א) כתב בתשו' מהרי"ק סי' קפ"א דפועל יכול לחזור בדיבור בעלמא ואפי' קיבל כבר מעותיו ואין לו לשלם יכול לחזור בדיבור והמעות נשאר חוב עליו, וזה בשלא נשכר בקנין אבל השכיר עצמו בקנין אינו יכול לחזור בדיבור רק כשמחזיר מעות שקיבל דלא גרע מעבד עברי שיוצא בגרעון כסף, עד כאן: ב) ותמיהני טובא דלא יהא הקנין יותר ממעות עצמו שקונים בפועלים כדמוכח בפרק הזהב בנתנה לבלן דבמידי דלא מיחסר משיכה מעות קונות בפועלים ואפי' תימא דמהרי"ק מיירי בפועל שיש בידו כלי אומנות דמיחסר משיכה, מ"מ לדידן דקי"ל מעות קונות לעולם מעות קונות בשכירות ומשום דלא שייך נשרפו חיטיך וכמ"ש בחי' הר"ן פרק הזהב ופרק השואל (וכן משמע בתוס' ע"ז (ס"ג.) בד"ה והא שהקשו מההיא דנתנה לסיטון מעל והא הפקיעו חכמים קנין מעות, ולא הקשו מדלעיל מינה מנתנה לספר דהש"ס הוכיח מדלא מעל כר"ל דמשיכה מפורשת מן התורה, מבואר דלר' יוחנן מעל, והא הפקיעו חכמים קנין מעות אלא דס"ל שכירות מטלטלין נקנה בכסף, שו"ר כן בשם רעק"א]: ג) ומיהו י"ל דמהרי"ק סובר כהרשב"א שכירות מטלטלין אינו נקנה בכסף מדרבנן, איברא דקשיא לפי זה דבש"ע סתם כמהרי"ק דיכול לחזור והמעות נשאר חוב עליו ובסי' קצ"ח סעיף ואו הביא י"א דשכירות מטלטלין נקנה בכסף, גם דוחק לומר דמהרי"ק מיירי דווקא בפועל שיש לו כלי אומנות למלאכתו, וכן בש"ע, וכל כי האי לא הי' להם לסתום: ד) והנ"ל בזה דהנה קשה על הה"מ שהקשה על הרמב"ם בדין אונאה שחילק בין פועל לקבלן דקבלן יש לו אונאה דלא הוי עבד והקשה הה"מ דהא קבלן עובר בב"ת וא"כ קבלן נמי עבד הוא, וקשה טובא לפי זה אמאי אין קבלן יכול לחזור כמו פועל, והנ"ל לפמ"ש הרמב"ם פ"ה מהלכות מכירה דאם קנו ממנו שילך בסחורה למקום פלוני הוי קנין דברים ועיין היטב בש"ך סי' של"ג ס"ק י"ד] ולפי זה י"ל דלעולם קבלן עבד הוא ומ"מ אינו יכול לחזור משום כי לי בנ"י עבדים, דזה לא שייך אלא במקנה את עצמו אבל לא במתחייב לעשות איזה פעולה, איברא דפועל שכר יום שאינו מתחייב להשלים לו איזה חפץ רק לעשות המעשה הוי קנין דברים וכדברי הרמב"ם הנ"ל וכמ"ש בש"ך הנ"ל וע"כ לא חל הקנין אלא משום שמקנה גופו לזמן שהשכיר עצמו דזה קנין ממון כיון שיש לו קנין בגוף האדם ששוה ממון, וע"כ פועל יכול לחזור, דכיון דחוזר מקנין גופו ולא נשאר אלא החיוב לעשות עמו וזה הוי קנין דברים כיון שלא נתחייב לו ממון רק לטרוח כל היום, וזה בפועל, אבל קבלן שנתחייב להשלים לו דבר ידוע הוי קנין ממון שנתחייב להעמיד לו לדחותו כלי או קמה לקצור שבח הקמה בקצירתה וכל כיוצא בזה, וא"כ נהי דמועיל חזרתו מקנין שיש לו בגופו מ"מ נשאר החיוב עליו ודו"ק ח) ונשוב לדברי מהרי"ק ונאמר דאפי' לדעת הפוסקים פועל גופו קנוי כמו עבד עברי, מ"מ השכר שנתחייב לו לא נתחייב לו עבור קנין גופו רק עבור מה שעשה עמו אח"כ וכמו שכירות בתים, דאף שבוודאי הבית קנוי לשוכר דשכירות ליומא ממכר הוא ואם השוכר מוחל למשכיר לא מהני בלא קנין כמ"ש הריב"ש בפשיטות ופסק כן הסמ"ע מ"מ אין שכירות משתלמת אלא בסוף, ואם נשרף הבית בתוך הזמן מחזיר לו שכירותו ממה שלא דר בו כמ"ש הרא"ש סוף פרק השואל מהרמב"ם פ"ה מהלכות שכירות הלכה ואו, הרי דאפי' הקדים לו השכירות אין השכר דמי מכירה לזמן. דא"כ למה הוצרך להחזיר בשנפל או נשרף. אלא שהשכר עבור מה שידור להבא, וכן משמע בנמק"י פרק איזהו נשך במתני' דמרבין על השכר שאמר לו אם מעכשיו בפחות וכתב בנמק"י דחשיב כלוה הקונה את החוב ממלוה קודם זמנו בפחות, הרי דהוא רק כמקדים לו הפרעון קודם הזמן ולא כנותן דמי מכר לזמן, דא"כ לא הי' צריך לטעם זה, אלא דאין כאן חשש רבית כלל, דכשנותן לאלתר הוא קונה הבית לזמן ודמי הבית הוא נותן, וכשנותן אח"כ דמי דירה הוא נותן: ואו) ומה שהקשו בתוס' בקידושין בעבד עברי שחלה שלש אינו חייב להשלים מפועל שחלה שאינו נוטל שכר הימים שחלה, אין הקושיא ממה שאינו מחזיר העבד שכר פעולתו, דזה פשוט שאינו דומה לפועל, שעבד נמכר ולא נשכר ודמי מכר לאלתר ודמי עצמו הוא נוטל, וע"כ מה בכך שחלה אח"כ, ודומה לבהמה שנטרפה ביד לוקח משא"כ פועל דמי פעולתו הוא נוטל וכשחלה ולא פעל אינו נוטל, וקושיית התוס' הוא כיון שהשנים שחלה משלימין לימי עבדותו, דאין לומר משום דמתחילה לא נשתעבד אלא לשש שנים ראשונים, דא"כ חלה כל שש נמי אלא ודאי דחלה שלש רואין כאלו עבד. א"כ פועל נמי יטול שכר פעולתו כאלו עבד ודו"ק: ז) נשוב לדברי מהרי"ק, דכיון שבררנו דאף במקום שגופו קנוי מ"מ הכסף אין עבור גופו רק עבור פעולתו נמצא שאם הקדים לו הכסף אי אפשר שיקנה גופו עבור הכסף, דהא כסף צריך להיות כסף שווי' כמ"ש הסמ"ע סי' קצ"ב [וביאר האבני מלואים שכן דעת התוס' רי"ד גם ביאר כן בראיות מש"ס] וכסף זה אינו כסף שווי' גופו רק שווי' פעולתו, ואין לומר שיתחייב בכסף לפעולתו דזה הוי קנין דברים, וע"כ דווקא בקבלן דלא הוי חיובו קנין דברים ע"כ שפיר יוכל להתחייב להשלים קבלנותו, וע"כ הוי כסף שווי' המקח שהכסף עבור קבלנותו, משא"כ פועל אי אפשר שיקנה בכסף כיון דא"א לחול הקנין על חיוב פעולתו רק על גופו והכסף הוא עבור פעולתו ודו"ק היטב: