אבני נזר חושן משפט עו

התספורת מהני לספר, ואה"נ דקנין הספר מהני גם לתספורת, אלא דהכא לא הוי מעות קנין גם לספר כיון דלא מהני כסף במקום דאיכא משיכה, והכא איכא משיכה שימשוך התספורת ויהי' קנין גם לספר, והיכי דאיכא משיכה אין מעות קונה לר"י וכמ"ש התוס' בפ"ב דבכורות דהיינו טעמא דר"ל דלא ילפינן מהקדש דהקדש שאני דלא אפשר במשיכה עיי"ש, אלמא דהעיקר תלוי באם אפשר לעשות קנין ומשיכה, והכא אפשר לעשות קנין משיכה בספר ע"י שימשוך התספורת: ה) ונ"ל ראי' לסברת ר"ת מהא דחמרים ולא מצאו תבואה דר"פ האומנין דתני בה נותן לו שכרו משלם, ומשום דהתחיל במלאכה, והא התחלת מלאכה לא מהני אלא באדם ולא בחמור כדאיתא בר"פ השואל בעלים באמירה פרה במשיכה, ופירש בשטמ"ק באמירה לאו אמירה בלחוד אלא כיון שאמר לו השאילני פרתך ותשאל לי עמה כיון שהתחיל ללכת עם פרתו אעפ"י שעדיין לא יצא מביתו, כבר התחיל בשאלתו, הרי דבפרה לא מהני הילוך, וא"כ כשבא החמר עם החמור נהי דשכר גופי' מחוייב לשלם, מ"מ שכר החמור למה ישלם, הא בבהמה לא מהני, ואין לומר דהעיקר נחשב שכירות גופי', דא"כ מה הא דקאמר יספר הא בעי למימלך, הא העיקר שכירת גופו דלא אפשר במשיכה, אלא ודאי כדברי ר"ת ז"ל דקנין באחד מהני גם בשני וכמ"ש, כן נ"ל ברור להליץ בעד ר"ת ז"ל לסלק מעליו השגת הרשב"א והרנב"ר ז"ל שהביא הנמק"י שכתבו דמהכא לא מוכח אלא שהמספרים קנויים לו אבל פועל עצמו יכול לחזור בו, ועוד יתבארו דברי ר"ת ז"ל בעז"ה: ואו) וכל זה לדעת הגהת אשר"י דהתחלת מלאכה לא עביד קנין, אבל הר"ן בחי' והנמק"י כתבו דהתחלת מלאכה הוא קנין בפועלים, וכ"כ הש"ך בשם הריב"ש ז"ל דהתחלת מלאכה הוא הקנין בפועלים וא"צ קנין אחר, ביאור לשון זה מבואר דהתחלת מלאכה הוא קנין גמור, והנה לשיטתם צריך להבין למה הקבלן שאינו עבד יכול לחזור אלא שידו על התחתונה: ז) והנה יש לפרש בכמה גווני, הא' דהחילוק שבין פועל לקבלן הוא רק בעצם החיוב, דעצם חיוב פועל הוא העבודה שיעבוד אצלו אין חילוק מה פעל בעבודתו, משא"כ הקבלן עצם החיוב הוא תיקון הדבר שנתחייב לתקן, ואלו יצוייר שיתקן החפץ ברגע אחת בלי עבודה כלל אינו מחוייב יותר, ע"כ אינו חיוב עבדים, ומ"מ מאחר שאי אפשר לו לתקן החפץ בלתי עבודתו הרי זה עבדות נקרא ששיעבד גופו להשלים החיוב שנתחייב לתקן החפץ, וע"כ אינו יכול לכופו למלאכתו, כי דבר זה עבדות הוא מה שעובד בגופו להשלים החיוב, ומ"מ ידו על התחתונה, דהנה התוס' הקשו בפועל שיכול לחזור אפי' בחצי היום למה ישלם לו עבור חצי יום ראשון הא אין שכירות משתלמת אלא לבסוף, ותירצו בתוס' דכיון שחזר זה הסוף, וזה בפועל, אבל בקבלן שמעצם החיוב אינו יכול לחזור שאיננו עבדות רק שאינו מחוייב להשלים חיוב זה מנכסיו להשכיר פועלים רק שיעבוד בעצמו, וכעין חצי נזק דתם שאינו משתלם אלא מגופו דכתב התומים דחיוב יש אלא שאינו משתלם משאר נכסים, וכשאין בגופו כדי תשלומין הוא כעני שאין לו לשלם, כמו כן הקבלן חיוב זה להשלים תיקון החפץ אינו משתלם אלא מגופו, שהרי לא נתחייב לשכור פועלים רק לתקן בעצמו, וזה שמשתלם מגופו שיעבוד בעצמו עבדות מיקרי, וכשחוזר מזה היינו ממה שמשתלם מגופו נשאר החיוב באין ממה לשלם, ומ"מ כיון שנשאר החיוב עדיין אין הסוף כיון שעצם חיוב נשאר ואינו משלם עבור חצי יום ראשון: ח) אופן הב' עפ"י פירש"י דקבלן אינו עבד אלא לעצמו, ופשוט שזה אינו אלא כשעושה בשכר אבל בחנם ודאי הוא עבד לבעה"ב, וראי' לזה מקבלנות שמותר בשבת משום דקבלן אדעתא דנפשי' עביד, אין היתר אלא בקצץ לו שכר אבל לא בחנם ותדע שמבואר במדרש שישראל במצרים הי' להם סכום ידוע גם בתחילה כמה לבנים יעשו ליום מ"מ הי' נחשבים עבדים, ויש לדחות ששם הכתוב מעיד למען ענותו בסבלותם] וע"כ יכול הקבלן לומר אני מוחל השכר ושוב הוי עבד ויכול לחזור, ומ"מ ידו על התחתונה, דכל זמן שאינו מוחל השכר גם ממה שכבר עשה עדיין נקרא בשכר שכל זמן שלא נתבטל קבלנותו הוא צריך להשלים המלאכה כדי שיגבה השכר מכבר כיון שאין משתלם אלא לבסוף ועדיין אינו סוף, ואף דאם יועיל החזרה יצטרך לשלם לו מכבר כדברי התוס' כיון שחזר זה הסוף, מ"מ איך יחול החזרה בתחילה, דכל זמן שלא חל החזרה ולא מחל גם מכבר עדיין נקרא בשכר ולאו עבד הוא ולא חל החזרה: ט) אופן הג' קצת קרוב לדרך השני דכי אמרינן דהוי עבד רק לעצמו להשלים קבלנותו היינו דווקא כל זמן שהקבלן רוצה בקבלנותו כדי לקבל שכרו, אבל כשחזר בו אם נכפהו להשלים בע"כ שוב הוא עבד, שהרי שוב אינו עובד מחמת עצמו רק מחמת בעה"ב, והא דידו על התחתונה היינו טעמא דהנה כבר הקשינו לפמ"ש הר"ן במשכיר חמור סתם בלא קנין ומת בחצי הדרך דאף דאינו מחוייב להעמיד לו חמור אחר כיון שלא הקנה לו מ"מ אינו מחוייב לשלם לו עבור חצי הדרך שכבר הלך עד שמעמיד לו חמור, וא"כ בפועל שחזר בו נמי נימא הכי, דנהי דיכול לחזור שלא יצטרך לעבוד משום כי לי בנ"י עבדים, מ"מ למה יצטרך לשלם לו שכר פעולה מכבר, וי"ל דתק"ח הי' כדי להקל עליו שעי"ז יהי' נקל לו לצאת מעבדותו, וכעין גרעון כסף דמחשבין להקל, מזה ראינו שהתורה הקילה על העבד כדי שבקל יוכל להיות בן חורין, כן תקנו חכמים ג"כ שלא יפסיד שכרו מכבר, דאל"כ יהי' קשה עליו לחזור בו ולהפסיד בו שכרו מכבר, וכל זה בפועל שאף שלא חזר הוא עבד אבל בקבלן שכל זמן שלא חזר לאו עבד הוא א"צ לתקן ושוב מדינא ידו על התחתונה: יוד) ובהכי ניחא לי ליישב דברי הרא"ש התמוהים לכאורה שכתב דלת"ק דר' דוסא דס"ל קבלן יכול לחזור בו אפי' בחצי היום גם בעה"ב יכול לחזור בו עיי"ש, ותמוה טובא דהא ברישא דברייתא דאפי' נגד פועל לא יכול בעה"ב לחזור בו אף דפועל לדידן יכול לחזור בו [אפי' למה דקי"ל כר' דוסא בקבלן] ואפי"ה בעה"ב אינו יכול לחזור בו, כ"ש קבלן דאין בעה"ב יכול לחזור כנגדו, ואין לומר דדווקא פועל דיכולת חזרתו משום כי לי בנ"י עבדים וכל כמה דלא הדר בי' ידו כיד בעה"ב, א"כ בשעת מעשה חל הקנין, אבל למ"ד קבלן יכול לחזור ע"כ לאו משום כי לי בנ"י