אבני נזר חושן משפט עא

ינחלו בארץ גלעד אלא שאין להוכיח מכפל דצריך הדבר לאומרו, דהא תנאי ומעשה בדבר אחד דלא הוי תנאי, וכן תנאי שא"א לקיים המעשה ע"י שליח דלא הוי תנאי אף דא"א בענין אחר, וע"כ רחב"ג הכי אמר דהאי ונאחזו בתוככם לא משתמע מינה כפילא כלל שלא ינחלו בארץ גלעד רק שיירשו בארץ כנען שאלמלא כן משמע שאף בארץ כנען לא ינחלו, וכיון דהאי ונאחזו שיירשו בארץ כנען לחוד אתי, ע"כ הא דהקדים התנאי בסיפא לאו דווקא, דאי נמי הוה אמר יאחזו בארץ כנען אם לא יעברו, הי' במשמע הדין שאם יעברו לא יטלו, ולא שייך בזה לא אתי תנאי ומבטל מעשה דקודם, כיון דהאי ונאחזו בתוככם בארץ כנען דיבור לבד שעדיין לא הי' מוחזקים בארץ כנען, ובדיבור אם לא בעינן דיני תנאים, דלענין מתנה דארץ הגלעד כתב בירושלמי כיון שהי' מחזיקים בה עכשיו לאו כלאחר דמי, אבל לגבי ארץ כנען דדיבור גרידא, ע"כ הכפל לאו דווקא, דבדיבור אם אין שום סברא דבעינן משפטי תנאים וכמ"ש הרמב"ן שם בשם הראב"ד עיי"ש, וכיון דסיפא ע"כ לאו דווקא הקדים התנאי, דאי נמי הקדים המעשה הי' קיים. אלא שכך אירע שהקדים התנאי, כמו כן דרישא נמי לאו דווקא, ואין להוכיח משם כנ"ל: ואו) ובעיקר מה שפירש הרמב"ן את הירושלמי דבאם בקידושין וגירושין שנעשה מעשה מיד צריך דיני תנאים, רק במה שלא נעשה עתה שום מעשה חשיב אם כלאחר, הרמב"ן עצמו בחי' לגיטין פרק מי שאחזו כתב שדעת הירושלמי דבאם לעולם א"צ דיני תנאים רק במעכשיו צריך דיני תנאים ובתנאי ב"ג וב"ר שהיתה מוחזקת בידם אף שאמר אם דינו כמעכשיו, אבל בגיטין וקידושין חשיב אם כלאחר, והנה לפי זה אין לנו להביא ראי' כלל מירושלמי, דע"כ גמ' דידן פרק מי שאחזו סוברת באם צריך דיני תנאים, דלמה דס"ד על מנת לאו כאומר מעכשיו משני משום דליכא תנאי כפול או משום מעשה קודם לתנאי או תנאי ומעשה בדבר אחד, הנה מפורש בלא מעכשיו בעינן דיני תנאים: מחודש ב. א) דעת הגאונים דבמעכשיו וכן על מנת שהוא כאומר מעכשיו לא בעינן דיני תנאים, וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם, והר"ן דחה דבריהם מהא דאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ אם מתי יהי' גט אם לא מתי לא יהי' גט שיהי' כל דיני תנאים, וע"כ במעכשיו אם מתי דאין גט לאחר מיתה, הרי שגם במעכשיו בעינן דיני תנאים, ובאמת הוא תמיהא גדולה: ב) ונראה ליישב לפמ"ש בעל העיטור בהא דגט שכ"מ שאומר אם מתי אף דאם תנאי דלהבא כיון שכותבין בגט מיומא דנן ולעלם כמאן דאמר מעכשיו דמי, והנה ידוע דברי הרי"ף פ"ק דגיטין גבי כל נכסי חוץ מקרקע פלונית כיון דהאי חוץ לזכות הרב ואית לי' זכות בגוי' דגיטא לא הוי כריתות, וה"נ אם לא יתנה משפטי התנאים ומ"מ יחול התנאי כיון דכתב מן יומא דנן אשתכח דהאי מיומא דנן לזכות הבעל שע"י זה חל התנאי, ובלא האי מיומא דנן, הי' חל הגירושין אף אם לא ימות כיון דליכא משפטי התנאים ע"כ תיקן שמואל שיתנה משפטי התנאים, נמצא שאפי' לא הי' כתוב בגט מעכשיו הי' חל התנאי, והאי מיומא דנן רק זכות האשה שאם יתקיים התנאי יחול הגט מעכשיו: ובמה שכתבנו ליישב הא דכתב הרי"ף בתשו' דלא קי"ל כר"מ. והא דאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ הוא לחומרא בגיטין, ואינו מובן דהאי פיסקא דלא בעי דיני תנאים ואין הגט חל אא"כ נתקיים התנאי הוא חומרא, והרמב"ן בהלכותיו ספ"ק דנדרים פירש דשמואל חושש לב"ד טועין שיפסקו כר"מ ויכשירו גט אף אם לא מת ועיי"ש, ואינו מובן דא"כ איך מוכח דלחומרא חיישינן לדר"מ, אימא דבדיעבד אף אם לא התנה משפטי התנאים הוי תנאי ולכתחילה תיקן להתנות משפטי תנאים משום ב"ד טועין] ולפמ"ש ניחא כיון דכתב בגט מיומא דנן כמעכשיו ולא בעינן משפטי התנאים, אך מטעם זה הגט בטל לגמרי דלא הוי כריתות כנ"ל ע"כ חיישינן לחומרא לדר"מ שלא תהי' מגורשת וק"ל: ג) וכל זה לדעת הרי"ף והרמב"ם כמו שיבואר, דהרמב"ם כתב בפ"ח מהלכות גירושין הלכה ד' כתב התנאי בגט אחר כתיבת התורף הרי זה גט כשר, אבל אם כתבו קודם כתיבת התורף הרי זה ספק גירושין שהרי נשאר לו זכות בגופו של גט, ובטור סי' קמ"ג כתב דברי הרמב"ם, וכתב עלה ויותר מזה מחמיר רב אלפס שכתב בתשו' לכתוב התנאי בתוך הגט או מאחריו אינו רשאי, שאם כתב בתוכו הו"ל לבעל זכותא בגוי' ואינו כריתות, והמחבר העתיק לשון הרמב"ם אבל שאר פוסקים חולקים ע"ז וסוברים דתנאי דעלמא אף אם כתב בתוכו כשר: ד) ונ"ל ליישב גם לשיטתם ונאמר דהיינו טעמייהו דשאר פוסקים דכיון דנתקיים התנאי אגלאי מילתא שלא הי' לבעל שום זכות בגט ( דמעשה תנאי לטובת הבעל הא ודאי לא מקרי זכות דתנאה מילתא אחריתי, רק הזכות שאם לא יתקיים התנאי לא יהי' גט וכיון שנתקיים התנאי שוב לא הי' לבעל זכות בגט] והנה הר"ן פרק מי שאחזו כתב בשם הראב"ד בטעם דמעכשיו לא בעי דיני תנאים דתנאי של מעכשיו כיון דמהשתא חייל מעשה בתנאי חייל דהשתא מתנה עמו, אבל על תנאי דאם כיון שהתנאי בא לבטל המעשה שלא יחול מעתה אין בו כח לבטל המעשה, אא"כ כפל אותו עכ"ל, ומבואר החילוק דתנאי דמעכשיו אינו בא לבטל המעשה רק שיחול בתנאי ואף שאם לא יתקיים התנאי המעשה בטל, הביטול הוא אח"כ בשעה שעבר על תנאו שיתבטל למפרע, אך בנ"ד שבשעת נתינת הגט יש לבעל זכות ולא הי' כריתות, אך כשנתקיים התנאי אגלאי מילתא שלא הי' זכות וחל למפרע ובשלא נתקיים התנאי לא התחיל גט כלל שהרי בשעת נתינה הי' לו זכות, נמצא שתנאי זה בא לבטל המעשה תיכף ובעי דיני תנאים ודו"ק: מחודש ג. א) כתב הטו"ז באהע"ז סי' ל"ח דאף בקנינים דיכול לחזור תכ"ד מ"מ אינו יכול להתנות תנאי לאחר הנתינה אפי' תכ"ד, והנה הטעם שכתב דכיון שאינו בידו לא מהני חזרה, והביא ראי' לזה מפרק שנים אוחזין שאם אמר אני זכיתי בה עכשיו לא מהני תמוה, וכבר דחאוה האחרונים, שאם לא זכה בה תחילה הרי חבירו זוכה בו מן ההפקר וזה פשוט: