אבני נזר חושן משפט ז

עירוב פרשיות, והרמב"ם הא פסק עירוב פרשיות ואיך פסק אחד כשר מה"ת, ולפמ"ש דדווקא לרב אחא דלית לי' הוכיח סופו ואין בהלואות סרך גזילות, א"כ למ"ד עירוב פרשיות, הרי הצריכה התורה מומחין בהלואות, אך לדידן דקי"ל כרשב"ג ע"כ גלי קרא דבצדק תשפוט, טעמא דהצריכה התורה מומחה בהלואות משום דכשניתנה התורה עדיין לא מחלו חכמים על כבודם ולא מהני קיבלו בהדיוטות, ובאמת א"צ בהלואות מה"ת רק יחיד דביחיד מומחה אין איסור משום שלא להכתיר ומהני קיבלו, ובאמת במלוה לא נכתב רק פעם אחת אלקים בכי הוא זה ומומחה אחד זה שהצריכה תורה משום שלא מחלו הסמוכין אז ואף עתה לא מחלו על כבודם, ויחיד משום גזירה דיושבי קרנות, וכיון דהתורה לא הצריכה בהודאות והלואות רק דיין אחד ע"כ בעי מומחה דווקא, וזה נלמד מקרא דבצדק תשפוט דלא נאמר שכל אלקים הכתובים בפרשה בעי גם בהודאות והלואות ולא בעינן רק מומחה דכתיב בי', וזה מטעם דלפטור הו"ל גזילות כנ"ל ודו"ק היטב: בדין טעה בשיקול הדעת. מחודש א' הרי"ף פירש טעמא דר"ח משום פסידא דבע"ד דהיכי דלא נשא ונתן ביד אין הדיין חייב לשלם ואם ישאר הדין קיים יפסיד בע"ד ע"כ מחזירין, והרא"ש הקשה מהא דפ"ק דמקשה אלא מעתה טעי לא ישלמו ומשני כ"ש שאתה נועל דלת בפני לוין דחייש דילמא טעי בי דינא ומפסדי לי', ואם איתא להאי טעמא הא אם יהי' הדין לא ישלמו יחזיר הדין: ולכאורה יש לדחות דבלא"ה ג"כ קשיא אלא מעתה טעי לא ישלמו דפירשו התוס' דאם ישלמו לא ירצו ב"ד להזדקק ואיכא נעילת דלת שלא ימצא דיין, והקשו התוס' הא לא מחוייב הדיין אא"כ נו"נ ביד, וא"כ למה ימנע הדיין מלהזדקק הלא בידו שלא לישא וליתן ביד, ותירצו התוס' דהסוגיא למאן דמחייב בלא נו"נ ביד, וא"כ שפיר משני דלמאן דלא מפרש כר"ח לא חייש לפסידא דבע"ד, ולר"ח מעיקרא לק"מ כדברי התוס': אך באמת נראה מהרי"ף דכ"ע ס"ל היכי דאיכא פסידא דבע"ד מחזירין, שהרי הביא ראי' דהלכתא כר"ח (דהא דבכורות בנו"נ ביד] מדמוקי בבכורות למתני' בנו"נ ביד, ולכאורה מה ראי', דהתם רק דאל"כ לא ישלם מביתו, ומ"מ מה ראי' דמחזירין, אלא ודאי הא ס"ל לרי"ף בפשיטות היכי דאיכא פסידא מחזירין, דזה לכולהו אמוראי, וע"כ כיון דמסיק בבכורות דבלא נו"נ ביד פטור מוכח דמחזירין, וא"כ הדרא קושיא דהרא"ש לדוכתה, דמה משני כ"ש שאתה נועל דלת בפני לוין: הן אמת דיש לפרש ראיית הרי"ף מבכורות כקושיית התוס' ב"ק (ק.) למה מחייב לרבינא באגע שרץ הלא כבר קם דינא ולא הזיקו כלום, ותירצו דהיכי דקם דינא הוי מזיק ממש, ובאמת מחוייב אף בלא אגע שרץ, והרי"ף דלא ס"ל הכי כדמוכח מתני' דמחזירין לחובה דלר"ח הטעם משום פסידא דבע"ד, הרי דבאמירת פטור אתה אם נאמר קם דינא לא יתחייב הרי דקם דינא לא מיחייב מזיק **(הגה"ה יש לדחות דהרי"ף כתב בהשולח מזיק שיעבודא חייב משום דינא דגרמי וזיכה את החייב חשוב רק מזיק שיעבודו ופטור בדיין כמו לא נו"נ ביד [אך למה שמחלק התומים (סי' פ"ח) בין מודה בקנס למודה בתשלומי קנס, דמודה בתשלומי קנס לא חשוב מודה בקנס דבגוף החוב מודה, ה"נ דווקא מזיק אם לא הזיק גוף החוב רק שלא יהי' לו ממה להשתלם, וכן המשחרר עבדו שהוא אפותיקי לאחר לא יהי' למלוה ממה להשתלם חשוב גרמי, אבל זיכה החייב שהזיק החוב הוי מזיק ממש: אך הקצוה"ח שם (סי' ח') הביא ראיות להיפוך דגם זה חשיב מודה בקנס דכיון דאין משתלם אלא מגופו זה חשוב גוף החוב שאינו חייב יותר, וא"כ ה"נ כשמזיק התם חשוב הזיק גוף החוב ואעפי"כ הוי רק גרמי] ודווקא הי' בידו משכון ונטלו ממנו, דבע"ח קונה משכון ע"כ חשוב מזיק ממון גמור, ע"כ הגה"ה)** וכ"כ הרמב"ן להדיא לשיטת הרי"ף ע"כ הוקשה לרי"ף אגע בי' שרץ למה יתחייב מזה מוכח דלמה דמוקי לה בנו"נ ביד לא אמרינן מה שעשה עשוי רק בנו"נ ביד, ולעולם האי סברא דפסידא דבע"ד רק לר"ח, ולא קשיא מהא דפ"ק דהוא ע"כ לשאר אמוראי כנ"ל: אך מרמב"ם מוכח דסברא דפסידא דבע"ד אף בלא דר"ח שהרי הרמב"ם ע"כ לא פירש בדר"ח משום פסידא שהרי הרמב"ם (פ"ו מהל' סנהדרין ה"ג) מחייב הדיין בלא נו"נ באי אפשר להחזיר שהלך למדה"י או שאין לו לשלם, ומ"מ פסק (שם ה"ב) במומחה דקיבלי' עלי' או דנקט רשותא הדר דינא הואיל ואינו משלם מפסיד בע"ד, הרי דסברא דפסידא דבע"ד לכולהו אמוראי, וא"כ קשה הא דאלא מעתה טעי לא ישלמו, ועוד דגם לרי"ף קשה הא דפ"ק דלרי"ף דפסק כרב חסדא דוחק לומר דסוגיא דפ"ק לאינך אמוראי, ובודאי מפרש הקושיא כפירש"י, והדר קושיית רא"ש לדוכתא: אשר ע"כ נראה בשנבין הסברא דפסידא דבע"ד, דהנה צריך להבין מתני' דבכורות דמוקי לה פ"ק דסנהדרין (ה'.) באינו מומחה וקיבלו עלי' דאמרינן לי' דיינת לן דין תורה, א"כ בטעה בשיקול הדעת נימא לתקוני קבלתיך ולא לעוותי כמו שליח שנתאנה פחות משתות, קידושין מ"ב:), אך י"ל כיון דמשלם מביתו אדרבה ניחא לבעלי דינים שאם יטעה יתקיים הדין דהשתא הוי קרוב לשכר ורחוק להפסד שאם יטעה לטובתו הרי טוב ואם לחובתו ישלם הדיין מביתו, אך היכי דאיכא פסידא בטל הקבלה וחוזר הדין, וניחא חילוק ר"ח בהא דבכורות: אך עדיין אינו מיושב הא דסנהדרין דמחזירין משום דלא נו"נ ביד הא האי דסנהדרין בשלשה שדנו דיני ממונות וא"צ לקבלה, אך י"ל גם בזה כיון דמה"ת פסולים לדון ד"מ רק שלשה סמוכין ומדרבנן הוא דעבדינן שליחותייהו כדאי' בשלהי גיטין (פ"ח) וכיון שעוותו בשליחותם שטעו בשיקול הדעת שוב בטל הדין אך היכי דמשלמים מביתם לא איכפת לרבנן ולא בטל נתינת רשות שלהם, אך היכי דאיכא פסידא דבע"ד בטעותם בטל הדין כנ"ל: