אבני נזר חושן משפט נד

דמציעא] ואין לחוש שתוציא אח"כ הכתובה שהוא יטעון שלא יפרע עד שתחזיר הגט כיון שמקום שאין כותבין הוא ותוכל לגבות בגט לחודי' [ועוד דלמה דמשני רב במקום שאין כותבין שוב י"ל דכתובה בלא גט ממש לא גביא משום דאיכא ריעותא וכמ"ש לעיל בשיטת הרי"ף והרמב"ן] ושמואל פליג דאפי' מקום שאין כותבין והביא ראי' שכתב לה אינה גובה כיון דאין כותבין שובר ויוכל אח"כ לגבות בכתובה לבדה ולא יוכל לטעון שלא יפרע עד שתחזיר הגט כיון שהגט שלה והיא לא חשיבה מוחזקת כנ"ל, ע"כ הוצרך לאוקמי מתני' בדלא כתב לה, וע"כ מצי מיירי במקום שכותבין, והיינו דהקדים דמקום שאין כותבין עליו להביא ראי', פירוש שאין נ"מ כלל באיזה מקום רק אם כתב לה (וגם לא מצי שמואל לומר שלא תוכל לגבות אח"כ בכתובה לבדה משום ריעותא, דלשמואל במקום שאין כותבין וכתב ג"כ הוי ריעותא כשאין לה הכתובה וכמ"ש הב"ח דשמואל לית לי' הא דהרא"ש וכמו שדחינו לעיל שיטת הט"ז, וא"כ אם נוקי במקום שאין כותבין וכתב יהי' מוכרח דאפי' במקום ריעותא גובה: וניחא פסק הרי"ף במקום שאין כותבין ואפי' כתב לה, דבשביל שכתב לה לא נשתנה הדין וכפסק הרא"ש ז"ל ודו"ק היטב]: ולפי"ז יש ליישב דברי הרי"ף שכתב אוקמא שמואל במקום שאין כותבין ותמוה דהא מוקי אף במקום שכותבין ולא כתב לה, ולהנ"ל ניחא דלדידן דקי"ל כותבין שובר אף שמואל מוקי לה במקום שאין כותבין וכתב לה, דא"צ לאוקמי אלא משום שלא יחשב ריעותא, וכשהוא מקום שאין כותבין אף שכתב לה לא נשתנה הדין כדברי הרא"ש, אולם זה אינו צודק אלא לדעת הט"ז בשיטת הרא"ש שדחינו לעיל שיטתו: סימן מה ב"ה אור ליום ה' ד' דחנוכה תרל"ב לפ"ק. רב שלום לכבוד ידידי הרב החריף ובקי משנתו זך ונקי כש"ת מו"ה עזריאל רב דק"ק לאגוב יקרתו הגיעני, דבר השאלה הראשונה אין בדעתי להשיב זולת אם הי' כותבין אנשי אפטא ג"כ וזה רחוק לדעתי, וע"ד השאלה השני' ותוכן השאלה כי בני העיר נתנו לו מסחר בגדים ועשו תקנה בל יעסוק איש בלעדי כבודו במסחר ההוא ובא איש אחד מעיר ראקוב והובל שמה מסחר ההוא, ליומי דשוקא [הנקרא טארעק]: והנלפע"ד שכבודו ובני עירכם יכולים למחות בידו מקצת טעמים שכתב כת"ר, ואף שקצת דברי רו"מ אינם נכונים בעיני, ועוד אוסיף טעמים ע"ז שאסור לאיש ההוא למכור מסחר הנ"ל, אולם דבריו אלה להלכה ולא למעשה מחמת שהצד השני הוא האיש מעיר ראקוב לא שאל אותי ואין משיבין בדיני ממונות לאחד בלא השני רק מחוייבין אתם להעמידו בדין לפני בד"צ הסמוך לעירכם ותוכל להראות תשובתי להב"ד אחר אשר ישמעו טענות שניהם, וזה החלי בעזה"י: הנה רו"מ התחיל בכחא דהתירא מחמת שהב"ח פסק דאפי' פעם אחת בשבוע מקרי יומא דשוקא וגם הביא דברי מהרי"ט דאותם שבחוץ לעבורה או לתחום העיר לא חשיבי כבני העיר ומותר לאיש אחר נכרי משמה לקנות מהם ולא חשיב כיורד למחיית בני העיר, וא"כ הכא שרוב הבאים מחוץ לעבורה של העיר חשיב יומא דשוקא ומזבין לעלמא, וזה דחה רו"מ מתרי טעמי הא' שכתב מהרי"ט שם בהיתר הקני' כיון שעדיין לא באו סחורתם לעיר, ומוכח שאם הי' בא לעיר הי' חשוב מחיות בני העיר, וא"כ בנ"ד שהכפרים הסמוכין באו לעיר אסור למכור להם: ובעיני אין זה ראי' כלל דהא פשוט דביומא דשוקא אפי' לעלמא אסור הבא מחוץ לעיר למכור (וה"ה לקנות למהרי"ט], וע"כ אם הי' הסחורה בא לעיר ודאי הי' אסור לקנות מהם, ומה זה ראי' ליומי דשוקא [הנקרא טארעק] ולדעת רו"מ יצטרך דהכפרים הסמוכים אף שהם חוץ לתחום חשובים מקצת כבני העיר לענין אם באו לשם ביומי דשוקא לשיטת התוס' או אפי' לדידן שלא יחשב יומא דשוקא מחמתם ומקצת לא חשובים כבני עיר עד שלא באו לשם, והוא מוקצה מהדעת, והנכון בדעת מהרי"ט כמ"ש: והטעם הב' שכתב רו"מ דאם אותם שבתוך התחום יחשבו כבני העיר יהי' רוב הבאים לשוק כבני העיר ומבתוך התחום, וכיון שבלשון מהרי"ט שם נתברר על אותם שבתוך התחום וחוץ לעבורה אם חשובים כבני העיר ומספק יכולים בני העיר לחייבם מס ושייכים בכרגא ושוב חשובים כבני עיר, וזה אינו נכון כלל דבמה יתחייבו אותם שבסביבות העיר מס במה שא"צ להם, וממנ"פ מס המלך ניחזי אנן איך דין המלך וצרכי העיר מה שאין צורך להם אינם מחוייבין, ועוד אפי' הי' כדבריו מנין לו דהשייך בכרגא דינו כבן עיר לענין שבן עיר אחרת אסור לעסוק עמו והרי יש חילוק בין דשייך בכרגא (לדעת התוס' והרבה מהראשונים ז"ל] לבן עיר, דבן עיר יכול לכנוס למבוי אחרת לעשות מסחר שיש לבן מבוי ומאן דשייך בכרגא אינו יכול: וגם מה שהכריח מלשון מהרי"ט דהעיקר נחשב מחוץ לתחום אינו דקדוק כלל מאחר שהמעשה הי' מחוץ לתחום, ומהרי"ט מילתא דפשיטא נקט: אך מ"ש אח"כ כיון שיש תקנה בעיר בל ימכור אחר אסור לאיש מחוץ לעיר מפני המחלוקת זה נכון, ואף שלא מצאנו אלא בתקנה ומנהג לדבר מצוה, זה ג"כ חשיב מצוה לפרנס רב שבעיר: ומה שנסתפק רו"מ שאין מחלוקת בדין רק ישוב שהוא מעיר אחרת וא"צ לרב, לפענ"ד יש ללמוד זה מפירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו ואף דחילוק מקומות גורם השינוי מ"מ שייך מפני המחלוקת (גם ראייתו מתענית לאחר שעברה הצרה הוא ראי' נכונה] ואפי' למאן דפליג שם עיי"ש היטב בסוגיא, היינו משום דאין השנוי תלוי בגוף