אבני נזר חושן משפט נא

מנהג לא נשתנה הדין וגט לאו כתובה כמו במקום שכותבין ודו"ק, וע"כ אית לי' לשמואל כר' יוחנן: ונ"ל עפ"י ביאור הסוגיא שם אמר רב בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין גט גובה עיקר כתובה גובה תוספות, תנן כתובה ואין עמה גט כו' הרי אלו לא יפרעו בשלמא לשמואל מוקי לה במקום שאין כותבין ואמר כתבתי אלא לרב נהי דעיקר לא גביא תוספות מיהו תגבה ופירש"י בשלמא לשמואל דאמר בין עיקר בין תוספות גובה עפ"י הגט, מוקי במקום שאין כותבין ויכול לומר פרעתי הכל עפ"י הגט שלא הייתי נאמן שכתבתי לה כתובה עיין לשון רש"י באריכות, וק"ל דאיך אפשר לומר שגובה תוספות עפ"י הגט שלא יהי' נאמן לומר פרעתי, דהא תוספות לאו מעשה ב"ד ואפי' במקום שאין כותבין אינו גובה עפ"י הגט ויכול לטעון פרעתי כמבואר בכל הפוסקים בפשיטות ולא זכרו שהוא דלא כשמואל, שוב מצאתי בשטמ"ק בשם הריטב"א הקשה זה: ולפענ"ד לק"מ שהוא טוען הודיתי לה שלא פרעתי ובזה לא הייתי נאמן שכתבתי כתובה ולא תפרע בלא כתובה כיון שהוא מקום שאין כותבין, ואף שהי' לו מיגו דפרעתי אינו נאמן במיגו ששינה מנהג המדינה כמו שהעלה הש"ך סי' פ"ב בדיני מיגו סק"ב בשם כמה פוסקים: והנה לפי זה קשה אדרב כתובה גובה תוספות אפי' במקום שאין כותבין וכתב לה איהו כדאמר להדיא בין במקום שאין כותבין כתובה גובה תוספות, ולמה הלא יכול לטעון כנ"ל, וכמו שאינו גובה עיקר בכתובה לבד ונאמן לומר פרעתי כדתנן במתני', ע"כ דמה שאין לה הגט הוי ריעותא, כמו כן אף תוספות לא תגבה, דנהי דתוספות אינו גובה עפ"י הגט כשטוען פרעתי מ"מ יכול לומר הודיתי כנ"ל: וצ"ל דרב סובר כיון דגט אינו מוכיח שחייב לה התוספות אין ריעותא כלל לגבי תוספות מה שאין לה הגט, דמה לה לשמור הגט לגבות התוספות, ודווקא לגבי העיקר הוי ריעותא כיון דגט היינו כתובה לרב לשיטת התוס', ושמואל סובר דמ"מ הוי ריעותא שהרי צריכה הגט לאנסובי בי', מוכח שקרעו הגט וכתבו עליו גיטא דנן וכו' כדי שלא תוכל לגבות בכתובה ועידי הגט, וע"כ שמואל לשיטתי' דמה שאין לה הגט הוי ריעותא משום שצריכה לינשא בו, א"כ אפי' כתב לה כתובה צריכה לשמור גיטה ע"כ לא יפרעו, והטור פסק כרב בהא דלא הוי ריעותא אלא משום דגט היינו כתובה וכתובה לאו כתובה, וא"כ לדידן נהי דגט הוא כתובה במקום שאין כותבין, מ"מ כשכתב לה אין ריעותא מה שאין לה הגט כיון שיש לה כתובה אחרת: ובמ"ש יש להביא סיוע למ"ש התוס' דלרב אפי' במקום שכותבין גט היינו כתובה, דאל"כ מאי שנא דעיקר לא גביא בכתובה ויכול לומר פרעתי דהוי ריעותא מה שאין לה הגט, מ"ש תוספות דגביא במקום שאין כותבין אלא דכתב לה איהו, יטעון ג"כ שהודה שלא פרע ולא הי' נאמן שכתב לה והוצרך לפרוע וקרעו להגט וכתבו ע"ג גיטא דנן וכו' ע"כ אינה מראה הגט, אלא ודאי משום דלגבי העיקר הוי הגט שטר ע"כ הוה ריעותא לדידי', ובמ"ש מיושב נמי הרמב"ם דמשמע מדבריו דביש לה עידי גירושין גובה התוספות ואף דאיתרע מדאין לה הגט, והיינו משום דפסק בהא כרב ודו"ק, ומ"מ צ"ע למה לא פסק כשמואל בדיני: מחודש ה' במחלוקת הרמב"ם עם הרא"ש ז"ל שהביא הטור שם באה"ע סי' ק' במקום שאין כותבין וכתב לה איהו שהרמב"ם סובר שאינה גובה אפי' העיקר בלא כתובה, והרא"ש סובר שגובה דמשום ששינה המנהג לא נשתנה הדין, ואף דשמואל אמר עליו להביא ראי' שכתב לה, תירץ הט"ז שם דהיינו דווקא לענין שאין זקוק לפרוע עד שתחזיר לו הכתובה אבל אין נאמן לומר פרעתי: ולדידי קשה דהא למ"ד אין כותבין שובר כמו שאינה גובה בלא כתובה כ"כ אינה גובה בלא גט כמפורש שם בסוגיא בעמוד ב' דמקשה לרב וליחוש דילמא מפקא לגיטא וגביא ומ"מ מקשה הש"ס שפיר דאם אין כותבין שובר ליחוש דילמא מפקא לכתובה וגביא אף דגם בכתובה לא גביא דהא אין כותבין שובר, ונהי שכדברי' כן הוא שעדיין לא פרע, מ"מ יוכל לטעון שתחזור ותוציא הגט, וא"כ אין לי לחוש לכתובה בידה: ולא קשה דכמו כן נאמר להיפוך שתגבה בכתובה בלא גט כיון שבגט לבד לא תוכל לגבות כיון שאין כותבין שובר, וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי לא תגבה עד שתוציא שניהם, או י"ל שמסתבר טפי שתגבה בכתובה דמנה ומאתים כתוב ב', אבל במקום שאין כותבין וכתב לה איהו דבזה פשיטא שלא. תוכל לגבות בכתובה בלא גט שמא תוציא הגט פעם אחרת ואפי' לאחר מיתה לא תוכל, ותטעון שלא כתב לה כיון שהוא מקום שאין כותבין והוא לא ימצא עדים שכתב לה, א"כ שוב תגבה בגט לבד, וע"כ פירוש דברי שמואל שאם מביא ראי' שכתב לה יוכל לטעון שפרע לה בכתובה לבדה ולא הגבה בב"ד שיכתבו על הגט שטרא דנן וכו' כדמסיק בסוף שמעתא דהטוען אחר מעשה ב"ד וקשיא על הרא"ש: הן אמת שקושיא זו קשה על רש"י ג"כ שפירש בדברי שמואל שאם מביא ראי' שכתב לה יכול לומר שלא יפרע עד שתחזור לו הכתובה, אולם לשיטת רש"י יש ליישב עפ"י מה שאבאר לקמן בעז"ה דלמאן דלית לי' דר' יוחנן אינו יכול לעכב הפרעון עבור הגט אפי' למ"ד אין כותבין שובר, אך לשיטת הרא"ש קשה כמ"ש הרא"ש דאם הוא מקום שאין כותבין וכתב לה איהו לא נשתנה הדין וגובה בגט לבד, והיינו דנשאר לגט כח כתובה ואין ריעותא מה שאין לה הכתובה שיכולה לומר משום שיש לה הגט דהיינו כתובה לא חששה לשמור הכתובה, א"כ כמו כן להיפוך למאן דלית לי' דר' יוחנן והא דגובה בגט לבד משום דגט היינו כתובה אם הוא מקום שכותבין ולא כתב לה הוא בשביל ששינה לא נשתנה הדין ולא ניתן לגט דין כתובה ונאמן לומר פרעתי, וא"כ ע"כ ס"ל לשמואל דאמר במקום שכותב לה ואמרה לא כתב לי עלי' להביא ראי' ומוקי למתני' במקום שכותבין והביאה עדים שלא כתב לה ובהא תנן גובה כתובתה ואין נאמן לומר פרעתי, ע"כ ס"ל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום והא דאינו גובה במקום שכותבין בלא כתובה משום דאיכא ריעותא, וכיון שלא כתב לה הא ליכא ריעותא ולא