אבני נזר חושן משפט נ

ונ"ל דלק"מ דמתני' הא אוקימנא במקום שאין כותבין ע"כ שפיר ריעותא מדאין לה הגט מוכח שפרע בב"ד וקרע הגט, דאף דכותבין שובר מ"מ כשיש הגט קרעינן לי' [ואין כותבין שובר אלא בטוען המלוה אבד] כנ"ל כדי שיהי' לו אח"כ מיגו דאין את אשתי, וכן לרב אף במקום שכותבין כיון דס"ל דגובה בגט בלא הכתובה ע"כ קרעינן לגט כדי שיהי' לו מיגו דאין את אשתי, וכיון דכן שוב אינה גובית העיקר כלל בלא גט דיש ריעותא, אבל לדידן במקום שכותבין כיון דקי"ל דאינה גובה בגט בלא כתובה, א"כ ל"ל למקרעי, ממנ"פ אם לא יהי' לה הכתובה לא תגבה אף אם יהי' לה הגט, ואם יהי' לה הכתובה לא יוכל לומר אין את אשתי: ואין לומר דקרעינן הגט כדי שיהי' לו מיגו דלא גרשתיך, דהא להרמב"ם היא נאמנת לומר גרשתני ליטול העיקר כתובה ולא יהי' מיגו, ואין לומר דמ"מ ריעותא מדאין לה הגט שגבתה גם התוספות וקרעו וכתבו שגבתה גם העיקר, דהא ליתא דלמה להב"ד לכתוב על הגט שבידה שגבתה העיקר כיון שלהעיקר לא תצטרך להראות הגט ותוכל לגבות בלא הגט [ואין לומר כלל שקרעו להגט וכתבו כדי שאח"כ לא תוכל לגבות בלא הגט דהוי ריעותא, דהא ליתא, דמאין יתחיל הריעותא, דוודאי אם נאמר דאף שאין מחליטין שיש ריעותא מ"מ קורעין. ממילא נצמח ריעותא, אבל לא זולת זה, והראי' שהתוס' כתבו בכל הסוגיא למ"ד אין כותבין שובר אינה גובה בלא גט וכתובה דע"י גט וכתובה לא יהי' לו מיגו, ולא כפשוטו דאם לא יהי' לה לא תוכל לגבות בלא גט וכתובה משום דאין כותבין שובר אלא דמהיכי תתחיל, וה"נ בנ"ד, ודו"ק כי א"א לפרש היטב בכתב] והר"ן בחי' שכתב שבלא הגט אינה גובה לטעמי' שכתב בנדרים (צ') דהיכי דתובעת כתובתה אינה נאמנת לומר גרשתני וכדעת ר"י, ע"כ אם אין לה גט יהי' לו מיגו דלא גרשתיך ע"כ שפיר קורעין הגט אף במקום שכותבין כתובה: ויש לעיין בדברי הרמב"ם שכתב דעל התוספות נאמן במיגו דלא גרשתיך, ומשמע דביש עדים דאין לו מיגו גובה התוספות ואמאי יחשב ריעותא מה שאין הגט בידה שפרע בב"ד וקרעו הגט כדי שיהי' לו מיגו אח"כ וכמו לרב, או לדידן במקום שאין כותבין שאין גובה העיקר מטעם זה, ובאמת שלא נתבאר ברמב"ם ז"ל דאם יש לה עידי גט גובה התוספות וי"ל דהרמב"ם ה"נ קאמר דכיון דנאמן במיגו שוב נאמן בפשיטות אף בלא מיגו מחמת ריעותא דגט, או י"ל דדווקא על מנה ומאתים דמוכח מהגט שחייב חשבינן ריעותא בשאין בידה, משא"כ בתוספות, ודוחק, גם קשה דהא בש"ס ושמואל הוה ניחא לי' דאינה גובה תוספות, אלמא דמה שאין לה גט הוי ריעותא אפי' לגבי תוספות ועיין לקמן בביאור שיטת הטור ישוב ע"ז: מחודש ד' שיטת הטור סי' ק' גט ואין עמה כתובה במקום שכותבין אינה גובה כשיטת הרי"ף וסייעתו, כתובה ואין עמה גט ויש לה עידי גירושין גובה הכל ואם אין לה עידי גירושין אינה גובה כלל, דבתובעת כתובתה אינה נאמנת גרשתני ויש לו מיגו ובשעת הסכנה היא נאמנת וגובה הכל אפי' אין לה עיד' גירושין וכשיטת התוס' (לבד מ"ש גובה הכל, ולדעתי אין התוס' מסכימים בהכל כאשר יבואר בעז"ה] ובמקום שאין כותבין כתובה אינה גובה אלא בגט ממש ולא בעידי גט, ובמקום שאין כותבין וכתב לה היא גובה בגט לבד כשיטת הרא"ש וכן גובה בכתובה לבד, זה שיטת הטור: והנה הדבר מבואר דהטור סובר היפוך שיטת רש"י שכתבנו לעיל [בביאור שיטת התוס'] דגט ואין כתובה גובה דאין ריעותא מה שאין הכתובה בידה כיון דמעשה ב"ד כמאן דנקיט שטרא דמי, הרי יש לה הכתובה משא"כ הגט צריכה לאינסובי בי', והטור סובר להיפוך דאין לה כתובה הוי ריעותא משא"כ הגט לאו מנה ומאתים כתוב בי' ע"כ לא הוי ריעותא לענין הכתובה, לבד במקום שאין כותבין, דגט היינו כתובה הוי ריעותא מה שאין הגט בידה ע"כ אינה גובה בעידי הגט, ואף דאביי לבסוף דחי, היינו דמ"מ יכול לומר פרעתי דלא שייך שטרא בידי מאי בעי דאמרה בעינא לאנסובי בי', אבל מ"מ נשאר הסברא דגט היינו כתובה לענין שיהי' ריעותא כשאין לה הגט: איברא דיש לעיין במקום שאין כותבין דגובה בגט לבד, דבשביל שכתב הוא לא נשתנה הדין כמ"ש הרא"ש, א"כ למה גובה בכתובה לבד כיון שעדיין נשאר הדין גט היינו כתובה והוי ריעותא מה שאין הגט בידה, וצ"ל שדעת הטור דבמקום שאין כותבין וכתב לה הוא לעלויי כחה כתב לה ונשאר הגט כתובה וגם הכתובה הוי כתובה ע"כ כשאחד בידה לא הוי ריעותא: ואין להקשות דהא הטור שסובר דגובה בכתובה ועידי גט ע"כ מפרש מתני' כהתוס' דלר' יוחנן הפירוש כתובה ואין עמה גט עידי גט, ובשעת הסכנה גובה בלא עידי גט, והש"ס פריך לרב דלית לי' הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ואית לי' לרב גט היינו כתובה כיון שמוכיח וכתובה לאו כתובה כיון שאינו מוכיח, ומדרב נשמע לדידן במקום שאין כותבין דאמרינן גט היינו כתובה, א"כ אם כתב לה כתובה לאו היינו כתובה, דהא אמרת אפי' כתב לה גט היינו כתובה וא"כ כתובה לאו כתובה, ואמאי גובה בכתובה, י"ל דלדידן מה שגט היינו כתובה הוא רק משום דלא אפשר דאין כותבין, וא"כ אינו מגרע כח הכתובה בשכתב לה כיון דרק מצד הכרח דליכא כתובה גט היינו כתובה, אבל לרב דמדינא גט היינו כתובה אפי' במקום שכותבין, ע"כ כתובה לאו היינו כתובה: איברא דקשה טובא לדעת הטור משמואל דמוקי מתני' במקום שאין כותבין וכתב לה ואיהו ע"כ מפרש ואין עמה גט גט ממש ותנן לא יפרעו, וניהו דמרב אין קושיא דאיהו ס"ל גט היינו כתובה לשיטת התוס' דהטור קאי בשיטתייהו, ואנן קי"ל כר' יוחנן דשבחי' לראי' דרחב"א ע"כ ס"ל גט לאו היינו כתובה, מ"מ מדשמואל קשה, דהא מפורש בתוס' דשמואל אפשר סבר כר' יוחנן, ואפי' לאותו צד דשמואל כאביי לס"ד, עכ"פ במקום שכותבין גט לאו היינו כתובה, וא"כ הדין כמו לדידן, דלדידן נמי גט היינו כתובה לענין שיחשב ריעותא כשאין הגט בידה כנ"ל, ועוד דע"כ לדעת הרא"ש שמואל אית לי' הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום, דהא מוקי למתני' אפי' במקום שכותבין ולא כתב ולרא"ש בשביל ששינה