אבני נזר חושן משפט מט

אולם לפי מה שביארנו דהתוס' ע"כ ס"ל דר' יוחנן פליג עם שמואל בסברא זו ניחא, ולדידן ס"ל דהא לאו ריעותא כלל: איברא דאכתי דברי הטור תמוהים כיון דאיהו פוסק גט בלא כתובה אינו גובה, שוב מנ"ל לומר דבלא גט גובה ולמיפלג אדשמואל ורב, דכל הוכחה להתוס' דלר' יוחנן גובה בלא גט, הוא ע"כ אחד משנים או משום דלשיטתם בכותבין שובר דאפי' הכתובה והגט בידה אין ריעותא כלל מה שאין הגט בידה, או משום דס"ל לר' יוחנן מתני' במקום שכותבין ואעפי"כ גובה בגט לחודי' ה"ה דגובה בכתובה לחודי', ולדידן הנהו תרתי ליתנייהו, דהא ס"ל בהשטר בידה אין כותבין שובר, וס"ל נמי במקום שכותבין אינה גובה בלא כתובה, וא"כ מנ"ל למיפלג אדשמואל דס"ל אינו גובה בלא גט ולעשות מחלוקת בין ר' יוחנן לשמואל בחנם וצע"ג [ועיין לקמן בביאור שיטת הטור תירוץ על זה]: מחודש ב' שיטת הרי"ף והרמב"ן והר"ן בחי' דלמסקנא אף לר' יוחנן אינו גובה בגט בלא כתובה רק במתני' במקום שאין כותבין ואעפי"כ אי לאו דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום הי' נאמן לומר פרעתי משום דאטו כל דמגבי בבי דינא מיגבי כמסקנת אביי, ודווקא למאי דס"ד דאביי דבמקום שאין כותבין א"צ כלל לטעמא דהוי כטוען אחר מעשה ב"ד ע"כ הוה ס"ל לאביי בע"כ דר"י דקיבל לסייעתא דרחב"א מוקי למתני' במקום שכותבין, אבל למסקנא דאפי' במקום שאין כותבין צריך לטעמא דמעשה ב"ד שפיר אמרינן דבמקום שכותבין לא אהני כלל טעמא דמעשה ב"ד דאיתרע מעשה ב"ד כיון דמקום שכותבין ואין הכתובה בידה וכמבואר בארוכה במלחמות, וכתובה ואין עמה גט היינו גט ממש, דאם אין הגט בידה איתרע השטר, כן כתב בחי' הר"ן: ולכאורה קשה טובא לשיטת הרמב"ן והר"ן דכשאין הכתובה בידה אינו גובה דמנ"ל הא, והא רב ס"ל להדיא בהכותב, גט גובה עיקר ולא חשבינן ריעותא מה שאין הכתובה בידה, ושמואל נמי לא מוקי במקום שאין כותבין אלא משום דאין כותבין שובר, וא"כ מנ"ל למיפלג אדרב, בפרט דפשטא דשמעתא דר' יוחנן אפי' במקום שכותבין, רק שנאמר דוודאי סברא מוכרחת דבמקום שכותבין איתרע מעשה ב"ד, ואביי רק מצד ההכרח הוה ס"ל הכי בדר' יוחנן, ופליג, ולמסקנא ס"ל דאף ר' יוחנן מודה בזה, והרי רב סבר רק אליבא דאמת דגובה בגט, ולא חשבינן ריעותא מה שאין הכתובה בידה: ונראה ליישב דאדרבה מסוגיא דהוציאה גט שיטת הרמב"ן מוכרחת ויצא לאור צדקה, דהנה קשה טובא לפירש"י שם שפירש דקושיית הש"ס ש"מ כותבין שובר דתגבה בעידי מיתה, דעל זה לא משני רב מידי, דנהי דכתובה גובה רק תוספות, מ"מ לאחר מיתה תגבה גם העיקר, וע"כ דלאחר מיתה לא חיישינן, א"כ מעיקרא מאי קשיא להש"ס: ע"כ נראה דהש"ס ס"ל דשקולים הם ואי גובה בגט בלא כתובה ולא חשבינן לריעותא מה שאין כתובה בידה, כמו כן להיפוך גובה בכתובה בלא גט וע"כ למאי דס"ד דש"ס דמתני' במקום שכותבין וגובה בגט בלא כתובה, ע"כ סיפא כתובה ואין עמה גט היינו עידי גט דנאמן במיגו וכמו שפירשו התוס' דבלא גט ממש ע"כ גבי' ואין נאמן לומר פרעתי כנ"ל, וע"כ פריך ש"מ כותבין שובר דאי אין כותבין תגבה מחיים בכתובה ועידי הגט, ומשני שמואל במקום שאין כותבין ולעולם אין כותבין שובר, וכיון דאין כותבין שובר ע"כ סיפא דמתני' ואין עמה גט ממש דבלא גט אינו מחוייב לשלם דיפסיד ע"י זה שלא יהי' לו מיגו וכדפריך הש"ס שם בעמוד ב' לרב] וע"כ גט ממש ונאמן כיון שריעותא שאין גט בידה, ורב משני כתובה גובה תוספות, וע"כ אין ריעותא מה שאין הכתובה בידה, דיכולה לומר שגבתה בכתובה התוספות, ולעולם כתובה אין גובה עיקר דריעותא דאין גט בידה, דלא כדהוה ס"ל למקשן דשקולים, וע"כ שפיר אמרינן בלא גט אינה גובה, ואין ראי' ממה שגובה בגט בלא כתובה, ולשמואל אף דוודאי אי אפשר לפלוג על זה דגובה בכתובה התוספות דהוא כשטר דעלמא, מ"מ ס"ל דאין זה טענה דהי' לו לכתוב על גבי הכתובה שגבתה התוספות, וא"כ מוכח מדשמואל דס"ל דאינו גובה בלא גט דה"ה להיפוך בלא כתובה כיון דס"ל דשקולים, דאל"כ למה לי' לאוקמי במקום שאין כותבין, ואף דרב פליג דאין ראי' מכתובה שאין בידה די"ל שגבתה התוספות, הא ע"כ שמואל לא ס"ל סברא זו כנ"ל והלכתא כשמואל בדיני ונקטינן דשקולים, וכשם שאין גובה בכתובה בלא גט כמו כן אין גובה בגט בלא כתובה: קיצור הדברים דהמקשן ס"ל דשקולים ומתני' במקום שכותבין וכשם שגובה בגט לחודי' כ"כ להיפוך בכתובה לחודי' ואין יכול לטעון תן לי הגט דכותבין שובר, ושמואל הודה לרב סברא זו דשקולין, ומוקי במקום שאין כותבין ולעולם אין כותבין שובר, וע"כ סיפא ואין עמה גט ממש כיון דאין כותבין שובר ותני מתני' דכל שאין גט ממש בידה נאמן לומר פרעתי, נשמע דה"ה להיפוך באין כתובה בידה כיון דס"ל דשקולים. ורב ס"ל דמה דאין כתובה בידה אין ראי' די"ל גבתה התוספות, ואנן קי"ל כשמואל בדיני דלא כרב בזה, נמצא מוכח להדיא מסוגיא דהוציאה גט כדעת הרי"ף ז"ל, וזה ברור מאד: מחודש ג' שיטת הרמב"ם פט"ז מהלכות אישות גט בלא כתובה אינו גובה כלל [וכשיטת הרי"ף רבי'] כתובה בלא גט ואמר הבעל לא גרשתי חייב ליתן לה העיקר ממדרש כתובה אבל לא התוספות, טען הבעל גרשתי ונתתי לה הכל נאמן על התוספות במיגו דלא גרשתיך ונותן לה העיקר, ותמוה דאיך יפרנס המשנה כתובה ואין עמה גט הרי אלו לא יפרעו דמשמע דאינו גובה כלל, והרי הרמב"ם סובר דאפי' אין עידי גירושין דיכול לומר לא גרשתיך אעפי"כ גובה העיקר, דעל העיקר לית לי' מיגו, ואין לומר דהרי אלו לא יפרעו היינו התוספות אבל העיקר יפרעו א"כ היינו רישא גט ואין עמה כתובה ג"כ אינה גובה תוספות כמ"ש הרמב"ם דאפי' במקום שאין כותבין כתובה אינו גובה התוספות בלא כתובה, וכן דעת כל הפוסקים, ומ"ש דתני ברישא גובה ובסיפא לא יפרעו, אלא ודאי המשנה ברור מללה כתובה ואין עמה גט לא יפרעו כלל וקשיא על הרמב"ם ז"ל: