אבני נזר חושן משפט מח

דמשום הבושת גמר ומקני, שוב אף שאין עכשיו בושת מ"מ שוב חייב משום הקנין כיון דלאו לאסמכתא נתכוין מ"מ יש לומר כיון דמה שגמר ומקני משום הבושת כאילו אמר בפירוש שמתחייב לשלם דמי בושתו, וכשאין בושת אין חיוב, וכן הדעת נוטה: נאום הק' אברהם. סימן מד בדין אם נאמן לטעון פרעתי אחר מעשה ב"ד. מחודש א' מקור הדברים בבבא מציעא י"ז אמר ר' יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום: שיטת התוס' שם דלר' יוחנן גובה בעידי הגט לחודי', ולכאורה קשה לדבריהם מהא דכתבו בכתובות בשמעתא דהוציאה גט דלשמואל ע"כ פירוש כתובה ואין עמה גט גט ממש דאי אפשר שתגבה בעידי גט בלא גט. דהא ס"ל לשמואל אין כותבין שובר ויוכל לומר שלא יפרע עד שתחזיר הגט כדי שיהי' לו מיגו, ע"כ פירוש גט ממש וכל זמן שאין הגט בידה נאמן לומר פרעתי ואבד שוברי, ואף דהתוס' כתבו שם דאפשר ס"ל לשמואל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום, מ"מ כשאין הגט בידה הוי ריעותא א"כ גם לר' יוחנן נימא כן, ומנ"ל להתוס' דר' יוחנן פליג אשמואל ולדחוק בלשון המשנה לומר מה גט עידי הגט: ונ"ל דהתוס' לטעמייהו שכתבו בד"ה לא אמר כלום דאפי' היא מודה שהכתובה וגם הגט בידה היא נפרעת בעידי הגט גרידא וא"צ להחזיר הכתובה ולא לקרוע הגט, וא"כ אין ראי' כלל ממה שאין הגט בידה שפרעה, דהא אפי' פרעה הכתובה הי' הגט להיות בידה דאין קורעין הגט כלל, רק נותנת לו שובר, אבל לשמואל דאמר אין כותבין שובר וצריכה להחזיר הכתובה ולקרוע הגט ע"כ יכול לטעון פרעתי הכתובה בב"ד וקרעו הגט וכתבו עליו גיטא דנן וכו' ע"כ אינה מראה הגט, וזה ברור בדבריהם: והנה התוס' לפי שיטתם דכתובה ואין עמה גט היינו עידי הגט הוצרכו לומר דבשעת הסכנה גובה אפי' בלא עידי הגט אף דאית לי' מיגו כיון דאית לי' לר' יוחנן שלא בשעת הסכנה אלמוה שאין נאמן לומר פרעתי בלא כתובה, ה"ה בשעת הסכנה אלמוה דאפי' אית לי' מיגו אינו נאמן, והוקשה להם מאי פריך הש"ס בכתובות אדרב, ותירצו דדווקא לרב דלית לי' הטוען אחר מעשה ב"ד אינו נאמן ולא אלמוה פריך, והנה לפמ"ש דרב לית לי' דר' יוחנן הוקשה להם למה בגט גובה עיקר ע"כ הוצרכו לומר דרב סובר גט היינו כתובה אף במקום כתובה, וזה דחוק מאד מאד דהא מסקנת הסוגיא דאפי' במקום שאין כותבין כתובה מוכח ממתני' דר"י, ואפי' למה דס"ד דאביי לדחות דגט היינו כתובה הוצרך לאוקמי מתני' במקום שאין כותבין, אבל במקום שכותבין ליכא שם מ"ד דגט היינו כתובה, ועוד לא ידענא מנ"ל להש"ס דרב לית לי' דר' יוחנן, דאי משום דלר' יוחנן מאי רבותא דגט שתגבה בו העיקר מכתובה י"ל דכשהכתובה לבד בידה יש ריעותא מה שאין לה הגט, שהרי צריכה לשומרו לינשא בו, אבל הכתובה אין ריעותא מה שאין לה כיון דמעשה ב"ד כמאן דנקיט שטרא: ואין לומר דהתוס' לא ס"ל סברא זו, אלא דכך צריכה לשמור הכתובה אפי' לר' יוחנן כמו הגט, קשה הא חזינן דהכי הוא שהרי לר' יוחנן גובה בלא כתובה אפי' במקום שכותבין ולא חשבינן לריעותא מה שאין הכתובה בידה ולשמואל אף אי ס"ל כר' יוחנן מ"מ אינה גובה בלא גט ממש, אלמא חשבינן ריעותא טפי מה שאין הגט בידה ממה שאין כתובה בידה [ואף דלר"י גובה אף בלא גט ממש היינו משום דלדידי' דכותבין שובר אין ריעותא כלל ממה שאין הגט בידה ממה שאין כתובה בידה]: וצ"ל אליבא דהתוס' דבאמת אין לחלק בכך אלא דבהא פליגי שמואל ור' יוחנן דשמואל ס"ל לריעותא מה שאין הגט בידה, ובאמת במקום שכותבין גט ואין עמה כתובה יכול לומר פרעתי אף אית לי' דר' יוחנן והוי ריעותא מה שאין כתובה בידה, ומתני' הא מוקי לה במקום שאין כותבין או שידוע שלא כתב לה ולר' יוחנן לא חשיב ריעותא מה שאין הכתובה בידה וה"ה מה שאין הגט בידה, וכיון דשקולים הם א"כ לרב מאי אולמא דגט מכתובה ע"כ דגט כיון דמוכיח שחייב היינו שטר וכתובה דאינו מוכיח כל כך דאפשר שלא גירשה לא הוי הכתובה שטר במקום גט, זה שיטת התוס': אולם כל הדברים האלה לא הוצרכו רק לשיצתם דכותבין שובר אפילו מודית שהכתובה וגם הגט בידה א"כ מוכח לר"י דבעידי הגט לחודי' גובה דאין ראי' ממה שאין הגט בידה הוצרכו לכל זה אבל למה דקי"ל בחו"מ סי' נ"ד דכשהשטר ביד המלוה [יותר מזה אפי' הוא בעיר אחרת] אינו גובה ע"י שובר א"צ לכל זה, אלא דרב ס"ל כר' יוחנן דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ואעפי"כ אינו גובה בלא גט דיש ריעותא דאין הגט בידה דצריכה לאינסובי בי' אבל מה שאין כתובה בידה אין ריעותא כיון דכמאן דנקט שטרא דמי, והכי ס"ל לר"י ג"כ, וכן דעת רש"י שפירש בריש שמעתא דהוציאה גט בהא דש"מ כותבין שובר דליחוש שמא תגבה לאחר מיתה אבל מחיים תנן במתני' כתובה ואין עמה גט לא יפרעו, הרי דאף דלמה דס"ל דאפי' במקום שכותבין גובה בגט בלא כתובה ולא הוי ריעותא מה שאין כתובה בידה אעפי"כ ס"ל דמתני' כפשטה דבלא גט הוי ריעותא, וכן משמע פירושו במשנה דמשום ריעותא אינו גובה בלא גט עיי"ש ודו"ק: והנה הטור אה"ע סי' ק' פסק דבמקום שכותבין אינו גובה בגט בלא כתובה והוא שיטת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן (וכמו שנבאר שיטתם בעז"ה] ובכתובה ועידי גט גובה אף שאין עמה גט ממש אפי' במקום שאין כותבין כתובה וכתב לה איהו וקשה לפי מה שביארנו דמה שכתבו התוס' דלר"י גובה בלא גט משום דאין חסרון הגט ריעותא כלל כיון דלא ס"ל דקרעינן וגובה ע"י שובר אפי' הכתובה והגט בידה א"כ לדידן דקי"ל בחו"מ להיפוך אלא דכל זמן שהשטר בידו מחוייב להחזיר ואין זקוק לפרוע ע"י שובר למה תגבה בלא גט וכך הדין לדידן כמו לשמואל: