אבני נזר חושן משפט מז

סימן מב ב"ה יום ב' תזריע סת"ר לפ"ק פה סאכטשאב. להרב ודייני הרובשויב יע"א בדבר שרצו הפרנסים לגרוע מסת השו"ב והיינו לגרוע מכל שו"ב רו"כ אחד ולהוסיף לדייני העיר ובאמתלא כי בית המטבחים רחוק וצריכין המו"צ לילך עם השוחטים לבהמטב"ח ורב מהם הדרך, והשו"ב ממאנים, ושואלים אם יש כח בידם על זה: תשובה. הנה כתבתם הרבה טעמים להתיר, הא' כי בתשו' הגוה"ק מסאנדז כתב בזה להתיר, ואני אין בידי תשובה זו לראות גופי' דעובדא וטעמו ונימוקו: הב' כתבתם משום דהוי אומדנא שדעת בני העיר שאם יצטרכו לפי משך הזמן יוכלו לשנות, ובזה אין לומר שהשו"ב לא הי' מתרצים, כי בוודאי השו"ב הי' מרוצים אף באופן זה לגרוע רו"כ מכל אחד, וזה אינו נכון בעיני לומר אומדנא שדעתם אם ירצו, כי מקור אומדנא זו על העתיד הוא מש"ס סוף פרק הגוזל קמא (ק"י) אלמנה מן האירוסין שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה, ומזה למדו התוס' דאמרינן אומדנא על להבא, והנה שם משני הש"ס טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו, והדבר פשוט שאין הפירוש שבוודאי ניחא לה ביבם מוכה שחין, דאפי' ביבם שאינו בע"מ מבואר סוף האשה שלום דזימנין דסניא לי', והמזכה גט לאשתו במקום יבם הוי ספק זכות, ואכתי נאמר אומדנא שאם תפול לפני יבם מוכה שחין ותרצה שיעקרו הקידושין למפרע יעקרו, דזה ודאי טובה לה אם תרצה להתייבם לו תתייבם, ואם לא תרצה תצא בלא חליצה, אלא ודאי לא אמרינן אומדנא רק אם הענין בעצמו אומדנא דס"ד במוכה שחין ודאי לא ניחא לה, והכא ודאי אין אומדנא בעצם שאם יצטרכו יוגרע שכר השו"ב, ואולי יקחו ממקום אחר, וכהאי גוונא, רק אומדנא שאם ירצו, והא לא אמרינן: הג' מה שפלפלתם בדברי המרדכי פ"ק דב"ב אם יכולין טובי העיר לתקן במידי דאיכא תקנתא להאי ופסידא להאי, וזה אין ענין לנ"ד כלל, דהתם בתקנה הכוללת העיר, לא ליקח מעות השו"ב, דשו"ב שנתמנה מבני העיר זכות גמור הוא להם ליקח מכל בהמה כך וכך, וכאילו ירצו טובי עיר לתקן ליקח ממונו של בעה"ב אחד לצורך הקהילה: ומה שכתבתם בשם תשו' מים חיים שזכות השו"ב אינו רק חזקה, להד"מ, ואדרבה מבואר שם שזכות השו"ב כזכות פועלים [ועדיף ממנה כי פועלים צריכין קנין ודברי ציבור א"צ חיזוק וקנין רק שפלפל משום שלא קיבלו בפירוש השו"ב על תמיד רק סתם, ונאמר שיכולין לסלקם בעת אשר ירצו, וע"ז כתב דזה אינו שאין המנהג לסלק שו"ב רק אם יארע בו פסול, ונמצא שסתם קבלת שו"ב הוא על לעולם, וא"כ דינו כדין פועל שקיבל אותו בפירוש על לעולם: על כן לדעתי אי אפשר לגרוע שכר שו"ב, רק אם נתגדלה העיר הרבה מאשר היתה בעת שנתמנו לשו"ב ונמצא שנתגדלה שכרם הרבה, ובזה יש לומר אומדנא שאם תתגדל פרנסתם הרבה תגרע משכורתם, אך זה אם גידול זה יותר מכפי הרגיל, אבל אם כפי הרגיל, הלוא גם צורכי השו"ב ג"כ מתגדלים לפי הרגיל לפי הטף: וכל זה אם פרנסי העיר מעצמם עלה בדעתם דבר זה, אבל אם הדיינים הם המשתדלים בזה אצל הפרנסים יש לחשוש בזה דין עני המהפך בחררה כו' אך יש בזה תירוץ להדיינים מחמת רבוי טורחם] ואולי תשובת הרה"ג מסאנדז זצ"ל היא על אופן זה אם נתגדלה העיר או נתמעטה כן נ"ל בדינים אלו: דברי הדו"ש מברככם בשמחת החג. הק' אברהם. סימן מג ב"ה יום ב' בהעלותך אסת"ר לפ"ק פה סאכטשאב. כבוד הרב החריף מו"ה מרקיל נ"י האבד"ק רייוויטץ. בדבר הכלה שמתה אחות אמה ורצונה לבטל קשר השידוכין ולינשא לבעל דודתה כדי לגדל את בני', והגיעני מכתבים זה שלש פעמים, וכבר השיג מעלתו תשובה מאתי כי אין רצוני להזדקק לזה ולית אנא חכים למידן דין תורה, אך לגודל הפצרת כת"ר אכתוב לו דעתי, ואם ירצה מעלתו לדון עפ"י מה שדעתו נוטה מי ימחה בידו ואם לאו ישאל לרבנים אחרים: תשובה. הנה וודאי שאין לדמות להא דתשו' הרא"ש בס' נ' בהמירה אחות המשודכת וכדומה מאורע שאירע אחר השידוכין, דהתם משום דאנן סהדי שאם הי' יודע שדבר זה עתיד ליעשות לא הי' משדך, אבל בנ"ד ליכא אנן סהדי, והרבה אשר אינן רוצות לישא אלמן עם בנים, אך נמצא באחרונים במתה אחות הכלה ולה בנים דיכולה לנתק השידוכין משום דכהאי גוונא ליכא בושת, וחיוב קנס דשידוכין משום בושת, עד כאן, וה"ה דנוכל לומר כן בנ"ד: ולענין חרם הקהלות שיש בשידוכין נראה ג"כ שהוא משום בושת וכ"כ נוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' קמ"ח, דחרם קהלות משום בושת עיי"ש: ולענין שנכתב חרם בתנאים, שיש בזה מחלוקת בסמ"ע סי' רמ"ה דאפי' כתב והקנס לא יפטור אין כאן חרם כיון שלא קיבל עליו בפירוש וב"ח חולק אך נראה בזה לפי נוסח התנאים בנחלת שבעה בח"ח ובשד"א ואח"כ כתב והקנס לא יפטור כו' ופירושו שלא יפטור החרם שקיבל עליו אבל נוסח תנאים שלנו לא כתוב כלל בח"ח ובשד"א, א"כ כוונת לא יפטור החרם לא יפטור חרם הקהלות וחרם הקהלות אין כאן כיון שאין כאן בושת: ובגוף הדבר דבכהאי גוונא שאין בושת אין לחייב בקנס יש מקום עיון שהרי קונים מהצדדים, רק דמשום זה הי' אסמכתא אך משום הבושת לא חשיב גזים כמ"ש הרא"ש פרק ארבעה נדרים ובתוס' ב"מ (ס"ו) וכיון