אבני נזר חושן משפט מו

זרעים עכ"ל, גם הובא בתוספת רע"ק דמאי פרק וא"ו אות מ"ג שהפר"ח והתפל"מ כוונו לדבר אחד דאף לרשב"ג דס"ל דחשוד נאמן בשל אחרים, זה במעיד על המאכל שהוא מותר. אבל הכא דמעיד על האיש שהוא נאמן למעשרות לא מהני עדות ע"א, דלהחזיקו לגברא נאמן בעינן ב' עדים עכ"ל, ויעיין רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"ג הלכה כ' כ"א, גם פרק י"א הלכה כ"ה: ובכן לתת הכשר על הנ"ל אי אפשר רק באופן אשר כת"ר נ"י ימחול נא לצרף אתו את ב"ד הצדק למען יהי' ב"ד של שלשה כדת, ולגבות עדות מפי שני אנשים כשרים ונאמנים אצליכם, אשר מכירין את ר' משולם הלוי הנ"ל לאיש מהימן ומוחזק בכשרות, או אם הבד"צ בעצמם מכירין את ר' משולם הלוי הנ"ל לאיש מהימן תואילו נא להודיעני בכתב את הגביית עדות וחתמו נא את הגב"ע בחותם שלכם: הדוש"ת באהבה הק' אברהם סימן מא ב"ה יום ה' יתרו תרח"ם לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד הרב המאה"ג מו"ה נתן נטע נ"י הכהן מו"צ דק"ק ראדשיטץ. יקרתו הגיעני דבר קבר איש אלקים אשר במחניכם וסביבו אוהל כנהוג, אשר בנו המתנדבים אחר פטירתו והחזנים והשמשים יש להם הכנסה מהבאים שם, וכעת קם אחד מנכדי הצדיק זצללה"ה ולקח המפתח מידם וגירש החזנים והשמשים, ועשה לעצמו הכנסה מזה כי לא יוכל שום אחד לכנוס אל האוהל בלתי אם יתן לו כחפצו, וטענת הנכד שהוא יורש ואין לזרים אתו: תשובה. הנה בסנהדרין (מ"ח.) מייתי הש"ס מתניתין דשקלים מותר המת ליורשיו ובעי לאוקמי שגבו מחיים, ודחי הש"ס דהא לא תני הכי, הנה דאף שגבה לאחר מיתה מוריש ליורשיו, אך באמת צריכין להבין דהא אין קנין למת, ועיין ספ"ק דגיטין גבי הולך מנה לפלוני ומת, ובחי' הר"ן סנהדרין מצאתי ישוב לזה שכתב כי ראוי להוציא הכל בענין המת כגון דימום או זילוף, ומתורת צדקה הי' ראוי לנהוג איסור במותר ולא אמרינן שהוא ליורשיו אלא משום דאחולי אחיל גבייהו: ולפי זה הא דהוי ליורשים היינו משום דצריך לעשות בו צורכי המת משום מצוות צדקה כגון לעשות דימוס או זילוף] והמת גופי' ניחא לי' ליתן ליורשיו על כן נותנין להם: והרמב"ן בס' תולדות האדם, הובא ביתה יוסף וש"ך יור"ד סי' שנ"ו, בהא דמותר המת ליורשיו, לאו משום דקנה זה המת בגביי' בעלמא, דהא קי"ל הזמנה לאו מילתא הוא אלא משום שביזו את המת בגביי' ואחולי אחיל זילותא דידי' לגבי יורשיו עיי"ש, וזה שפסק הטוש"ע והרע"ב במס' שקלים שאם גבו סתם למת ולא פירשו למי ינתן למתים אחרים, והיינו משום שלא ביזו את המת שלא פירשו למי, הנה שדעת הרמב"ן ג"כ שאין קנין למת, דאם יש קנין מה בכך דהזמנה לאו מילתא, אך משום דאין קנין למת, ואי הזמנה מילתא ונאסר בהנאה כמת עצמו, מפורש ביבמות ריש פרק אלמנה לכה"ג קניי' מיתנא, דחשוב כגוף המת, אך כיון דהזמנה לאו מילתא ולאו כמת עצמו, שוב אין קנין למת: ונשוב לנידון דידן, הנה אם האוהל תיאסר בהנאה יש לעיין, דהנה מצבה אף להאוסרין בהנאה מבואר בתשו' הרשב"א סי' תקל"ז משום דמצבה היינו גולל, אבל אוהל שעושין סביבות הקבר מנ"ל לאסור, אך בחי' הר"ן סנהדרין משמע דבנין שעושין על הקבר נאסר עיי"ש, אך בנ"ד דממנ"פ אזדא לה טענות ירושה, דכל שנאסר בהנאה אסור לעשות בו סחורה להשתכר בו, ואסור ליורש ליקח דמים עבור ההילוך, ומה שלא נאסר בהנאה שוב אין קנין למת כמו למ"ד הזמנה לאו מילתא, ודווקא היכי שנאסר בהנאה דנחשב כמת עצמו הוא דקניא מיתנא כנ"ל, ומשום צדקה כמ"ש בחי' הר"ן נמי ליתא, דדווקא במותר המת שלא נעשה מהמעות דבר הוא שאסור, שמחוייבים לעשות בנין או זילוף כמ"ש בחי' הר"ן, אבל כאן הרי עשו בו כל הצורך ואין כאן חיוב צדקה עוד, ואין כאן משום ירושה בין לשיטת הר"ן בין לשיטת הרמב"ן, רק במה שנאסר בהנאה דקניי' מיתנא, ומה שנאסר בהנאה הרי אסור ליורש ליקח ממנו שכר, והגם שמצינו מת מצוה קונה מקומו, היינו שמחוייבים לקוברו במקומו, ומכל שכן המקום שנקבר בו המת שאסור להוציאו משם, וכן בוודאי אם עשו אוהל על קבר המת לכבודו אף אם נאמר שלא נאסר, מ"מ ודאי מדין צדקה ואיסור לבזות המת, אסור לקלקל הבנין, מ"מ אינו קנין, רק מה שצורך אל המת, וא"כ אינו בירושה דשאר דברים כגון לילך בו אנשים וליקח שכר מזה, שזה אין צורך למת, ותורת קנין אין בו דאין קנין למת, וכיון שביארנו שאין ליורש שום טענה, שוב אסור לבטל אותם שהחזיקו כבר ואסור לקפח פרנסתם. רק הא ודאי שעני אחר ג"כ יוכל לעמוד שם ולבקש מעות: ומה שיש להפוך בזכות נכד הרב זצ"ל הוא, כי הבאים להשתטח על קברי הצדיקים, היינו לבקש רחמים בזכות הצדיק הקבור שמה כמ"ש הב"ח יו"ד סי' רי"ז, ובוודאי זכות הצדיק מגין יותר למטיב עמו כמאמר חז"ל ברכות (מ"ב) תיכף לת"ח ברכה, וברש"י פ' חוקת כ' ט"ו שהאבות מצטערים בקבר כשפורענות באה על ישראל, וכן נמצא בזוה"ק שהנפטר הצטער בקבר שלקה בנו, וממילא כשמפרנסין לבניו העניים, הוא הטבה עם הנפטר, וזכות הצדיק מגין יותר עם המטיבין, וע"כ יש להעמיד קופת צדקה בתוך האוהל עבור נכדו העני ולכתוב עליו שהוא עבור נכדו הנ"ל, ויוכל לכתוב שהוא טובת הבאים שם מה שמטיבין עם נכדו העני כנ"ל, והחזנים והשמשים על מקומם יעמדו, ונכדו הנ"ל יתפרנס ע"י זה בצניעות ונקיות, אך ליקח מעות בע"כ של הבאים שם אינו נכון כלל, ולא ימלט מאיסור גזל ח"ו או איסור הנאה של משמשי המת כנ"ל, וכן לגרש החזנים והשמשים אין נכון כלל: הק' אברהם.