אבני נזר חושן משפט מה

שאין הבעל יורש במלוה, רק משום שמתחילה ירש הבן הקטן, וזה לא משכחת רק ביש לה בעל, ואף את"ל דיש לפקפק ולחלק, מ"מ בנ"ד כיון שהוא לצורך נשואין, וכיון דלרשב"א וריטב"א וראבי"ה פשיטא, ולהרא"ש ורבינו חיים מספקא לן לא שבקינן פשיטתא דידהו משום ספק אליבא דחולקין. ואדרבא לא אמרינן אומדנא אלא היכי דבריר לן: מ"מ הואיל ופירש בהצוואה מחמת שמחוייב להשיאה, יש לומר גרע מהא דתה"ד, וטוב לתווך ביניהם שיטלו יורשי המת הנותן שליש ויורשי המקבל מתנה שני שלישים, כי הטענות יורשי המקבל מתנה יותר טובים: דו"ש הק' אברהם. סימן לט. ב"ה פה סאכטשאב. לרב אחד. בדבר התקנה שאם ירד מנכסיו ומסלק שני שלישים מהנדן הוא כמסולק, וקצת חכמים רצו לומר דהיינו [חסר איזו תיבות] שוב אינו מחוייב קנס כיון שמסלק שני שלישים, אך מ"מ אין שכנגדו מחוייב לקיים השידוך: תשובה. לדעתי נראה שאינו כן, דלמה נוציא לשון התקנה מפשטה בלי ראי', וגם [חסר איזו תיבות] כי אם נאמר שאין שכנגדו מחוייב לקיים השידוך, אלא שהוא נפטר משליש האחרון [חסר איזו תיבות] חייב עצמו בכל הנדן, ואם מפני שירד מנכסיו מהאי טעמא יפטור אפילו אינו מסלק כלל [חסר איזו תיבות] אם נפרש כפשטה דהוי כמסולק לגמרי יש בו טעם נכון כמו שיתבאר לפנינו], ועוד דאם [חסר איזו תיבות] פטור היורד מנכסיו מקנה אפי' אינו מסלק כלל פטור דאנוס הוא כמבואר ביור"ד סי' רל"ב, ובתשו' שואל ומשיב מהדורא רביעאה מביא ראי' זו: אך שמעתי קצת חכמים דוחים ואומרים דהתם בהעני לגמרי שאין בידו כלל לסלק אבל זה יכול לסלק רק שירד מנכסיו מכפי שהי' בתחילה בשעת כתיבת התנאים ואין דרך בני אדם שרכושם כמו שיש לזה עכשיו שיפסקו כמו שפסק בתחילה, ובכהאי גוונא אינו פטור משום אונס, ודווקא במסלק שני שלישים הוא פטור מפני התקנה: אך באמת אין דחוי, שהרי הב"ש בסי' נו"ן סקי"ח כתב דאם העני אפי' הי' שם קנין פטור, ודעת הבית הלל הובא בבאר היטב שם דאם הי' שם קנין חייב, ובוודאי מיירי שעכ"פ בידו לסלק, דאם לא כן מאי יתחייב [ואפי' אם אין לו לאחר הסידור כדרך שמסדרין לבעל חוב פטור מלשלם, ובחו"מ סי' צ"ט שני דיעות אם בחוב שאינו הלואה מסדרין ומספק אין להוציא מידו, דאל"כ כיון שוודאי חייב אזיל חזקת ממון ושוב ספיקא דאורייתא לחומרא שמא כדעת הפוסקים שאמר מסדרין ומחויב לשלם הכל הלא להיפוך יש ספיקא דאורייתא אצל המלוה שמא מסדרין ואסור ליקח ממנו יותר מכפי הנשאר ללוה לאחר הסידור וממילא שב ואל תעשה עדיף ואין עושין מעשה להוציא מידו] ועל כרחין שיש לו ואעפי"כ נחשב אונס כמו חלה בנו דחשוב אונס אף שמ"מ אפשר לו לילך אלא שאנן סהדי שאדעתא דהכי לא נחית להניח את בנו חולה, כמו כן אנן סהדי שאדעתא דהכי שירד מנכסיו לא הי' מתחייב סך רב כזה, וא"כ תקנה דשני שלישים אפי' ירד מנכסיו עד שלא הי' פוסק מתחילה אפי' שליש ג"כ יפטור אלא ודאי התקנה לא הי' לפטור המסלק בזה מן הדין, ואפי' אינו מסלק שני שלישים ג"כ כיון שלפי רכושו של עכשיו נותן כראוי, והתקנה הי' לחייב את שכנגדו לקיים השידוך: וטעם התקנה שהרבה בני אדם אינם מבטלים שידוך שכבר עשה בשביל ממון כמו שידוע דברי רמ"א אהע"ז סי' ב' סעיף א' ובשביל גרעון שליש ודאי אין דרך בני אדם לבטל שידוך כשכנגדו ירד מנכסיו, בוודאי כשיש לו כמו שהי' לו בשעת התנאים ואינו מסלק הכל הוא גורם שנאה והקפדה וגם בושה לשכנגדו שהוא מתזלזל אצל שכנגדו מאשר הי' יקרתו תחילה ואדעתא דהכי לא נחית ולקיים השידוך, אבל כשירד מנכסיו דלפי טעם זה שוב אין דרך בנ"א לבטל שידוך בשביל גרעון שליש, ודומה להא דפסחים (ד':) במשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ונמצא שאינו בדוק דלא הוי מקח טעות, ופירש"י דאנן סהדי שאילו הי' יודע מתחילה שאינו בדוק לא הי' מניח מלשכור בשביל כך והאי דהדר בי' עכשיו משום דאשכח בית אחריתא דשפירא מינה, כן שמו חכמים שזה שמבטל השידוך כשמגרעין לו שליש לאו משום הגרעון הוא מבטל אלא יש דברים בגוי', ועל כן תקנו שלא יהי' יכול לבטל, כן נראה לי: הק' אברהם. סימן מ ב"ה יום ד' חקת ז' לחודש תמוז תר"ן לפ"ק פה סאכטשאב. שלמא רבא אל כבוד הרב הגדול הנכבד ומפורסם בכל קצוי תבל שלשלת היוחסין הסוכך באברתו כל אחבנ"י יושבי ארץ בריטניא כש"ת מו"ה נפתלי אדלער הכהן שיחי' אחדש"ת באהבה נדרשתי מסוחרי עיר ווארשא לתת הכשר על מיץ היוצא מאגוזי קאקוס הנקרא לעקטיין. הנה ראיתי תעודת כת"ר נ"י כי נעשה בהכשר גמור תחת השגחת השומר ר' משולם הלוי לעווינסקי הנאמן בהפאבריק של הלעקטיין בעיר לונדאן, הנה להכשיר איש להיות נאמן באיסורין יעיין בחי' ריטב"א ר"ה פ"ב בתחילתו באמצע הדיבור וז"ל ואע"ג דבעלמא לגבי מקום חשודין צריך שני עדים על האדם להעידו שלא אמרינן ע"א נאמן באיסורין אלא במעיד על גוף האיסור ולא במעיד על האדם וכדאיתא במשניות