אבני נזר חושן משפט מג

מדרבנן, ומ"מ גם לדעת הרמב"ן עד הפדיון בחזקת המלוה רק כשנפדה אגלאי מילתא למפרע, דומה דבתי ערי חומה ודו"ק, על כן חשוב מבורר בשעת ביאה, ובמוכר במעות הואיל ברשות מוכר קיימא לחזרה חשוב עד עתה בחזקת המוכר, שהרי קיימא ברשותו לענין אונסין, רק כשלא חזר עד שמשך אגלאי מילתא למפרע שהי' שלו מתחילה, על כן לא חשוב מבורר בשעת ביאה: נשוב להנ"ל דמדברי הרמב"ם בהלכות תרומות מוכח שאם לא חזר עד שמשך לא נתבטל קנין מעות כלל: והנה הקשית על ספר נאות יעקב מעוקץ תאנה שהקשו התוס' ב"ק (ע':) הא פירי לא עבדי חליפין, הא י"ל בפשיטות שלא חזר בו ומשך דהשתא הוי קנין למפרע וקם לי' בדרבה מיני', ולדידי לא קשה, דוודאי אין דינו של הרמב"ם אלא במקום שאסור לחזור דקאי עלה במי שפרע אבל במקום שמותר לחזור הא וודאי חשוב של מוכר לגמרי אפי' לא חזר לבסוף כמ"ש הר"ן סוף פ"ק דע"ז שאם נטל הגוי הבהמה על מנת לבקרה ועשתה מלאכה אין בו משום שביתת בהמתו כיון שביד הגוי הדבר תלוי ואין המוכר יכול לחזור חשוב של הגוי אף אם לבסוף חזר הגוי והחזיר הבהמה, ה"נ כיון שביד המוכר לחזור אף שלבסוף לא חזר, עד עתה היתה הבהמה שלו, וכ"ש הוא, שהרי מתחילה היתה הבהמה שלו, וידוע חילוק התוס' פ"ק דפסחים (ו'.) גבי ארנונא, וא"כ במוכר גניבה שאין בו מי שפרע אפי' הי' המקח קיים כגון המוכר לאחר יאוש] דאין לך מקח שנעשה באיסור יותר ממוכר גניבה, וכיון שמותר לחזור הא לא חשוב מכירה כלל כדברי הר"ן הנ"ל: הק' אברהם סימן לו. ב"ה פה סאכטשאב. לרב אחד. שאלה. שדכן אחד שידך לגביר אחד שידוך עבור בנו עם בת גביר אחד ועשה כל התפעלות ושתדלנות כראוי לשדכן הגון וקירב דעתם, ואחר כך השתדך אבי הבת עם בתו עם אחר, אך להגביר הזה הי' בת צעירה ממנה ובאו אח"כ שדכנים אחרים עד שגמרו שהשתדך אבי הבן עם עלם זה בעצמו לבת הגביר הזה הצעירה, ועתה תובע השדכן הראשון שדכנות בטענותיו כי פעולתו היתה ניכרת, שעיקר הדבר לקרב שיהי' המחותנים ראוים להתחתן מצד מעלתם ומצד עושרם ויחוסם וטוב העלם: ומעלתו הביא ראי' מס' משפט שלום לא נודע לי מי הוא] שהביא בנדון מי שסרסר לאחד בית לקנות ובינו לבינו נמכר לעכו"ם וחזר לוקח הנ"ל וקנהו מעכו"ם בתוספות דמים והסרסור הראשון תובע שכר סרסרות והביא שו"ת שב יעקב סי' י"ג והעלה דאם דברי הסרסור גרמו להטות לב הקונה הנ"ל לשלם מקח זה צריך לתת לו חלק ששית כדין מתחיל מצד אחד, ובזו השדכנים מכבר השיגו כל השדכנות כי בעת התנאים לא הי' נודע להשדכן הראשון מזה אם עשו התקשרות: תשובה. הנה בשדכנים יש מתחיל וממוצע וגומר, והממוצע הוא המקרב דיעות המחותנים בדבר הנדוניא וכדומה, והנה זה השדכן ראשון אין לו טענה רק שיהי' כמו ממוצע, כי לא התחיל בשידוך עם העלמה השני' כלל, אך שמ"מ קירב דיעות המחותנים, וע"כ לפי מה שהביא בפ"ת סוף סי' נ' דלאמצעי אין נותנים כלום רק למתחיל ולגומר, אין טענה לזה, אך בתשו' שב יעקב סי' י"ג מביא בזה מנהגים, כי יש מקומות נוהגים כנ"ל, אך יש מקומות נותנים למתחיל שליש ולאמצע שליש ולגומר שליש: גם זאת נ"ל כי אצל צד הכלה ודאי אין מגיע לשדכן ראשון כלום, כי זה פשוט שחיוב שדכנות חל על החתן והכלה כי להם עשה הטובה, רק שהמחותנים משלמים עבורם, ובנ"ד שלא נתכוין שדכן ראשון לעשות טובה לצעירה כי נתכוין להגדולה ובגרמא נעשה טובה לצעירה אין מגיע לו ממנה כלום: וגדולה מזה כתב הרי"ף ב"מ בסוגיא דשבח דכשלא עשה על מנת להשתלם ממנו אינו מחוייב, כ"ש בנ"ד: ולא דמי לנתכוין להרוג את זה והרג את זה או נתכוין לבייש את זה ובייש את זה דקי"ל דחייב, דשאני התם דמצרפין כוונתו לזה עם מעשיו לזה להתחייב, אבל בנ"ד לא תתחייב צעירה בשביל שנתכוין לבכירה: נמצא לפי מנהג בעל חוקי דרך אין לו כלום, ולפי מנהג האחר יש לו טענה בחלק ג' מן צד החתן לבד, היינו חלק ששית מכל השדכנות, ואם יש ספק איך המנהג יש לו טענה בחלק י"ב מכל השדכנות, ואף זה רק טענה, כי לנדון משפט שלום שהביא מעלתו אינו דמיון כלל, דהתם נעשה סרסור באותה שדה, רק שנשתנה המוכר, משא"כ בנ"ד שעלמה אחרת היא, על כן בחלק זה יבצעו תמימים, ואם לא יתרצו בביצוע, אין בי כח להוציא ממון כי הדבר ספק, גם מ"ש שאם ספק איך המנהג יש לו טענה בחלק י"ב, אינו ברור כי אפשר לדמות לספק ובני יבם יבמות (ל"ז:) לכך הנכון בדרך ביצוע: הק' אברהם. סימן לז. ב"ה יום ד' נח תרס"ו לפ"ק פה סאכטשאב. שוכט"ס לכבוד הרב הגדול החו"ב כו' מו"ה יעקב מרדכי נ"י האבד"ק בולגרייא. דבר השאלה. ראובן עשיר גדול ומסחרו בעצי יער. ושמעון בן עירו בקי מאד במסחר הזה אך איננו עשיר ועשו שותפות ביניהם ששמעון ישתדל לקנות עסקים ולנהלם, וכל המעות יניח ראובן בהעסק וינכה לו פ"ט ואחר נכיון הפ"ט יהי' שותפים בין לריוח בין להפסד, ודבר זה נמשך יותר