אבני נזר חושן משפט לח

ששה אנשים, והמתנה ההוא נעשה בתורת חיוב מעכשיו: תשובה. הנה כבודו פלפל לדעת מהרי"ט הובא בקצוה"ח סי' ר"ג דחיוב בלא אחריות הוי קנין דברים, והכא שאין אחריות, שהרי התנתה שיכולה לאכול מרכושה ואין החיוב רק על מה שישאר ממש, תחילה אני אומר שלא ארצה להיות דיין זולת אם הי' מקבלין אותי בין לדין בין לטעות, וזולת זה אני אומר הדין שייך לכת"ר, וכ"ת כפי הנראה בעיניו יעשה: והנה דעת מהרי"ט הנ"ל דעת יחידית, ודברי רמב"ם פרק י"ד מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"ב כנגדו, וז"ל אם חישב בלבו ולא הוציא בשפתיו חייב כיצד גמר בלבו שזו עולה או שיביא עולה] הרי זה חייב להביא, מבואר דבמחשבה לא נעשית עולה רק עליו חל חיוב להביאו לקרבן ופשוט שאם נאבד דאינו חייב להביא אחר, דלא עדיף מהוציא מפיו הרי זה עולה נגנב או נאבד אינו חייב באחריותו, הנה דחל חיוב בלא אחריות, וכן פרק ואו מהלכות חרמים ופכ"ב מהלכות מכירה במחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם להקדש או לעניים לכשיבא לעולם חייב להביא, ואף שבוודאי אם נאבד אינו חייב באחריותו, שהרי לא נתחייב אלא בזה אעפי"כ חל החיוב: ובכ"מ פכ"ב מהלכות מכירה הקשה על מ"ש הרמב"ם דין זה בשכ"מ ג"כ והרי היורשים לא נדרו ועל גוף החפץ לא חל דבריו שהרי דשלב"ל הוא, ונ"ל ליישב כיון שתיקנו הגאונים לגבות ממטלטלי דיתמי שכל מה שנתחייב הוא גובין מכל הנכסים אף דלאו בני שיעבודא נינהו, ה"נ כיון שגוף הדבר שנתחייב עליו קיים ואביו מחוייב אף מן היתומים גובים אותו, מ"מ מוכח דחל חיוב בלא אחריות: ואין לומר דשניא דין הקדש שמחוייב משום נדר ע"כ חל אפי' בלא אחריות, ליתא, שהרי מהרי"ט הקשה לעצמו מהא דסוף מנחות באומר הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו יקריבנה במקדש ואם הקריבה בבית חוניו יצא, ובגמ' מפורש דנעשה כאומר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותו, הנה דחל חיוב בלא אחריות, ועיי"ש מה שתירץ ובקצוה"ח סי' ר"ג שביאר התירוץ. מ"מ מבואר דאפי' בהקדש אמר מהרי"ט דאל"כ מה קשיא לי': וכן משמע עוד בתשו' רשב"א ח"ג סי' ס"ה במחייב עצמו מה שיוציא הדקל עד עשר שנים חל החיוב על עצמו שהוא בעולם אף דמסתמא אין אחריותו עליהם שלא נתחייב רק בפירות עצמם, וכן משמע לי עוד מהא דמטלטלי לא משעבדי לכתיבה אפי' גרושה ובאה לגבות ממנו, ולדברי מהרי"ט דלא חל חיוב בלא אחריות כיון שאינו חיוב מוחלט הוי קנין לחצאין או קנין דברים, הא בכתובה נמי אינו חיוב מוחלט שאם לא יהי' לו קרקע לא יתחייב, ואין לומר דחיוב כתובה משום שיעבוד נכסים שהקרקעות משועבדים בהחלט, ליתא דא"כ לשיטת ר"ת כתובות (פ"ה:) דטעמא דמכר שטר חוב וחזר ומחלו מחול משום שני שיעבודים בכתובה לא יוכל למחול כיון דאין שיעבוד הגוף בכתובה, ומפורש ב"ק (פ"ט) ב"מ (כ.) כתובות פ"ו] להיפוך: ומה שהקצוה"ח סי' ר"ג רצה להסיב דעת הטור לדעת מהרי"ט אינו נראה, שהרי הטור כתב רק משום דלא סמכא דעתא, ומדהוצרך הטור לטעם לא סמכא דעתא משמע דלא ס"ל כמהרי"ט. ע"כ אף שאינני כדאי לחלוק על מהרי"ט, מ"מ מאחר שהיא הלכה מחודשת במהרי"ט ולא הביא שום ראי' לדבריו וכל הני מוכחין להיפוך נ"ל שאין מורין בזה כמהרי"ט: אך עדיין יש לעיין דאותם מעות עצמם שתניח לאחר מיתתה הא לא הי' לה בשעת צוואה ולא קודם חזרה והיא לא נתחייבה אלא באותם מעות שישאר אחרי' שיחלקו שוה בשוה, ואף דחיוב חל בדבר שלא בא לעולם דעת הנתיבות סי' סמך דקודם שבא לעולם יכול לחזור ורגז על הקצוה"ח שפסק דאינו יכול לחזור, מ"מ במשובב נתיבות לא קיבל דבריו וכתב דלא עלתה בידו אלא רגזנותא, והביא תשו' רשב"א ח"ג הנ"ל דמשמע מדבריו שאינו יכול לחזור ולפענ"ד הדין עם הקצוה"ח: והנה גם לדברי הנתיבות בנ"ד שהתחייבה מעכשיו תלוי בפלוגתא דרבוותא, דלדעת ריטב"א קידושין (ס"ג.) מעכשיו בדשלב"ל לר"מ אינו יכול לחזור גם קודם שבא לרשותו, והוא הדין בדאקני לדידן. אך דעת התוס' ב"מ (ט"ז) דמעכשיו בדבר שלא בא לעולם אינו מועיל לענין שלא יוכל לחזור, וה"ה בדאקני לדידן, ויען שהעיקר בעיני כדברי הקצוה"ח עכ"פ במעכשיו נפסוק שלא יוכל לחזור ע"כ נ"ל לדינא שלא תוכל לחזור: מחו' הדו"ש וש"ת בלונ"ח הק' אברהם. סימן לא. לרב גדול אחד. שאלה ראובן ושמעון שותפין בי"ש ומכר ראובן הי"ש ללוי במקח כך וכך כל מדה באמרו ששמעון שותפו נתן לו רשות למכור גם חלקו וקיבל ממנו עירבון שקורין "אדרויף" ועשה עמו ת"כ אך מדאגה אולי שמעון שותפו ימכור הי"ש ג"כ כי הוא הי' נו"נ בענין השותפות התנה שבאם כבר מכר הי"ש או ימכור קודם שיתוודע לו יתבטל המקח, ואם יהי' הי"ש עדיין ברשותם בעת שיתוודע לו יקום המקח, ויהי בהתוודע הדבר לשמעון כתב ללוי איך שכבר מכר הי"ש ואח"כ נתייקר הי"ש ונודע כי לא נמכר הי"ש, ויהי בבואם לב"ד טען שמעון שלא נתן לו רשות למכור הי"ש, וראובן הודה בב"ד שנתן לו רשות למכור: תשובה לכאורה הדבר פשוט דראובן מחוייב ליתן ללוי חלקו בי"ש, דאין לומר כיון שנתבטל המקח אצל שמעון יתבטל גם אצל ראובן ולדמותו לקני את וחמור, קידושין (נ"א:) ולא דמי לב"ב (ק"ו) לכור סאה בסלע אני מוכר לך דראשון ראשון קנה דהתם כיון שמשך בזאח"ז כל סאה קנין בפני עצמו, משא"כ הכא שהכל קנין אחד כיון שבטל אצל שמעון בטל אצל ראובן, ליתא דהא לפי הודאת ראובן גם אצל שמעון לא נתבטל: אולם יש לדון בזה מטעם אחר כיון שהתנה אם