אבני נזר חושן משפט לז

שני יותר, שזה בא בטענת שלו וראשון יעבור בלא תגזול וראשון בא בטענת חרגמ"ה לבד, על כן יבצעו תמימים: הק' אברהם. סימן כט. ב"ה יום ג' בא תרנ"ח לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד אהובי הרב החריף הבקי כש"ת מו"ה מרדכי מארקיל נ"י האבד"ק רייוויטץ. דבר בית המטבחים שהעמיד אחד ותמור זה נתנה לו הממשלה על עשר שנים ליקח שכר בית המטבחים מאת זובחי זבח וזובחי זבח תובעים אותו לדין ואינם רוצים לשלם באומרם שהוא גרם להם הפסד בהעמדת בהמטב"ח, והוא טוען שהממשלה תובעת מבני העיר להעמיד להם בהמטב"ח וחתמו על זה רוב בעלי בתים וזה הי' משלשה שנים, ובוודאי הממשלה הי' מכריחה להעמיד כאשר הי' באותו זמן בכמה עיירות והם טוענים שמא לולי הוא הי' עוד נמשך הדבר: והנה כבודו מסופק דאפשר חשיב כמסור, ואף דאפשר גם בלעדיו הי' מכריחים להעמיד הלא הם מוחזקים במעות שלא לשלם: תשובה. נ"ל שהדין עם מעמיד הבמטב"ח, טעם הא' שהוא מוחזק בבהמטב"ח שלו שלא להניח לשחוט עד שישלמו לו השכר, ואין לדמותו למה דבב"ב (כ"ד) ספק אילן קדים ספק עיר קדים קוצץ ואינו נותן דמים דסתם אילן לקציצה קיימא ובדמים בני עיר מוחזקין, ה"נ בית המטבחים לשחיטה קיימא שמוכרח להניחם לשחוט בו ובמעות זובחי הזבח מוחזקים, דליתא דשאני התם דאפי' אילן קדם קוצץ תחילה ואח"כ נותן דמים על כן אומרים ממנ"פ קוץ ואח"כ אין ספק רק במעות, וכ"כ בשטמ"ק שם בשם רבינו מאיר וזה לשונו כיון דדינא הוא לקוץ מיד היינו קודם נתינת הדמים א"כ הוא המוציא עיי"ש אבל בהמטב"ח הוא אינו מחוייב להניחם לשחוט טרם נותנין לו מעות א"כ הוא המוחזק, האומנם שדבר זה במחלוקת שנוי' כי מדברי תשו' להרמב"ן סי' פ"ד שכתב באם המלוה והלוה מכחישים זא"ז כמה לוה על המשכון הוא דומה לספק עיר קדם ספק אילן קדם, מוכח מזה דלאו משום דדינו לקוץ מיד קודם הנתינה, שהרי אין המלוה מחוייב להחזיר המשכון טרם שיפרענו: שנית דאפי' הי' ידוע שבלעדיו לא הי' הממשלה מכרחת לעשות בהמטב"ח לא הי' עליו דין מוסר להתחייב ממון. שהוא לא גרם להם חיוב ממון רק הקצבים במה שזובחים הם מביאים החיוב על עצמם, ואם הי' רוצים לא הי' זובחים, וא"ת א"כ הי' מקופח פרנסתם, הא אפי' הי' גורם במסירתו שיקופח להם פרנסתם לא הי' מתחייב ממון דומה לזה ברמ"א סי' קנ"ו סעיף ה' ישראל שעושה מלאכה אצל גוי ורגיל בכך אסור לישראל אחר ליכנס שם להוזיל המלאכה כו' ואם עבר ועשה אין מוציאין מידו עד כאן, ופשוט שאינו משלם לו כלום והוא רק כמבטל כיסו של חבירו, (ש"ע חו"מ סי' קפ"ג) ה"נ בנ"ד: ולכאורה יש לדמות להא דהמקבל ב"מ (ק"ח:) מכר מנכרי משמתינן לי' עד דמקבל עליו כל הזיקא דאתי מיני', ואף דאי לא קיבל עלי' לא מחייב בנזקי הנכרי דגרמא בעלמא עביד במכירה, וא"כ מאי טעמא מחוייב לקבל עליו, וצ"ל דלאחר שהזיקו שנחייב אותו ממון אינו בדין דלא ברי הזיקא שיזיקנו הנכרי והוא לא עשה ללוקח רק ספק שמא יזיק לו ואנן נחייב אותו ממון גמור אינו בדין, אבל כשמחייבין אותו לקבל עליו גם הוא אינו מתחייב ממון ברור רק אם יזיקנו הוא ומשלם ספק ממון כשם שעשה ללוקח והוא דין ישר, וה"נ נחייב אותו לפטור הקצבים מהמכס ואין זה הפסד אלא רק מניעת ריוח, והיא כעין שעשה לקצבים שמנעם מזבוח בלא מכס ומנע ריוח שלהם: אך ז"א דוודאי זכות זה שיש לבעל המטבחים שכל השוחט מחויב לשלם לו מכס ממון גמור הוא שיכול למכור זכות זה במעות וכההוא דפרק החובל (פ"ט) אלמה לא מילי דמזדבני בדינרי נינהו: אבל מה שיוכל להיות קצב זה אינו נחשב ממון שאינו ממון ראוי לכל העולם, רק אמו שרוצה לזבוח להיות קצב ואינו יכול לזבוח ואינו יכול למכור שכל אדם יכול להיות קצב, וכהא דכתבו התוס' פרק אלו נערות ל"ד ד"ה סבר דממון שאינו שוה לכל העולם אינו ממון ומשום שאינו שוה למכירה ופשוט מאד: ואף אם באמת הוא גרם להם פטור מדיני אדם ובלצאת ידי שמים לא מהני תפיסה כמ"ש הש"ך סי' כ"ח סק"ב, וכן הוא ביו"ד סי' קס"א באבק רבית דחייב להחזיר לצי"ש ומ"מ אי תפס מפקינן מיני', ואפי' לדעת חידושי הר"ן פרק איזהו נשך דבלצי"ש מהני תפיסה הכא בעל בית המטבחים מוחזק כנ"ל, בטעם ראשון, מ"מ אם בא בעל בהמטב"ח לצי"ש ראוי לפייס אותם להניח להם מעט מהמכס אך יקיימו האופן מבקשין ואין כופין: הק' אברהם סימן ל. ב"ה יום ב' ויקהל תרס"ה לפ"ק פה סאכטשאב שוכ"ט לכבוד אהובי מחותני הרב הגדול, מעוז ומגדול, המפורסם בענוותנותו, ויראת חטאו קודמת לחכמתו, כקש"ת מו"ה משה נ"י האבד"ק קוטנא שליט"א. מכתבו הגיעני, דבר הד"ת באשה שרוצית לחזור ממתנה שנתנה שלאחר אריכות ימי' מה שישאר מרכושה אחר איזה דברים שפרטה יחלקו