אבני נזר חושן משפט לט

ימכור שמעון הי"ש קודם שיתוודע לו יהי' מכירת שמעון קיים, נמצא שלא חל המקח שעשה ראובן רק בעת שנתוודע לו [דהא לא אמר על מנת רק אם, וכל האומר אם לאו כמעכשיו דמי גיטין (ע"ב.) וכההוא דהרי זה גיטך אם לא באתי בתוך י"ב חודש ומת בתוך הי"ב חודש אינו גט] והרי בעת שנתוודע לו חזר בו שמעון ונתבטל המקח אצל שמעון, דהא בעת שהי' הקנין ראוי לחול חזר בו וכיון שנתבטל אצל שמעון, שוב יתבטל אצל ראובן ג"כ דדומה לקני את וחמר [ועיין ברמ"א חו"מ ס' ר"ג בשם המרדכי החליף קרקעות ומטלטלין ומטבע בקנין סודר]: אך י"ל כיון שהתנאי נתקיים תיכף בשעה ששמע וחזרה לא הוי עד שעה שכתב לו שנמכר מכבר, אף שבלבו חזר בו תיכף דברים שבלב אינם דברים: אולם לדעת התוס' בפרק השולח ל"ב: ע"ש דדברים שבלב לא הוי דברים דווקא משום שלא חשש לפרש, דעתו הי' שיתקיים בכל ענין, ובנ"ד כל טצדקי דמצי עביד, שתיכף הלך לכתוב לו שכבר נמכר: גם אין לדמותו לההוא דחזו דאתאי חזו דאתאי בפרק השולח דקאמר דלא הוה גילוי דעתא משום דלקיום תנאי בעי, וה"נ כתב לו שכבר נמכר ולא נתקיים התנאי, דזה אינו, דהתם סבר שזה קיום התנאי אבל לחזור בו לא רצה, אבל הכא ידע בעצמו שלא נמכר ואעפי"כ חזר בו, וע"כ אף דקי"ל כרבא דלאו מילתא הוא היינו משום שלא חשש לפרש שחוזר בו, משא"כ הכא שאי אפשר שלא יקדים ידיעתו רגע אחד מחזירתו, וגם כדי שלא ירגיש מביא המכתב שלא נמכר הי"ש: ובעיקר הדין אם חל המקח תיכף בשעת הקנין או בשעה שנתקיים התנאי, הנה לא ראיתי להפוסקים ז"ל שיביאו דין זה לענין ממון רק בהלכות גיטין בדין אם לא באתי מכאן עד יב"ח ובענין קידושין בהרי את מקודשת אם אתן לך מאתים זוז דאינה מקודשת אלא לכשיתן, ואמרתי הלא דבר הוא: והנראה לי בזה, דהנה הר"ן פרק שבועות שתים בהא דשבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו דאכלי' לאיסורי' והדר אכלי' לתנאי' מחייב, הקשה מההיא דאם לא באתי מכאן ועד יב"ח דלא הוי גט משום דאין הגט חל עד לאחר יב"ח והרי מת בנתים, וה"נ לא יחול השבועה עד אכילת התנאי, וכן הקשה מדברי הרשב"א נדרים בהא דקונם פירות העולם עלי אם ארחץ דלא מתסרא באכילת פירות עד לאחר שירחץ, ותירץ הר"ן דכי אמרינן הכי הנ"מ בדבר הנמשך קודם התנאי ולאחר התנאי דומיא דאכילת פירות אבל הכא אם נאמר שאינו נאסר עד לאחר שאכל התנאי זמנין שיאכל האיסור קודם ולא יחול השבועה כלל, ע"כ ודאי כוונתו הי' שיחול למפרע, וגבי גט נמי משום דכל דמגרש בקושי מגרש אמדינן לדעתי' שלא רצה שיחול הגט עד לאחר יב"ח: והנה לפי זה ניחא, דלענין ממון דלאו בקושי מקנה קונה למפרע אלא דא"כ בקידושין נמי תהא מקודשת למפרע: ע"כ נראה דהנה צריך להבין למה הוצרך הר"ן לחילוק זה דבקושי מגרש, תיפוק לי' דבגט נמי לעולם יוכל לחול לאחר זמן, וצ"ל משום דשמא ימות בנתים ולא יחול הגט, וזה לא שייך אלא בגט דאפי' ימות תצטרך לגט שלא תזקק ליבום, אבל בקידושין אם ימות ל"ל לקידושין, ע"כ לאו כמעכשיו, אבל בממון אף אם ימות המקנה, מ"מ המקח לקונה, וגם נ"מ לגבי יורשין, משא"כ אם לא יחול אלא לאחר זמן אם ימות בנתים יתבטל הקנין כיון דפקע רשותי' וחייל רשות יורשין, [ועי' במג"א סי' תמ"ח סק"ז לא משמע כן]: ונ"ל דבנידון דידן אם לאו כמעכשיו כיון דלא הי' קנין סודר רק מעות ות"כ, ובזה נראה דאם מת אין היורשים מחוייבים לקיים, דהשבועה פשיטא שאינם מחוייבים לקיים וגם מי שפרע לא שייך דהחיוב הוא משום דברים ואיכא בהדייהו מעות ואין היורשים מחוייבים לקיים דיבור אביהם, כ"ש משבועה, ואפי' לר' יוחנן דהטעם משום דמה"ת מעות קונות, מ"מ לשון המשנה הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו, ועי' בקצוה"ח שפירש דלר' יוחנן נמי הטעם משום דברים ומעות רק הקושיא הי' לר"ל כיון שאסור המוכר להשתמש במעות לא הוי רק דברים לחוד יעיי"ש, וכיון דמ"מ החיוב הוא רק משום דברים אין היורשים מחוייבים לקיים, נמצא שלא הי' תועלת למקנה אם ימות הקונה וכן להקונה אם ימות המקנה א"כ למה ירצו הקונה והמקנה שיחול מעכשיו: ואין לומר דמ"מ רצו כל אחד לטובת יורשי עצמו ועיין בקצוה"ח סי' ר"ל סק"ט, דז"א דהא קי"ל לי ולא ליורשי דלא חשש אלא לטובתו, וכ"ש דחייש טפי לעצמו שמא ימות חבירו, ונמצא אם יתייקר המקנה לא יוכל לחזור ויורשי הקונה יכולים לחזור אם יוזל זה דעת המקנה בחלות מעכשיו ולהיפוך דעת הקונה, ובודאי חושש טפי לטובת עצמו נמצא שאם באים לחוש למיתה נהפוך הוא שבודאי רוצה שיחול לאחר זמן, וא"כ עכ"פ לא גרע מאם דקידושין דאינו חל מעכשיו: הק' אברהם. סימן לב ב"ה יום ב' תצא רנ"ת לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב המאה"ג מו"ה ישעי' נ"י האבדק"ק מעחוב בדבר תקנת חרגמ"ה שלא להשיג גבול בשכירות בתים מן הנכרים, ומעלתו כתב בשם ספר זכור לאברהם דשוב תקנו שלא לקנות הבית דירה שישראל דר שם, וכתב שם בשם תשו' מהרשד"ם ורדב"ז שתקנה זו השני' לא נתפשטה בכל המקומות: תשובה. הנה ס' זכור לאברהם אין אתי רק כן נמצא בס' מסגרת השלחן סי' קמ"א העתיק תקנות אלו בשם ס' כנה"ג, אך לא נזכר שם שתקנה זו השני' הי' ג"כ בחרם, אך מסתמא ראה מעלתו זה בס' זכור לאברהם: והנה מ"ש בשם ס' זכור לאברהם דתקנה זו השני' לא נתפשטה בכל המקומות, גדולה מזה כתב