אבני נזר חושן משפט לד

שדוחה שבת, ומה שתירץ הטו"ז משום דיכול לילך לביתם, אינו מספיק, דאטו מי לא עסקינן בכרך גדול שהרבה חולים ואין הזמן מספיק לילך לכל אחד לביתו, ועוד קשה דמבואר בב"י שם שדעת הרמב"ם הוא הדין לכל מילי דמצוה, ומ"מ ללמדו אומנות אינו בכלל ודווקא ללמדו תורה יעיי"ש, והא בשבת (ק"נ) משדכין על התינוקות ללמדו אומנות ולית בי' משום ממצוא חפצך דהא חפצי שמים הוא, ופירש"י דהא נמי מצוה היא כדאיתא בקידושין דכל שמלמדו תורה ולא אומנות כאלו מלמדו לסטות: אשר על כן נ"ל לפמ"ש הב"י בטעם האומרים מלמד תינוקות דווקא משום דהוא תקנת יהושע בן גמלא וחיישינן שמא יחזור הדבר לקלקולו, אבל שאר מצוות יכולה להתקיים בבתים אחרים, ודווקא מלמד תינוקות כיון דתקנה הכא עיי"ש, ולפי זה י"ל דהחולקים שסוברים דאפילו שאר מצוות ס"ל דגם בהו חיישינן אם נאריך עליהם את הדרך יתבטל המצוה, וזהו במצוה שאין בה צורך הגוף כגון כתיבת ספר תורה, מוהל, אבל רפואה ולימוד נערים אומנות, שאפילו אינם יהודים עושים כן לא חיישינן שיתבטל, ולפי זה ה"ה שחיטה שמתיר בשר לאכילה לא חיישינן כלל שיתבטל: ואף שכתב רו"מ שבפלאצק נמצאים פושעים ויאכלו בלי שחיטה והיא מצוה גדולה להציל מאכילת נבילות, הלוא הכשרים שאינם אוכלים נבילה ח"ו ימצאו מקום לשחיטה ויוכלו גם הפושעים לשחוט: אך שמעתי מהמביא תשובתו כי בע"כ המציאו להם מקום מחוץ לעיר לשחוט, וקלי הדעת המשרתים כאשר יצטרכו ללכת מהלך רב ינחרו בעצמם, ושוב הוי מצוה רבה:: אך יש לעיין מאחר שלא הניחו אותם הממשלה לשחוט בגלוי, ובנו להם מקום מסוגר בתוך החצר, וזה בוודאי אינם מחוייבים להניח להם לקחת חלק חצר לעצמו, ועל כן נבא עלי' מטעם שהחזיקו, ושוב נאמר על זה שוודאי לא מחלו, דהיזק נכנסין ויוצאין היא כמו קוטרא ובה"כ דאין אדם מוחל, ואף שעפ"י ד"ת אינו יכול למחות מפני היזק נכנסין ויוצאין כי דבר מצוה היא כנ"ל, מ"מ דבמה שסגר מקום לעצמו יכול למחות, וינצל מהיזק נכנסין ויוצאין מסתמא לא מחל: ויש לדחות כיון דתקנת חכמים הי' בדבר מצוה שלא יוכל למחות משום נכנסין ויוצאין אף הוא מסכים לדעת חכמים שלא למחות בשביל זה, וכיון שבסגירת המקום אינו מקפיד שוב אינו מקפיד משום הנכנסין והיוצאין: לזאת נראה שהדין עם השו"ב, ובאמת אף אם הדין עמהם הי' ראוי להם שלא להעמיד דבריהם על דין תורה בענין כזה הנוגע לטובת הכלל, וגם להציל את ישראל מנבילות וטריפות, בשגם שעפ"י דין יראה שהדין עם השו"ב, לזאת אם יאבו ישמעו לעצתי אמונה אליהם כי יעברו על מדותם, וזכות הרבים יהי' תלוי בהם וזכות זה תעמוד להם לדור דורים ויחתמו בספרן של צדיקים, בשאר טעמים שכתב רו"מ אין הזמן מסכים אתי: הדוש"ת הק' אברהם. סימן כז. ב"ה יום ג' בא תרנ"ח לפ"ק פה סאכטשאב שלום לכבוד אהובי הרב החריף הבקי כש"ת מו"ה מרדכי מארקיל נ"י האבד"ק רייוויטץ. בדבר האקט אינטרעציזיע שנכתב שמה שיפול בירושה הן לו הן לה יהי' שותפות וכן כל מה שירויחו ולא ירשנה, ואח"כ נפל לו בית בירושה עם אחיו וקנה חלק אחיו ואצלו הוסיף הרכוש הרבה, ושוב מתה היא, ובתו וחתנו תובעים אותו: תשובה. הנה הדבר פשוט שמה שנפל לו בירושה לא מהני האקט דהוי דבר שלא בא לעולם, אך הריוח שהרויחו יש לומר שכך הי' התנאי שיהי' הכל לצורך שותפות, וכדין העושה שליח לקנות ולהקנות, אבל חלקו שנפל בירושה אין לה עליו כלום, ואף שנכתב בערכאותיהם אין לומר בזה דינא דמלכותא דינא לפמ"ש הש"ך סי' ע"ג ס"ק ל"ט טעם ערכאות משום דנתן בערכאות דעתו הי' שיועיל כדין ערכאות, אבל בזה דהוי דשלב"ל דעתו לא מהני, וכשם שאינו מועיל דעתו לקנין משום שלא בא לעולם כך אינו מועיל דעתו שיועיל בערכאות מטעם זה ופשוט: אך ברכוש שהוסיפו אם יורש אותה שפסק הרי"ף והרמב"ם והש"ע סי' צ"ב דמהני סילוק קודם הנשואין, אך אם כתב לה קודם אירוסין כתב הר"ן ר"פ הכותב ובתשו' הרשב"א סי' תתק"ס דלא מהני ופסק כן רמ"א באהע"ז סי' צ"ב, ועל כן כתב בש"ך סוף סי' ס"ח דלדידן דמקדשין בשעת נשואין לא מהני סילוק, והטעם דקודם אירוסין שעדיין אין לו שום זכות לא מהני סילוקו, והנה מהאי טעמא גם האקט אינו מועיל, דאין אומרים בזה דינא דמלכותא דינא כיון שאינו אלא משום דעתו שיועיל ערכאות וכדברי הש"ך הנ"ל, ודעתו שקודם אירוסין שעדיין אין לו זכות לא מהני מידי: אך בדברי הר"ן אלה יש חולקין כמ"ש בתשו' מהרי"ט חלק חו"מ סי' מ"ה שמרדכי חולק על הר"ן הנ"ל, ואם כי בקצוה"ח סי' ר"ט דחה ראיות מהרי"ט, הנה חזר בו באבני מילואים סי' צ"ב וכתב שמרדכי חולק, גם בתשו' חוות יאיר סי' נ' דהא דהר"ן פרק הכותב שייכא באידך דר"ן בתשו' סי' כ"ג דאינו יכול למחול בדבר שלא בא לעולם, וראייתו שם משובר נגד שטר מאוחר, דבש"ס ביקש עצות, ואם איתא דמהני מחילה בדשלב"ל, יש עצה פשוטה, שימחול חוב שיתחייב לו אח"כ בסך זה: אך הר"ן ביאר שם דזה אינו ראי' רק לשיטת הרמב"ן דמעכשיו בדבר שלא בא לעולם לר"מ אינו יכול לחזור והוא הדין לדידן במחילה את"ל דמהני בדשלב"ל יש עצה במעכשיו, אך לשיטת רש"י דמהני