אבני נזר חושן משפט כח

עדיף, ודומה קצת לאיני יודע אם פרעתיך], וכן מוכח עוד בראב"ד פ"ד מהלכות קרבן פסח הלכה א' על מ"ש הרמב"ם ז"ל השוחט פסח על בני חבורה ואמר להם לאחר זמן אותה הפסח ששחטתי עליכם שלא לשמו שחטתי, אם הי' נאמן להם סומכין על דבריו, ואם לאו שורת הדין שאינו נאמן, והרוצה להחמיר על עצמו הרי זה משובח ומביא פסח שני, וכתב הראב"ד ז"ל אין כאן שבח שאם הי' פטור אינו יכול להביא פסחו על תנאי שלמים. הנה לא השיג על מה שכתב אם הי' נאמן להם סומכין על דבריו, כיון דמעיקר הדין בידי אדם אינו נאמן ואין הב"ד כופין רק לצאת ידי שמים דמוכח מהא דשמואל דאמר זיל אפקה כמ"ש בכ"מ שם, ואיך יועיל זה להתיר בידי אדם להביא פסח אחר שאם אינו מחוייב אסור להביא על תנאי שלמים, אלא ודאי ס"ל להראב"ד שבאמת אם מאמין לו מעיקר הדין מחוייב, ועל כן מותר להביא פסח שני, ומה שאין כופין הוא כדעת הט"ז סי' קט"ו ס"ק י"א משום שיכול לומר עכשיו איני מאמינו עיי"ש: והנה לתשו' הרמב"ן וסייעתו דרק לצאת ידי שמים, הדבר ברור דבממון אינו כן, דלצי"ש הוא עוד פחות מספק, דבספק כופין, ואם ספק ממון לקולא כ"ש זה, ועוד לפי מה שהעלה בקצוה"ח סי' רמ"א דהא דבדיני ממונות מתקיים בלא עדים משום דהעדאת בע"ד כמאה עדים, וכיון שהבע"ד שם הרי עדיו עמו, ואם כופר אח"כ הוא כהלכו עדיו למדינת הים, וא"כ שבע"ד הם היורשין לא הי' שם שמתנת שכיב מרע אינו קונה רק לאחר מיתה ועסק המתנה הוא נגד היורשין] ומה שמאמינים לא מהני מידי בידי אדם ולא חשיב עדים, וא"כ אף אם אמת הדבר לא חל המתנה כלל ואין לו לחוש גם ידי שמים: אך גם לדעת הט"ז שאם מאמין לו חיוב גמור רק שאין הב"ד יכולין לכוף. אף אם אמר פעם אחת שמאמין יכול אח"כ לומר שאינו מאמין. כיון שיכול בכל שעה לחזור ולומר שאינו מאמין אין זה עדות כלל ולא חל המתנה, הגם שהראב"ד שהביא השלטי גבורים פ"ג דסנהדרין שאם מאמין לעד מחוייב לקיים הצואה, הראב"ד לשיטתו שבשטמ"ק ב"מ הנ"ל שאינו יכול לחזור ממה שאמר שהאמין, אך להט"ז לא יחשב עדים והמתנה בטילה: אך יש לומר כיון שהעיד אחד והיורש אינו יודע, הוה לי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם, אך דלא הוה לי' לידע מאמינים לו שאינו יודע, אך אם יאמר פעם אחד שמאמין ושוב יאמר שאינו מאמין ודאי יש לחוש ששקר אומר כמו בחמשין לא ידענא, וכיון שכן שוב אף שאינו בירור שמאמין הו"ל משואיל"מ, וכיון שכן חשיב כאילו הי' עדים בדבר, דמה לי עדים מה לי ע"א במקום שאינו יכול לישבע כנגדו דהוה לי' העד כשנים, וא"כ שפיר הוה עדים אם היורש מאמין שיש כאן עדים אם יודה לפני ב"ד ואף אם יחזור יהי' העד כשנים, ולפי זה אף ראב"ד סובר כהט"ז וכנ"ל: מ"מ מאחר שלדעת תשוב' להרמב"ן והת"מ והב"ש אינו כן הו"ל ספיקא דדינא, ואין לדון זאת לספק איסור מחמת שהוא ממון עניים שהיורשים לא נדרו רק האלמנה ולגבי דידהו הוי ספק ממון: ולענין מה שטענו מהוצאות הקבורה מ"ש כבודו שהוצאה המרובה הי' מחמת שנשאר הון רב לא מחמת שיעור נכסי', מה בכך, סוף סוף הי' הוצאות קבורתה, ואמנם כי מעלתו קיצר בדבריו לא נודע מה הי' ההוצאה המרובה, ואולי הי' דבר חברה, ואם תקבר שלא ע"י חברה מה בכך רק הוא כבוד המת, ובסי' שמ"ח אפי' מצבה שהוא לכבוד המת, אך שם מסיים הש"ע שירשו מאביהם, וי"ל דווקא אביהם, משום כיבוד אב, אך הא בורכא שהרי אמר לא תקברוני, ואין ליישב לפמ"ש בתוס' בכורות סוף פרק ח' בהא דבעי בסנהדרין קבורה משום בזיונא או משום כפרה נפקא מינה דאמר אל תקברוני אי משום כפרה הא אמר לא בעינא כפרה, והקשו בתוס' דנפשוט מהא דהאומר אל תקברוני מנכסי אין שומעין לו דשאני התם דבעי כפרה אלא שרוצה להעשיר בניו ולהפיל עצמו על הציבור, וה"נ לענין מצבה רצה בכבוד אלא שרצה להפיל עצמו על הציבור, וע"כ בניו מחוייבים בכבודו, ליתא דהתוס' שפיר מחלקים לפי פירש"י בסנהדרין בהא דהאמר לא בעינא כפרה וא"נ קברי' לי' לא מתכפר, ובהא דאל תקברוני מנכסי כיון דבעי כפרה מתכפר ושוב לא משגחינן על מה שלא ניחא לי', אבל לענין כיבוד אב כיון דלא ניחא לעשות לו הכבוד מנכסיו אב שמחל על כבודו הוא בזה ומחיל, אלא ודאי לאו משום כיבוד אב אלא דהוא כבוד משפחתו ולאו כל כמיני' למחול, ואין חילוק בין בנים לשאר יורשים: אך אם מקבלי מתנת שכיב מרע מחוייבין בקבורתה לא ראיתי מפורש רק בפרישה סי' ער"ה דמקבל מתנת שכ"מ מחוייב בקבורתה ועיין פרישה סי' רנ"ג סעיף מ"ח, אך בנידון דידן שאמר ינתן לעניים דהיא בעיא דלא איפשטא בעמד אם חוזר, אף לפסק המחבר והרמ"א חו"מ סי' ר"נ דמספק אם עמד חוזר, מ"מ כשמת וממנ"פ הנכסים של עניים וספק אם מתנת בריא הוא ואין חייבין בקבורתו או מתנת שכ"מ וחייבין מספק אין יכולין להוציא מידם, אך יש לדון מחמת צדקת היורשים נתנו והם מוחזקים, ולדעתי בכיוצא בזה ראוי לבצוע: ידידו הדשו"ת הק' אברהם: סימן כא. ב"ה ג' תרומה ר"ח אדר תרמ"ד לפ"ק. שלום לכבוד האי צורב עוסק בחוקי חורב חריף ושנון מו"ה מנחם מענדיל נ"י האבד"ק ביאלא קטן. אשר נסתפקת בקלב"מ אם התנה המתחייב שלא יפטור מממון אם מועיל, למה דקי"ל כר' יהודה בדבר שבממון תנאו קיים ודומה לעל מנת שלא תשמטנו שביעית שאין שביעית משמטתו, מכות (ג'.) ולדעת רמב"ם דכל חיוב אף הקפת חנות שביעית משמטתו בשהגיע זמן על כרחין דיכול להתנות מ"מ כיון שהוא דבר שבממון, וא"כ יוכל להתנות שיתחייב מכל מקום ולא יפטור משום קם לי' בדרבה מיני', והבאת ראי'