אבני נזר חושן משפט כו

אך י"ל דמה בכך דאדעתא דהכי לא קנה, והמקח חוזר למוכר, מחוייב הלוקח לשלם למוכר אם מכר האקוויט מה שנהנה או אם הוא בעין מחוייב להחזיר למוכר האקוויט, ומה ששילם מנת המלך אין המוכר מחוייב להחזיר לו דקיי"ל בסי' קכ"ח אין לך הנתפס על חבירו שחייב לשלם אלא בכרגא שהוא חייב מן הדין, ומן הדין חבירו נתפס עליו, וכאן אין הדין ליקח מן הקונה [דאנן באותו צד שאין דתם שישלם הקונה קיימינן] מ"מ יש לומר דאמרינן בזה טעות סופר כיון דאנן סהדי שהמוכר הי' מתרצה באחריות זה כנ"ל ואינו מוכרח: והנה אף אם נניח שדתם שהקונה ישלם מנת המלך, יש לומר דלא מצאנו אחריות ט"ס רק באופן שאם יחזור המקח למוכר יצטרך המוכר לשלם לו המעות שלקח מאתו, ואף שגם בשבח אמרינן ט"ס, היינו משום דרואין את השבח כאילו קנאו ומכרו, וחוזר המכירה שמכר המוכר ללוקח את השבח ג"כ, אבל בנ"ד שאם יוחזר המקח מ"מ לא יוכל לנכות מה ששילם מנת המלך כנ"ל לא שייך ט"ס: אך זה אינו שאם הדין על הלוקח וכיון שהאקוויט הי' על שם ר"ז ובדין נתפס ר"ז על רא"ז, ומחוייב רא"ז לשלם לו כמו בכרגא דהטעם משום שבדין חבירו עליו כמ"ש הה"מ פ"ח מהלכות חו"מ הלכה וא"ו, ועיין בתשו' רשב"א שהביא הב"י סי' קס"ג מחודש ט': אך אם אין הדין על הקונה יש פנים לכאן ולכאן, אך כמדומה לי שאף אם האקציז מצווה לשלם, אין ביד המתחייב לומר שלא ישלם עד יהי' דין ביניהם בערכאות, וכן שמעתי ג"כ, אך אין לי בזה ידיעה ברורה, ואם כן הדבר וגם בדיניהם שאין הדין על הקונה, ור"ז לא רצה לדון עמהם ושילם, פשיטא שאין רא"ז מחוייב להחזיר לו. אך אם יתברר שהדין על הקונה באמת יוכל ר"ז לטעון למה הי' לי לעשות הוצאות בחנם ומחוייב רא"ז לשלם לו: סיומא דפסקא. שאם יתברר שבעת שלקח ר"ז האקוויט שנית מבית הקיר"ה כבר הי' דתם שהדין על הקונה מחוייב רא"ז לשלם לר"ז מה ששילם מנת המלך. ואף שבשעה שלקחו ראשונה עדיין לא הי' כך דתם, שהרי בשעה שלקחו ראשונה נאמר אדעתא דהכי שיתחדש פראווע כזה לא קנה, כהא דיבמה שנפלה לפני מוכה שחין, מה אמרת הלא אף אם נתבטל הקנין יצטרך ר"ז לשלם, ורא"ז לא יצטרך להחזיר כמו בנתפס על חבירו, ליתא דמאחר שכן הדין דומה לכרגא, ועוד דכל זמן שהאקוויט בעין וודאי יוכל הקונה ליתן האקוויט לקיר"ה ויפטור, דכל החיוב על הקונה מחמת שהאקוויט בידו, וא"כ יכול לסלק עם האקוויט, אך אם לא נתחדש דתם עד שכלה האקוויט מבית ר"ז שכבר מכרו לקונים, הרי לא חל שום חיוב על רא"ז אף אם יתבטל המקח שקנה ר"ז, אצל רא"ז, שכבר האקוויט איננו, והרי ר"ז מחוייב לשלם לרא"ז מה שנהנה מהאקוויט, ורא"ז לא יצטרך לשלם לר"ז מה ששילם מנת המלך דאין לך הנתפס על חבירו כו': ואם לא יתברר המשפט כלל או שיתוודע שדתם נתחדש לאחר שמכר ר"ז האקוויט, יש פנים לכאן ולכאן ויעשו פשרה: במה דברים אמורים שאם לא יתברר וכו' יעשו פשרה אם אין הדין שאין האקציז יכול לגבות בלעדי הערכאות אבל אם [לא] יכול לגבות בלעדי הסאנד, והוא שילם בלא סאנד פטור לגמרי זה מה שנ"ל בדינים אלו. ואשר המתנתי עם התשובה עד כה כי המתנתי עד שהי' לי ידיעה קצת מהמשפט, ואולי יתחדשו עוד פרטים ממילא יובן מתוך הטעמים: הק' אברהם. סימן יט. ב"ה אור ליום א' תרומה. שוכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י מכתבך הגיעני ושם נאמר ג' שאלות חמורות, ובאמת דברי הרמב"ן מוקשים מאד, דשסה בו נחש מיפטר משום גרמא, וכן דיין ומאן דליתי' דיינא, ומראה דינר לשולחני חייב משום דפושע, ולא יהי' פושע חמור ממזיד דשיסה בו מזיד גמור הוא: ואשר אחזה ליישב בזה עפימ"ש בשטמ"ק ב"ק (צ"ט) בשם הרמ"ה אהא דהרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר, ולא סגי בפסק לו דינר דפעמים שאין הטבח מושך הבהמה, ושומר צריך קנין ובמעות שקיבל נעשה שכירו ועיי"ש, ומדבריו מוכח דטבח בשכר אינו חייב משום מזיק כיון דבעי לי' לעיוני ולאו אונס הוא דא"כ קנין למה, הא מ"מ מזיק הוא, אלא ודאי דמ"מ חשיב אונס לענין מזיק, רק מדין שומר הוא מתחייב, ולפי"ז צ"ע במה שחילקו הפוסקים דמראה דינר ג"כ בין בחנם לבשכר [עי' בתוס' והרא"ש והרשב"א והה"מ] כיון דשם החיוב רק משום דינא דגרמי ולמה יתחייב יותר בשכר, וצ"ל עפ"י דברי השטמ"ק ב"מ (מ"ב:) בהא דמכדי בקרא ש"ש דיתמי הוא איבעי לי' לעיוני, דמשלם ליתומים דמי כל השור אף דאינו שוה כ"כ דצריך לשוחטו תיכף כדברי ר"ת, ומשום דאם הי' מודיעים תיכף הי' הולכים לספסירא והי' מחוייב להחזיר להם הדמים וכשנשתהה עד דליתי' למרי' דתורא מחוייב לשלם ליתומים. הרי דאף שגוף החפץ אינו שוה כ"כ וגם לא הי' שלהם וגם ההיזק לא הי' במה שמת, רק במה שחשבו שהשור טוב ונמצא רע, ודומה ממש לשולחני שאמר טוב ונמצא רע חייבין מדין שומר, וה"נ בשולחני דכשביקשו מאתו לראות הוא כאומר שמרצה מההיזק וכשנתרצה לו לראות נעשה שומר וחייב בשכר כדין שומר שכר רק משום שהיזק לא הי' בגוף מה ששמר לרבנן דלית להו גרמי פטור, וכן מוכח להדיא ברשב"א ב"ק שם דמראה דינר חייב משום שומר, דכתב דנכי ואיסר אפי' בשכר פטורין דאונס גמור חשיב וש"ש פטור מאונסין,