אבני נזר חושן משפט כה

ולא ללוקח ראשון שוב אין איסור להאחר ואין איסור רק אם האחר התחיל עם המוכר בעוד שרצה למכור להראשון, וזה פשוט וברור שאין שום סברא לאסור על המוכר למכור את שלו: ואין לדון בזה רק משום מחוסרי אמנה אם השוו בחפץ זה, ואם נזדמן לו למכור לאחר ביותר ממה שפסק זה תלוי במחלוקת הפוסקים אם בתרי תרעי יש משום מחוסרי אמנה, ובנ"ד שלא השוו בפירוש שיהי' שכיר שלו לעולם רק בכל פעם שוכר האנשים אף שסכום השכירות ידוע, מ"מ אם לא ירצה עכשיו לשכור לעצמו אינו מחוסר אמנה כלל ואין איסור עליו כלל: ועתה נדבר אם בעל הפאבריק השני מותר להתחיל עם האנשים לשוכרם, ונ"ל שאין איסור, והנה גוף עשיית הפאבריק שהשני עושה אף אם ע"י זה יבואו אנשי הראשון להיות שכירים שלו ודאי אין איסור שדומה לבר מבואה ב"ב (כ"א:) דמוקי ריחיא ובא בר מבואה אחר ואוקי ריחיא דמותר דאומר לו מי שבא אליך יבא ומי שבא אלי יבוא, ה"נ יאמר מי מהפועלים שיבוא אלי יבוא אך ממילא גם הוא יכול לשכור הפועלים ולא דמי כלל לפיסוק דמים שאסור שוב לאחר לקנות, דהתם כיון שפסקו הדמים ביניהם סמכה דעתיה דלוקח שימכרנה לו כיון שכבר פסקו הדמים ואסור לאחר להתחיל עם המוכר לקנות, דכיון שאם לא יתחיל הוא בטח ימכרנה לראשון חשיב נכנס בגבול חבירו, אבל בנ"ד אף אם לא יתחיל הוא שמא יבוא הפועל אצלו, ואף שתחילה הי' נשכר לראשון משום שלא הי' פאבריק אחר, אבל עכשיו שיש פאבריק שני ילך הפועל אצלו, וכיון שאינו ברור שהראשון ישכרו אף אם לא יתחיל הוא שוב אין איסור אף שיתחיל הוא, וכן מעשים בכל יום באחד עושה חנות ואח"כ עשה שני חנות ושני משתדל עם לוקחים שיקנו אצלו אף שתחילה קנו אצל ראשון ואין פוצה פה ומצפצף ואף בסחורות ששומתם ידוע, ואפי' בסחורות שאין שומתם ידוע הלא כתב הפרישה דדווקא אם הלוקח הלך מאתו ולא יכלו להשוות יחד, אבל כל זמן שהם באמצע הסכסוך ואם לא הי' בא אחר בוודאי הי' משווין יחד יש בזה משום השגת גבול, והרי כל זמן שלא עשה השני החנות הי' הכל קונים אצל הראשון והי' משוים עצמם, אך משום שאין משם ראי' על עכשיו שעשה חנות שני שמא אם לא יתחיל עם הלוקח יבא הלוקח אצלו, והוא הדין בנידון דידן: ועוד דכיון שהשני אומר שהמה חדשים לא יוכלו לעשות בטוב כמו בעלי מלאכות אלו דומה ממש למלמד שמותר לבעה"ב לשכור המלמד שאומר כמדומה לי שמלמד זה טוב יותר, ה"נ אומר בעלי מלאכה אלו טובים יותר, ועוד דכיון שממקום אחר יעלה ההונאה יותר הא פסק הרמ"א סי' רל"ז בסחורה בזול דומה למציאה דלית בי' משום עני המהפך בחררה ואף שהש"ך הביא דעת הרמב"ן החולק בדינים אלו ודאי אזלינן לקולא וסמכינן על המיקל שאין כאן אלא איסור דרבנן, ואפי' בהיזק שאינו ניכר דלאו שמי' היזק ופטור מלשלם מפורש בגיטין (נג.) דאין איסור מה"ת, וכ"ש בהיפוך בעלמא והוא כעין עני מנקף בראש הזית דאין בו גזל אלא מפני דרכי שלום ואזלינן לקולא מכל הלין טעמי נראה שאין בזה דין עני המהפך בחררה כלל: נאום הק' אברהם סימן יח ב"ה יום ג' שמיני ט"ז אדר ב' בונה ירושלים לפ"ק פה סאכטשאב חיים שלום וברכה לכבוד הרב החריף הבקי מו"ה נתן נטע הכהן נ"י האבד"ק ראדשיטץ. בדבר אשר ר' זאב קנה אקוויט אצל רא"ז הלוי, שהי' האקוויט ההוא אצל אדון שלא פרע מנת המלך ולקח האקוויט על שם ר' זאב מחמת כי רא"ז לא הי' לו פאטענט, ובבוא ר"ז עם האקוויט הקביל פניו הסמאטשיק בדרך ויאבק עמו כי רצה ליקח ממנו ולא הניח עצמו, ואח"כ בא הריוועזאהר לבית ר"ז ולקח האקוויט והניחו בית הקיר"ה עד יבוא המשפט מאקציז, אח"כ בא משם שיתנו האקוויט בחזרה לר"ז, ואז פרע המעות לרא"ז, אח"כ נתהוה באקציז פקיד חדש, ובא משם שנית שישלם ר"ז האפלאטע: תשובה. הנה רו"מ כתב בפשיטות שהפראווע באמת שמחוייב הקונה לשלם האפלאטע, ולדידי הדבר ספק, כי צויתי לסוחר אחד פה שיתוודע הפראווע ושאל פה ואמרו לו כי אצל הקונה אין שום תביעה אל הרזאנד, ובלא זה איך יהי' הפקיד החדש נאמן להוציא ממון בפרט שהוא נגד הפקיד הראשון: והנה לכאורה אף שאין דתם שישלם הקונה, מ"מ הלוא בשלהי הגוזל קמא (ק"י:) יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה, וה"נ אדעתא דהכי שהרזאנד יעליל עליו לא קנה זה האקוויט, כי לא הוזל לו השער מחמת שלא שילם מנת המלך, והי' יכול לקנות אקוויט ששילם מנת המלך: וכבר הקשו התוס' בפרק נערה (מ"ז") בהא דלא כתב לה אלא על מנת לכונסה דאם כן אם ימצא הבהמה טריפה אצל הלוקח יתבטל המכר דאדעתא דהכי לא קנה, ותירצו דאנן סהדי שהלוקח הי' נכנס בספק זה, ודווקא ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין כיון שהדבר תלוי בדעתה לבד, שהוא אינו מקפיד מה שיהי' אחר מותו אינה נכנסת בשום ספק, והכא בוודאי אין הלוקח נכנס בשום ספק כיון שיוכל להשיג האקוויט ששילם מנת המלך, וגם המוכר בוודאי מתרצה בתנאי זה מטעם הזה, כי מי פתי יקח ממנו שאם יצטרך לשלם להרזאנד יהי' ההפסד ללוקח, ולא דמי לדין המבואר בש"ע סי' רכ"ה שאם טרפו ממנו השדה בדין המלך או בערכאות אינו מחוייב באחריות, דשאני התם דמה שטרפו ממנו השדה בטענת גניבה, דבר זה יוכל להיות בכל שדה שיקנה, על כן הלוקח נכנס בספק זה, כמו אם נטרפה הבהמה אחר המכירה, משא"כ בנידון דידן שהפסד זה לא יוכל להיות רק בזה שלא שילם מנת המלך: