אבני נזר חושן משפט כד

דבמה יקנה האחר, בדיבור בעלמא, בשלמא בשאר מגביה מציאה לחבירו כיון שאין למגביה בה רק מחמת הגבהתו לבד והוא לצורך חבירו קנה מיני' חבירו, אבל זה שקנה במה שנפרע חוב עצמו והחוב אינו יכול להקנות בדיבור בעלמא] וא"כ יהי' פסקי הרא"ש וטוש"ע סותרין זא"ז, אלא ודאי אין פירוש דברי ר"ת שזה מעיקר הדין שהשליח זוכה וחבירו ממנו זוכה רק תק"ח כך בתחומין שיהי' כאילו הי' קונה תחילה לעצמו, אבל מ"מ תחילת קנייתו למשלח, וא"כ כששטר נכתב על שם השליח אי אפשר: ע"כ נ"ל שאם לא הי' שם קנין על שכירות השענק זולת האקט הזה אין בו ממש ונדוניא יכולה לתפוס למזונות כנ"ל, אך אילו הי' שם קנין בפני עצמו אינה יכולה לתפוס למזונות וגובה יהודה דמי גזילתו: שוב ראיתי בתשו' שבו"י חלק א' סי' ק"ח שחולק על הב"ש במורדת, שו"ר בשלטי הגבורים פרק המקבל דפוס זולצבאך קל"ג:] באשת מומר שתובעת כתובתה ונדונייתה מנכסי בעלה באמרה כיון שמן הדין לגרשה הוי כאילו גירשה וכתב שהוכיח בתשובה דאינה יכולה לגבות כתובתה מנכסי בעלה (רק מפני תקנה נגד המומר] ובנדוניא לא כתב כלום, הרי בנדוניא רפויי מרפיא בידי', ועל כן גם בנ"ד רפיא בידי, דיש לומר כיון שנסע למדינת הים ודאי ישאר שם זמן רב וחייב לגרשה ותלוי בספק שלטי הגבורים הנ"ל, לזאת אם הי' קנין ויתרצו בביצוע יקח יהודה ג' חלקים ואשתו רביע: הק' אברהם. סימן טז. ב"ה אור ליום ד' ויקהל תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון וכו' שמו נודע בשערים מו"ה יואב יהושע נ"י אבד"ק קינצק. דבר מה שהקשה כת"ר על הרמב"ם שכתב בע"א שאינו נאמן רק בדבר ברור, ממה שכתב רמב"ם בע"א בשטר וטוען פרעתי הוי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם, ובאמת רמב"ן חולק עליו מטעם זה: תשובה. במחכ"ת אינו דמיון כלל, דסוף סוף אם הי' אומר לא לויתי הי' חייב שבועה, עכשיו שאינו יכול לישבע הדין כאילו שני עדים מעידים בשטר דאינו נאמן לומר פרעתי ובנסכא דר' אבא נמי אין עדות העד ברור דאפשר דידי' חטף, ועוד מה דמיון לעד הזוקק לשבועה לשאר ע"א, וע"א לשבועה כשנים ממש, וזה פשוט בפוסקים: והרמב"ן שחולק עליו משום דאין שטר בע"א טורף ממשועבדים ודינו ככתב יד שנאמן לומר פרעתי דשטר כזה אין חושש להניחו ביד מלוה, וע"כ אף שאם הי' שנים הי' מחייבין אותו ממון, מ"מ כיון שאין מחייבין רק משום חזקה, והשתא ליכא חזקה נאמן לומר פרעתי, דלגבי משועבדים אין עדות העד אחד מועיל ודינו ככתב יד ולא שייך לומר אילו הי' שנים כו' שאם הי' שנים רק לבני חורין כמו שהוא העיד, ג"כ הי' נאמן לומר פרעתי, וכן מבואר בסוף התשובה סי' צ' להדיא, ומבואר שם דבאמת לדעת הסוברים שגם בכת"י אינו נאמן לומר פרעתי גם בזה אינו נאמן עיי"ש, ואף דאית לי' מיגו כיון שהי' חייב לישבע הוי מחוייב שבועה ואין יכול לישבע ומשלם וכמו נסכא דר' אבא, ואינו ענין לדברי רמב"ם בהלכות איסורי ביאה כלל הדוש"ת הק' אברהם. סימן יז. ב"ה אור ליום ועש"ק ויחי פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב החריף מו"ה שלמה נ"י אבדק"ק ניישטאט. דבר האיש אשר יש לו פאבריק מעשיית קנעפליך ויש שליח אחד אשר שוכר לו כמה וכמה אנשים שצריכין לו, ועתה קם אחד ועשה לו ג"כ פאבריק כזה ורוצה ליקח את אנשי הראשון ויוכל להשתדל להשיג ממקום אחר אך אינו רוצה מפני שחדשים לא הורגלו במלאכה זו ועוד יעשה הוצאות יתירה ממקום אחר: ומעלתו מסתפק אם אסור משום עני המהפך בחררה, וכתב דזה הדין המבואר בסי' רל"ז ודין זה בין במכירה בין בשכירות כדמוכח ממה שרוצים התוס' לאסור במלמד, אך התירו במלמד משום דהוי דבר שאינו מצוי, אבל בנ"ד אסור, וכתב דאיסור עני המהפך בחררה גם על המוכר, והוכיח זה ממ"ש המרדכי שאם אינו רוצה למוכרה בסכום שרוצה הלוקח ליתן והלך אחר וקנאה לאו רשע הוא. וכתב שם בד"מ דאל"כ מפסידין למוכר, הרי מוכח שאם הי' פיסוק דמים גם המוכר אינו רשאי למכור עכ"ד: תשובה. דברים אלו אין להם הבנה דמאין מוכח זה, אם כוונתו דא"כ גם בפיסוק דמים מפסידין למוכר שלא יהי' יכול להוסיף בדמים, זה אינו כלום, חדא כיון שפסקו דמים ביניהם כבר נתן לו שוי' ואין המוכר מפסיד, ועוד דבאמת לפי סברא זו אף פסקו דמים ביניהם והמוכר חוזר ואינו רוצה למכרה לו באותם דמים מותר לאחר לקנותו ביותר, ואם היינו אומרים דאף שאינם משוים בדמים מ"מ אסור לאחר לקנותו אף שאין המוכר רוצה למכור לראשון הי' הפסד למוכר, אבל לפי האמת אנו אומרים שאין איסור רק אם בלא זה האחר הי' מוכר לו לזה הראשון, אבל כל זמן שאינו רוצה למוכרה לו אין דין עני המהפך בחררה, וא"כ לעולם יכול המוכר לחזור מהראשון ולמכור לאחר והאחר מותר לקנות ממנו דכיון שהמוכר רוצה למכור להאחר