אבני נזר חושן משפט כא

קרמית, ורא"ש פרק איזהו נשך פירש הסוגיא בשעת מתן מעות: אך מה שהוסיף כבודו לומר דאי אפשר שיקנה הבית תיכף בשכירות, דמה יוסיף הא בלאו הכי עתה הבית שלו בשכירות ואח"כ הא פסקה חזקה, אינו כלום, דמתחילה לא הי' שלו רק על שנה אחת ועכשיו היא שלו על שתי שנים, ולפי דבריו גם לאחר לא הי' יכול להשכיר בתוך ימי שכירות של זה, רק שיחול אח"כ ויוכל לחזור בתחילה, והמה דברי בדאית: ובשו"ת מבי"ט חלק א' סי' שמ"ו בהשכיר תוך זמן שכירות לשני מהני שכירותו כשם שיכול למוכרה ולהקדישה תוך הזמן כהא דב"ב מכר הבן בחיי האב מכורים ואפי' מת הבן בחיי האב דקנין פירות לאו כקנין הגוף כ"ש בזה עיי"ש, וכיון דמדמי שכירות למכירה שחל תיכף (שהרי אפי' מת קודם שהגיע לידו מהני על כרחין דחל תיכף] על כן נמי חל תיכף, והמבי"ט בסוף התשובה התנצל א"ע שהוצרך לכתוב זה לפי שטעה בזה אחד מן המתחילים, והובא בקצרה בש"ך סי' שי"ב עיי"ש: ומ"ש הטור סי' שי"ב במשכיר בית סתם ונפל שאם הי' למשכיר בית אחר שלא הי' משועבד בשעה שהשכיר לו חייב ליתנו לו, לכאורה משמע שאם יש לו בית שכלה ימי שכירות בתוך זמן שכירות של זה שנפל ביתו אינו חייב ליתנו לו, וזה אינו דזה נקרא שהי' לו בתחילה, שהי' לו בית על אח"כ ויכול עכשיו להשכירה, וכוונת הטור נראה לי שאם השכיר בית לאחר שידור בו שנה ולא אמר שנה זו, ואם נולד אונס שלא הי' יכול לדור בו שנה ראשונה ידור שנה שני', בכהאי גוונא יש לומר דחשוב דבר שלא בא לעולם, דכל כמה שלא דר בו השוכר שנה הרי הוא של השוכר לדור בו, אבל במשכיר לשנה זו ודאי הוה על שנה שני' מוחזק למשכיר, וראיתי בפתחי תשובה סי' שט"ו הביא בשם כמה אחרונים שהשכירות אינו חל רק אח"כ ובמח"כ הרמה הדבר פשוט וברור להיפוך: ברם צריך למודעי שאם השכיר לאחר על שנה שני' בחזקה לא מהני כמבואר בסמ"ע סי' שט"ו בשם המרדכי דכל חזקה לא מהני אלא אחר גמר המעשה שיכול להחזיק בו מיד, וזה אינו ראוי להחזיק בו מיד עיי"ש, וה"נ זה אינו ראוי להחזיק בו מיד, וכ"ש הוא משם: ולדינא הדבר ברור לפסוק כהב"י דפלוגתא דרבוותא היא וקרקע בחזקת המשכיר קאי: גם מ"ש המחנה אפרים שם בלשון שידור בו עוד שנה אחת נ"ל דבלאו הכי לא מהני, שדירה הוי דבר שאין בו ממש כהא דב"ב (קמ"ז:) שכיב מרע שאמר שידור בו פלוני בבית זה כו' מילתא דליתא בבריא ליתא בשכ"מ, ופלוגתא דרבוותא רק באומר יהי' מושכר עוד על שנה אחת וזה פשוט: דודך הדוש"ת הק' אברהם. סימן יב שאלה מי שהשוה עם בע"ג להוליך לו עשרים עגלים לווארשא בשכר, ושאלו הבע"ג למה מבטיח לו שכר מועט, השיבו הבעה"ב הלא לא יהי' אחריות הדרך עליך, וכוונתו הי' שיושיב עמו איש וממילא לא יהי' אחריות הדרך עליו, והבעהע"ג לא הבין כוונתו ונסע יחידי עם העגלים לווארשא ונגנב אחד גם מת אחד, באופן שאפי' בשומר חנם הי' נחשב פשיעה, והבע"ג תובע ממנו שכירתו כי אמר שלא קיבל אחריות מהעגלים, ושכנגדו טוען אנכי לא הי' כוונתי שתוליך אותם יחידי בלא שמירה, וא"כ לא עשית שליחותי ואני פטור לשלם שכר טרחתך, והבע"ג טוען עכ"פ תשלם משמונה עשר עגלים שהולכתים לווארשא ובאו בשלום ועל השנים שמתו אינני צריך לשלם לך כי לא קבלתי אחריות: תשובה. בפרק השוכר את הפועל (ס"ה.) תניא השוכר הפועל להעביר לו מאה חביות במאה פרוטות והי' חבית יי"נ ביניהם שכרו אסור חבית חבית בפרוטה שכרו מותר, והיינו דבסיפא כל שכרו לבד פרוטה אחת מותר, וברישא כל שכרו אסור דשייך דמי האי חבית בכל השכר, דכל כמה דלא אעברינהו לכולהו לא יהיב לי' מידי הלכך כולה אגרא שייך בי' כן פירש"י, וכיון שלמדנו מכאן דהכל שכירות אחת, וכיון שפשע בשני עגלים ונאבד בפשיעתו אינו חייב לשלם לו כלום, וכמו שפירש"י שם דכל כמה דלא אעברינהו לכולי' לא יהיב לי' מידי: אך יש לחלק לפמ"ש התוס' ב"ק (צ"ט.) בהא דפועל יכול לחזור בחצי היום ומשלם לו בעד חצי היום שעבד, ולא אמרינן אין לשכירות אלא לבסוף דכשחוזר בו ואינו רוצה לפעול יותר אז הוא הסוף, וה"נ כיון שלא השלים תנאו רק בשמונה עשר זה סוף שכירותו ומשלם לו, ולא דמי להתם דבאמת העביר כולם ואין השכירות משתלמת רק מחמת כולם כיון דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף: אך נראה לדמותו להא דכתב הר"ן בחי' בפרק האומנין בשוכר חמור ומת בחצי הדרך דבאמר לו חמור זה משלם לו דמי חצי הדרך, מ"מ בחמור סתם דבקנו מידו הדין שמחוייב להעמיד לו חמור וכתב הר"ן דאפי' לא קנו מידו אף שאינו מחוייב להעמיד לו חמור, מ"מ יכול השוכר לעכב שכירות חצי הדרך שהלך עד שיעמיד לו חמור, וגדולה מזה כתב הטור בשם הרמ"ה סי' שי"ב סעיף י"ח בהתנה עמו בית סתם ונשרף באמצע השנה דאפי' קנו מידו לא חל הקנין להעמיד לו בית כיון שאין לו בית והוי דבשלב"ל, ומ"מ חייב להחזיר כל שכירותו אפי' מחצי שנה שישב אם אינו מעמיד לו בית, הרי דכשאינו משלים כל תנאו אינו מחוייב לשלם לו כלום ואפי' להחזיר צריך, וה"נ כיון שלא השלים כל תנאו בעשרים העגלים כיון שלמדנו מהא דע"ז דהכל שכירות אחת אינו מחוייב לשלם לו כלום (ובוודאי אם לא הי' לו הפסד מחמת שלא הוליך שני עגלים לא הי' מנכה רק שכר שני העגלים כמו התם אם הי' מוצא לשכור בית אחר בפחות, רק בנ"ד שפשע והפסידם דומה להתם ודו"ק]: