אבני נזר חושן משפט כב

איברא דאיכא לעיוני דנהי דמחמת התנאי יש לדמותו להתם דכשאינו משלים כל תנאו א"צ לשלם לו כלום, מ"מ כיון שהבע"ג לא קיבל עליו אחריות הדרך ואין לחייבו על שפשע בשני העגלים שוב מחוייב לשלם לו בעד השמונה עשר עגלים כדין יורד לשדה חבירו שלא ברשות או כדין סרסור ושדכן דאף שלא צוהו מחוייב לשלם לו, וצ"ע בזה אם נאמר בזה דמחשבין הכל למעשה אחד, והרי מה שהשביח בשמונה עשר פגם בשנים, או דילמא דדווקא מצד הפסיקה במה שכללם כולם בשכר אחד עשאם אחד, אבל לענין יורד שלא ברשות שפיר חשבינן להו שני דברים: איברא דלפענ"ד יש לחייבו על השני עגלים משום מזיק בשוגג דכיון שהוליכן לדרך שהוא מקום שאינו משומר חשיב מזיק לדעת הרמב"ם דשומר הפושע ואינו שומר חשיב מזיק, והטעם בזה דכיון שעליו לשומרם ולא שמרם כאילו הי' משומרים וסילק שמירה מהם בידים דמי, כהא דאמרינן בעלמא בפ' הפרה ב"ק (מ"ח) בבור כיון דאית לי' לממלי' ולא מליי' כמאן דכריי' דמי, וא"כ בהי' משומרים והוליכן למקום שאינו משומר אפי' אדם דעלמא שאינו שומר מחייב וקו"ח הדברים: הק' אברהם סימן יג. ב"ה יום ד' עקב תרנ"ה לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול המפורסם חריף ובקי מו"ה מרדכי דוב הלוי האבד"ק פייזער. מכתבו הגיעני ודבריו נכונים לדינא דבלא שום תיקון רק בהילוך ותשמיש לבד חשיב מיצר שהחזיקו בו רבים כמ"ש הרשב"א בתשו', הובא בב"י חו"מ סי' שע"ז וכן דעת כל הפוסקים שבשטמ"ק וכן פסק בתשו' רשד"ם סי' רנ"ו ואף שהתוס' ב"ב (י"ב) ד"ה מצר כתבו דווקא שהחזיקו ברשות, וכן כתב הר"ש פרק י"ח דאהלות משנה ד', הנה הריטב"א מו"ק (ה:') שאם הי' שדה יחיד ועשאוהו רבים שדה בוכים ושתק איבד זכותו כו' כדאמרינן מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו פירוש שהחזיקו בו ברשות, התחיל בשתיקה וסיים בהחזיקו ברשות מוכח דשתק היינו ברשות, ובסמ"ע סי' שע"ז סק"ב לא משמע הכי, מיהו כל שרבים מוחזקין בו עכשיו טוענין להם שברשות החזיקו בו, ועל כרחין שמוחזקין בו עכשיו בשתיקה, דאי במחאה אין זה חזקה כלל רק בשתיקה, ואפי' הכי אי לאו שהי' טוענין להם לא הי' חשיב החזקה של עכשיו בשתיקה ברשות: מ"מ איך שיהי' בנ"ד מאחר שהחזיקו הקהל זמן רב בשתיקה, או שזה עצמו חשיב ברשות, או שטוענין להם, מיהו ודאי לא קנו רק להילוך. אם ח"ו יצטרכו להספד כהא דשדה בוכים דמ"ק, אבל לא קנו להניח קורות, דכל הטעם דקנו בהילוך אף דהילוך לא הוה חזקה, רק זה לקנין גמור אבל להילוך קונה בהילוך ב"ב (ק.) ועי' בשטמ"ק בשם עליות ר"י,. ל להניח קורות לא קנו, ואם תאמר יקנו לזה בהנחת קורות, ליתא דהעמדת בהמה וכלים לא הוי חזקה רק הנאה דגופא ועל כן כל שהקהל יצטרכו להניח שם קורות יוכל לתבוע מהם שכירות וכן יכול הלוקח להשתמש שם כל התשמישים. ובלבד שלא יעכב הילוך הרבים ושלא יעכב אם ח"ו יארע להספיד, וה' יתן לכל עמו בית ישראל חיים ושלום וכ"ט: ידידו הדו"ש וש"ת הק' אברהם סימן יד ב"ה יום ד' בלק תרנ"ו לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד אהובי ידיד נפשי הרב הגאון המפורסם כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י האבדק"ק קינצק. בדבר הירושה שנפלה לפני שלשה אחים, אחד בכור, ופשוט אחד אינו רוצה ליתן חלק בכורה המגיע מחלקו ופשוט אחד אדם כשר ונותן, וטוען הבכור עם הכשר שהוא יפסיד ג"כ שליש אמה שגוזל האחר כי הוא גוזל מהשותפות, ואף שהגזילה מחמת הבכור מה בכך, ומדמה כבודו להא דסי' קע"ו סעיף ל"ו בשנים שהי' להם חוב אצל עכו"ם ופרע קצת ומעכב השאר מחמת שאומר שהאחד חייב להם ההפסד לשניהם: תשובה לדידי אין הנידון דומה רק אם הי' לוקח הגזלן קודם שחלקו הבכור והכשר הפשוט הי' דומה ממש להתם, שהיתרון שעל חלקו גזל משניהם אך עכשיו יכול הכשר לומר שיקח חלקו, ואח"כ לא יוכל לגזול מחלק הכשר רק מחלק הבכור, ובכגון זה מסייעים להכשר שיקח חלקו קודם שגוזל האחר שלא ילקה מדת הדין ולמה יפסיד בחנם, ויש לדמות להא דכתב הר"ן כתובות פ' הכותב במי שיש לו על עצמו בע"ח וכתובת אשה שנותנין לבע"ח ולא לכתובת אשה, וכתב הר"ן משום דבדיעבד מה שגבה גבה, ע"כ מסייעים לבע"ח כיון שאח"כ יהי' באמת הדין כך, ומלבד זה ראוי לגעור בהבכור שרוצה מה שאינו לפי היושר, וזכות הפשוט הנותן חלק בכורה והוא הון רב יעמוד לו לדור דורים ולא תפסוק עושר מזרעו ואיש אמונים רב ברכות: ידידו הדו"ש הק' אברהם סימן טו. ב"ה יום ג' בשלח תרנ"ח לפ"ק פה סאכטשאב, שלום לכבוד הרב הדומ"צ מו"ה אברהם יוסף נ"י. דבר ראובן שנתנה לו חמותו נדוניא אקט חוב על