אבני נזר חושן משפט קעט

הוא עם הסך, וכתב כ"ת שאינו מבין שא"כ גם בע"ז לא יתחייב העובד כיון דמשכחת בלא מעשה במקבל עליו באלוה, ליתא דבע"ז שני לאוין המקבל והעובד, המקבל עובר בלא יהי' לך כמ"ש הרמב"ן בפירוש התורה פ' יתרו ובספר המצוות, ובמהר"ל בס' התפארת חולק על דבריו אלו, ובחי' הארכתי ששיטת הרמב"ן מוכח בגמ' והעובד עובר בלא תעבדם, וע"כ אף שהמקבל פטור מחטאת העובד חייב, דבחטאת אזלינן בתר הלאו ג"כ, וכל שאתה מוצא כרת אחד וחילוק לאוין חילוק חטאות ביניהם: מה שכתב שבתוספתא אינו מבואר שחייב כרת בניסוך שיש חסרון שם, אמת הדבר, וכן נרשם בכתביי שחסר שם מחלוקת ר"מ ור"י אם כ"ש אם כזית, מ"מ מדמיירי בכרת ועלה קאמר אחד הסך ואחד הניסך משמע שיש חיוב כרת בניסך, ומ"ש בתוספתא שם השוגג פטור, כוונתו מכרת דעלה קאי, או הפירוש שוגג שאינו מתכוין לסוך: בדבר המנפח בכלי זכוכית לא ידעתי מה אכפול הדברים, כיון דכתיב לא תעשה כל מלאכה וזה חשוב עושה מלאכה בכחו הא מעשה הוא בכלאים העבירה מה שהבהמה מנהגת, וזה אינו מעשה דידי', מ"מ המנהיג במקל חייב דהוי מעשה הכאה, ואם בקול דנמצא שהוא אינו עושה שום מעשה, ההנהגה עושה הבהמה, והוא אינו עושה רק קול, אבל בשבת הוא המלאכה בכחו, מה נ"מ אם ע"י דיבורו או ע"י נפוח שלו, דאף דהנפיחה לא הוי מעשה המלאכה הוא מעשה: בהא דאינו חייב בנתינת שמן המשחה רק בכזית דיליף נתינה מנתינה דעלמא, פירש"י מנתינה דתרומה דכתיב כי יאכל ואכילה בכזית (וכ"כ התוס' פרק כל שעה ופרק כל המנחות] וקשה לי התינח למ"ד לפי מדה משלם כיון שאכל כזית צריך לשלם כזית, אך למ"ד לפי דמים משלם יכול לשלם פחות מכזית, ששוה כמו הכזית שאכל, כגון אכל תאנה ישלם תמרה, או אם הוקר, וכ"ת ר"י סובר לפי מדה משלם יקשה על הרמב"ם שפסק סוף פרק ואו מהלכות תרומות לפי דמים משלם ופסק דבעי כזית, ואין לומר דאם אכל כזית ושילם פחות מכזית לא יצא שאכל מה שיכול לקיים בו מצוות אכילת תרומה ועבודה, ושילם פחות מכזית שאינו יכול לקיים בו הנ"ל, הלא אכל תרומה טהורה ושילם חולין טמאים מדאורייתא יצא, אף שתרומה טמאה להסקה, כ"ש זה שעכ"פ חצי שיעור אכילה יש בו וחזי לאצטרופי, ולפי דעתי הי' נראה דמסוגיא זו, וכן מנתינת לבונה במנחת חוטא דקי"ל דאינו חייב אלא בכזית מוכח דלפי מדה משלם ופסק הרמב"ם בהלכות תרומות צ"ע: ידידו דוש"ת ושינטל ממנו דאגה וטירדא ולא יהי' טרוד כי אם בתורה ועבודה ויראת שמים וינצל מכל רע הוא וב"ב. הק' אברהם. סימן קמה ב"ה ה' בא תרנ"ד פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול חו"ב צנמ"ס כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י אבד"ק גאסטנין. יקרת מכתבו הגיעני, כעת הנני מופנה ואשיבהו הקושיא מידעוני כתובה אצלי בגליון הלח"מ פ"ו מהלכות ע"ז: אשר כתב דע"כ לר"ל אפי' פעל ברוחו המעשה חשוב לאו שאין בו מעשה מדהקשה לר"י ממימר, קושיא זו קשה בלא"ה, הקשיתי מכמה שנים, דמה דמיון חסמה והנהיגה בקול ממימר דאמר ר"י דבדיבורו עביד מעשה, ואף לפי דבריו מנ"ל לר"י להקשות, דוודאי אין לומר דלא ס"ל לר"י לחלק בחילוק הרחב יותר מפתחו של אולם: אך נ"ל לפמ"ש הר"ן פרק לולב הגזול בהא דנודר הנאה מן המעיין טובל בו טבילה של מצוה ואעפ"י "שגורמת" לו טבילה זו לעלות מטומאה לטהרה כו', ולכאורה מה גרמא זה, הלא הטבילה עצמה מטהרתה, ומוכח שאין המים עצמם מטהרים בעצם כמו דברים הטבעים שפועלים בעצם כמאמר המדרש חקת לא המת מטמא ולא המים מטהרים רק אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור עליהם, והיינו שגזירת הכתוב שאם יגע במת יטמא וכשטובל יטהר, והמת גורם שיהי' גזה"כ לטמא, וכן הטבילה גורם לגזה"כ לטהר, כן אני אומר בתמורה דאפי' נתכוין לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים הוי תמורה כדאמרי ר"י ור"ל עצמם י"ז) ואי אפשר שהוא בכחו פעל זאת, שהרי לא נתכוין לזה כלל, רק גזה"כ הוא שאם יאמר כך יהי' תמורה, ודיבורו גורם לבד (כעין זה מצאנו בברכת יצחק ליעקב שאף שלא נתכוין לו חלו הברכות, כי הברכות היו ברכות ה' ויצחק הי' צינור שע"י הגיעו, על כן חלו אפי' בטעות], ובתוס' עירובין (ק"ב.) דאוהל ע"י לבוד לא חשיב אוהל רק שיהי' מותר להוסיף עליו, אבל אינו חשוב אוהל לאסור, והיינו הלבוד גזה"כ והוא רק גורם, והמהרש"א שם הקשה דא"כ יהי' היתר לעשות בשבת תחילה אוהל טפח ע"י לבוד ואח"כ יוסיף, אך לפי האמור דההיתר ע"י לבוד גזה"כ והוא גורם, והא בב"ק (ס'.) בזורה ורוח מסייעתו אף בנזקין כה"ג חשוב גרמא ובשבת חייב, משום דניחא לי' בכך ומלאכת מחשבת אסרה תורה, ואם עושה אוהל ע"י לבוד כדי שיוכל להוסיף, א"כ ניחא לי' בלבוד וחייב אף דהוי גרמא, דמה לי רוח מסייעתו ומה לי גזה"כ מסייעתו, ואשר ביקש להסתייע מדברי הגדה מה לו אצל הגדה כאשר אתראה עמו פא"פ אברר לו כי אין ענין לכאן כלל: אשר תירץ על קושייתי דבכריתות יליף נתינת שמן המשחה מנתינת תרומה ולמ"ד לפי דמים משלם ומשלם מן היפה על הרעה יוכל לשלם אף חלק עשירי מכזית, ויש יין יפה ששוה אלפים מיין רע, וכבודו יישב דילפינן רק שלא יהי' בכל שהוא וכיון דאפיקתי' מכ"ש אוקמה אכזית, כהא דקידושין (י"ב) כיון דאפיקתי' מפרוטה אוקמי אדינר, אינו דמיון, דכאן