אבני נזר חושן משפט קפ

יש לימוד מתרומה להיפוך דסגי פחות מכזית, והתוס' שפיר קאמרי לאבא שאול דהתם שיעור אחר יש פרוטה, אבל לרבנן דלית להו שיעור וכזית לא צריך, א"כ הלימוד מנתינת תרומה הוא ראי' לסתור, גם מה שכתב שלא מצאנו שיעור פחות מכזית, ליתא שהרי מצינו שמונה שרצים כעדשה בין לטומאתן בין לאיסורין, ואם באנו לדחוק הי' נראה לומר דכיון דמשלם דמי הכזית שאכל, כאילו שילם הכזית דמי, דמה לי הן מה לי דמיהן, והא קמן דמתכפר בזה: ואשר כתב דבגמ' כריתות מוכח דאין חייב בניסך, דא"כ למה לי' לומר כל שישנו בסך כו' הו"ל לומר כל היכי דניסך חייב סך נמי חייב כדאמר רב אדא בר אהבה נזיר נ"ז במקיף את הקטן, הנה מלבד דלא קי"ל כרב אדא בר אהבה אלא כרב הונא, הא התוס' כתבו בנזיר שם דווקא כה"ג אבל קטן המקיף הגדול הגדול חייב, ודווקא היכי דניקף פטור מקיף נמי פטור משום דפשטי' דקרא דווקא בניקף, אבל הכא פשטא דקרא בסך דווקא, התם דכתיב ראשיכם לנוכח פשטא דקרא בניקף, אבל הכא פשטא דקרא ודאי בסך ועוד דכתיב אשר יתן: ואשר פשט ספק שלי באכל ביכורים אם התשלומין נעשה ביכורים או תרומה לבד, וכבודו הביא ראי' מירושלמי תרומות ספ"ו שנסתפק באכל ביכורים אם יכול להפריש במחובר משמע שנעשה ביכורים, דאי תרומה לבד מהיכי תיתי שיחול במחובר, יפה אמר, אולם הרמב"ם לא הביא דברי ירושלמי אלו, עוד נשמע מהירושלמי הנ"ל שנסתפק באכל חלה אם יכול לשלם מתבואה שלא הביאה שליש משמע אכל חלה התשלומין חלה, ולפי זה אינו יכול לשלם רק עיסה לא פת, ואלה הלכות גדולות למה השמיטה הרמב"ם, ובגליון כתב שצריך עיון עומק דברי השמיטה: ולי נראה דגמ' דידן מנחות ע' דדחיק לאשכוחי תרומה במחובר בשבולת טבל ששתלה ומירחה והפרישה תרומה, והנה בביכורים עצמם לא משכחת לה שאין חייבים עליהם עד שיראו פני הבית, ואפי' להרמב"ם דס"ל שיראו תוך ירושלים, הלוא אין עושין פרדסות בירושלים, אך אם יכול לשלם במחובר, הא משכחת לה בתשלומי ביכורים, ואפשר דלא שייך בזה תירוץ הגמ' דבטלה דעתו דס"ל דווקא גחין אין דרך, אבל ביכורים פירות האילן גבוהים מן האדם שפיר הדרך לאכול במחובר, מזה הוכיח הרמב"ם דלא מהני במחובר, אבל מ"מ מה דמשמע בירושלמי שהתשלומין ביכורים אין סתירה לזה מגמ' דידן: אך לדעתי אין זה ראי', שהרי גם בחלה, דהיינו תרומת עיסה שם אין שום נ"מ בין תרומת עיסה לתרומת גורן, רק משום דאכל תרומת עיסה דישנו בתרומה שלא הביאה שליש, יכול לשלם גם מזה דראוי להיות קודש שאכל, כמו כן בתרומת מחובר כיון שחלין במחובר יכול לשלם ג"כ במחובר אף שאין בתשלומין חומר ביכורים שלא יהי' נאכלין רק תוך החומה: ויש בזה סברא גדולה שהרי עבירת הזר באכילתו אינו מפאת שיש בהם איסור אכילה חוץ לחומה, רק מפאת איסור זרות שבו, ע"כ א"צ רק תרומה, מ"מ כיון שתרומה שאכל חלה במחובר יכול לשלם ג"כ במחובר, ולי יש ראי' מהא דתנן במעילה פרק ד' משנה ג' התרומה והביכורים מצטרפין לחיוב קרן וחומש, ואם האוכל ביכורים תשלומיו ביכורים, האוכל (חצי זית מזה וחצי זית מזה יהי' התשלומין חציו תרומה וחציו ביכורים, ואיך מצטרפין בכה"ג, הלוא כל שאין טומאתן שווין אינן מצטרפין מעילה י"ז, כגון חצי זית מת וחצי זית נבילה אין מצטרפין אף לטומאת ערב, ה"נ חיוב תשלומי תרומה וחיוב תשלומי ביכורים שזה חיוב תרומה וזה חיוב ביכורים לא יצטרפו ואף לחיוב תרומה, אלא ודאי גם תשלומי ביכורים אינו רק תשלומי תרומה וחיובם שוה, וכמדומה לי שראי' זו חזקה מן משמעות מירושלמי: ידידו הדוש"ת הק' אברהם. סימן קמו ב"ה א' יתרו תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגדול מעוז ומגדול צמ"ס כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י. מכתבו נאבד ממני, ועל אשר אני זוכר אשיבהו, מ"ש כבודו לפמ"ש דע"כ אין דורשין כיון שאין הניסך חייב אין הסך חייב משום דעיקר קרא לסך, והקשה כבודו דא"כ איך דורשין כל שישנו בסך, איני יודע מה זה ולא אוכל להשיב על דבר שאין לי הבנה: מה שהקשה על מ"ש מדברי הר"ן שטבילה זו גורמת לו לעלות מטומאה לטהרה והקשה כבודו מסותם באצבעו ועושה מזוחלין אשבורן חשוב עושה מקוה בדבר מקבל טומאה, אינו קשיא של כלום דאף שאינו פועל הטהרה, הוא פועל שיהי' מקוה, דשם מקוה הוא התאספות המים כדכתיב יקוו המים, מה שכתב לדחות הראי' שהבאתי שתשלומי ביכורים אינם ביכורים ממתניתין דמעילה דבכורים ותרומה מצטרפין מהא דקדשי בדק הבית וקדשי מזבח מצטרפין אף דזה הולך לבדה"ב קדושת דמים, וזה למזבח קדושת הגוף, ליתא דהוא משלם רק קדושת דמים, ומה שהגזבר יקנה אח"כ קרבן אינו נוגע לחיובו, זולת זה אין שום חילוק בין קדושת בדק הבית לקדושת מזבח כיון ששניהם קדושת דמים, משא"כ תרומה וביכורים, ובוודאי הכפרה רק במה שהתשלומין נעשין קודש, וכיון שזה נעשה תרומה וזה ביכורים שני חיובים הם, וזה פשוט לדעתי, מ"מ מירושלמי שכתב כת"ר משמע קצת להיפוך והדבר צריך עוד עיון ובירור: ידידו הק' אברהם.