אבני נזר חושן משפט קעח

חלות שכתבו ואין תנור מקדש כיון שנאפות כל הארבעה בתנור, וכיון דלא קידשונהו תנור א"כ יפסלו לגמרי כיון דס"ל לרבי בעלמא תנור מקדש ודוחות שבת ע"כ בלא קידוש תנור פסול: אשר ע"כ נראה עפ"י מה דאיתא ביומא סוף פרק טרף בקלפי (מ"ו) שבת הותרה בציבור א"כ אפי' יכול לעשותו בהיתר בלא מלאכה מותר לעשותו במלאכה, והא דהלכה רווחת במשנה ר"פ אלו דברים דכל שאפשר מע"ש אין דוחה שבת הוא משום דהא דדוחה שבת ילפינן מדכתיב במועדו, וזה שאפשר לעשותו מע"ש אין זמנו קבוע בשבת דווקא, וע"כ למ"ד תנור מקדש יכול לאפותו בשבת כיון שהתנור מקדשו והקידוש זמנו קבוע בשבת, רק דאם אופה אותם מאתמול בשל חול השלחן מקדשם, וכן שתי הלחם שחיטת כבשים מקדשם מ"מ מוכרח עכ"פ שיקדשם בשבת, וע"כ מותר נמי לאפותם בשבת לקדשם באפי' אף דאפשר לקדשם בהיתר בסידור השלחן דשוב הותרה בציבור, וכיון דהקידוש קבוע לזמן מותר לעשות בו מלאכה אף דאפשר בלא מלאכה ומזה למדנו דאף שתי הלחם שבת הותרה בציבור אף דאפשר שלא חל עצרת בשבת, ובמק"א לא כתבתי כן אולי דווקא שתי הלחם דמוכח מקרא דהותרה: והעיקר נראה דאפי' דחוי' בציבור ומהדרינן אהתירא היינו דווקא אם יכול לקיים המצוה כתיקונה בלא דחוי' אבל בנ"ד שהמצוה לכתחילה לקדשם בתנור לא מהדרינן, ואף דשם בעומר לא דחינן שבת משום לכתחילה למ"ד נקצר ביום כשר אינו דוחה שבת היינו משום דבדיעבד כשר מאתמול אין זמנו קבוע בשבת אבל זה שחשוב זמנו קבוע הקידוש כנ"ל לא מהדרינן ע' ירושלמי יומא פ"ד הל' ו' כיון דלכתחילה המצוה בתנור: וראי' לזה מהא דאיתא ר"פ ר' ישמעאל (ס"ד) שחט כחושה ואח"כ שמינה פטור על שניהם ולא עוד אלא שאומרים לו הביא שמינה לכתחילה לשחוט, הרי דמשום מצוה לכתחילה בשמינה דוחין שבת שנית, עוד ראי' מהא דיומא (ס"ו:) עתי אפי' בטומאה שאם נטמא משלחו נכנס לעזרה ומשלחו, ואף דאינו אלא לכתחילה לשלחו ביד המזומן מאתמול וחלה משלחו משלחו ביד אחר מ"מ דוחה טומאה: ואין להקשות מהא דר"פ הוציאו לו (מ"ז) בכה"ג שנתזה צינורא של גוי על בגדיו ונכנס אחיו ושימש תחתיו, ואף שאינה יוצאה מגופו נדחה בציבור וע"כ משום דאפשר בכה"ג אחר מהדרינן אטהרה, ואף דמצוה להפריש הכהן קודם יוהכ"פ שבעה ימים והכהן אחר אין מפרישין דקתני מתקינין ולא מפרישין עי' יומא (ג':)] וא"כ נדחה טומאה משום דלכתחילה המצוה בכה"ג פרוש שבעה כמו בשעיר המשתלח שדוחין טומאה משום דמצוה ביד כהן מזומן מאתמול לכך: לא קשיא שהרי ה"נ המצוה שיהי' הקרבן בטהרה והוא מצוה יותר ממצוה דמפרישין, ואינו דומה לשילוח שעיר דכשר בזר וה"ה בטומאה רק שאסור ליכנס למקדש, א"כ הטומאה עבירה מבחוץ ואינו מזיק כלל להכשר קרבן ע"כ דוחין העבירה משום המצוה לכתחילה, משא"כ בטומאה דכהן ביוהכ"פ איך נדחה משום לכתחילה הטומאה שלכתחילה המצוה שיהי' בטהרה, והוא חמור יותר משאר לכתחילה שהרי בקרבן יחיד אפי' דיעבד פסול ודו"ק והוא ברור ואמת: גיסך הדו"ש מברכך בחג שמח ושתחל לך השנה וברכותי' בתוך שלומי אמוני ישראל. הק' אברהם. דבר קושייתך על התוס' יומא (ואו:) דבועל נדה לא חשוב טומאה יוצאה מגופו א"כ ידחה בציבור, הנה לימוד ערוך אצלינו בהא דבועל נדה לענין שילוח מחנות דינו כטמא מת ושרץ ולענין דחוי חשוב כזב ובע"ק היינו טעמא דלענין שילוח חוץ למחנה לוי' דלא צוה הכתוב רק בזב ובע"ק ובועל נדה אין ללמוד מהם דהטומאה נצמח ממנה, ואף דחמיר מטמא מת כמ"ש רש"י ביומא (ז'.) משום דבועל נדה כנדה מ"מ לא חמיר כנדה ממש שהיא כף הדמיון אבל אינו נדה ממש, אבל לענין דיחוי בציבור דלולא שגלתה תורה שנדחה לא היינו אומרים מסברא, רק דגלי רחמנא בטמא מת וממנו למדין לטמא שרץ, וכיון דבועל נדה חמיר מטמא מת כמו שפירש"י דבועל נדה כנדה אין ללמדו מטמא מת להתיר, וע"כ אף שכתבו תוס' דלא חשיב יוצאה מגופו מ"מ אין ללמדו מטמא מת משום דבועל נדה כנדה: גיסך הנ"ל סימן קמד ב"ה אור ליום ד' וארא תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגדול המפורסם צמ"ם שמו נודע בשערים כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י אבד"ק גאסטנין. אשר כתב כת"ר דסיכה כשתי' להרמב"ם מה"ת, סיכה כשתי' אינו רק בתרומה, מרמב"ם מוכח שלא פסק כתוספתא מדכתב אחד הסך עצמו או אחרים משמע שגם בעצמו אין חיוב אלא בסך הוא עצמו לא בניסך ע"י אחרים [וכן רשום בכתביי אולי נשמט במכתבי לכת"ר] אך מ"ש כבודו מדלא מחייב שתים כמו במקיף וניקף וכ"כ הרמב"ם פ"ג מהל' ע"ז הל' ט' בעושה אליל לעצמו, הנה במקיף וניקף לא הביא הרמב"ם דחייב שתים ומדכתב המגלח שני צדעיו לוקה שתים ולדברי פירש"י בדרבא ארבעה הו"ל ללקות, ובוודאי פירוש אחר הי' לו בדרבא, וכן בדין לפי מה שהשריש בס' המצוות דאינו לוקה שני מלקיות על לאו אחד [זולת דאיכא קרא לחלק] וכיון דמקיף וניקף בלאו אחד למה ילקה שתים, וה"ה סך וניסך ביחד דאינו חייב אלא אחת, ואינו דומה לעושה אליל לעצמו דשני לאוין הם. לא תעשה לך דמשמע כל לך אסור אפי' ע"י אחרים ואלהי מסכה לא תעשו לכם דאפילו עושה לאחרים חייב כמבואר ברמב"ם במקומו: מה שהקשיתי שגם בסך לא יתחייב חטאת כיון שמשכחת בלא מעשה הניסוך, דחד לאו וכרת