אבני נזר חושן משפט קעז

מ"ש כעת עוד ראי' מרש"י במשנה שכתב דבשבוי' הקילו להאמין ע"א, ואם אינו דבר שבערוה מדינא נאמן [חסר תיבה] בדף י"ג: קאמר הש"ס בשבוי' רוב נכרים פרוצים בעריות הן, ופירש"י והא ודאי נבעלה, וע"כ לא הי' להם להאמין העד, רק משום דמה"ת מ"מ מותרת הקילו חכמים: מה שהקשית מכת"י דקידושין דהוא צריך [חסר תיבה] בידו עדים א"כ גם עידי חתימה לא יועילו, וכיון שגם העידי חתימה אינם מעידים רק שנכתב בצוואתו חסר תיבה] על כתבו בעצמו הרי נראה זה לב"ד והוי כמו עדים: מ"ש שהתוס' רי"ד כותב שאביי סובר המקדש בע"א אין חוששין לקידושין, ז"ל התוס' רי"ד ה"ה דפליג אביי במקדש בע"א דטעמא דמ"ד אינם קידושין משום דהוי דשב"ע, ולא נזכר כלל בדבריו לשון חוששין ואדרבא מדשינה לשון אין חוששין וכתב אינם קידושין, כדי שלא נוכיח מדבריו דלאביי רק חוששין ע"כ כתב אינם קידושין, לומר דלאביי הויין קידושין, ואינני מבין דבריך כלל: ומ"ש שפ"פ חשוב כמו עדים כמ"ש הר"ן בעידי חתימה, מה זה דומה, בעידי חתימה רואין הב"ד שמוכח המסירה, ובזה אינו רואה רק הבעל, אולי כוונתך שהי' יכולין לבדוק ע"י חביות יין ואף שלא בדקו כיון שאז הי' ראוי לבדוק חשוב כמו עדים, וזה רחוק כיון שאז לא הי' נודע ואינו עומד לבדיקה כלל ולמה יחשב כמו עדים, בפרט שהתוס' ריש גיטין סוברים בהיפוך מהר"ן: מ"ש לתרץ הקושיא על התוס' רי"ד מהא דנאמן לומר בני זה ב"ג וב"ח אף שנשא אשה ופוסל האשה משום דעכשיו היא א"א ואין נ"מ רק לאחר שימות ואין דנין עכשיו, גם אני הייתי ברעיון זה והוספתי נופך דאם יגרשנה בעלה תאסר משום גרושה ואם תהי' תחתיו תיפסל מחמת ביאתו עכשיו שתחשב כמו הבנים שנולדו לבן אחר הגדת האב, ואין נ"מ שלא יהי' נאמן רק אם תפריש ממנו ולא תקבל גט עד יום מותו וזה בוודאי לא יהי' כי לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ולמה תתעגן בחנם להמתין על מיתתו להנשא לכהן, ומאחר שלא נבא כלל לדין האשה וגם אין נ"מ עכשיו לענין שתיפסל האשה מתרומה כי באמת נאמן בזה שהרי היא פסולה עכשיו במה שהיא עכשיו אשתו ועכשיו כבר נפסל הבן וממילא פוסל אשתו מתרומה, ואין נ"מ רק הנ"ל שלעולם לא יבא לידי כך ע"כ אין האשה מבטלת נאמנותו: אך מ"ש ליישב ראייתו של התוס' רי"ד דחוק כי דברי התוס' רי"ד מוכחין בעליל שכוונתו על ברייתא דר"ט ורע"ק וגם הראי' שכתבת מהר"ן כבר דחיתיו בטוב טעם בקונטרסי ואח"כ במכתבי שני: תדע כי בעיקר הפשט דאין דשב"ע פחות משנים דאשה חשוב כמו ממון שאין מוציאין אותו בלא עדים מצאתי בספר הקדוש הקנה קטן (פ"ז:) כדבריי יעיי"ש, ונתתי שמחה בלבי שכוונתי האמת בפירוש הגמ': קרא דמושבותיכם ט"ס וצ"ל מושבותיכם וטעות זה ג"כ בספרי הדפוס בגמ' עצמה מנחות (פ"ד) רשום אצלי מכבר בגליון ועיין רמב"ן פ' אמור דבשתי הלחם לכ"ע אינם רק מן הארץ: תחל שנה וברכותי' ונזכה לשמוע זמ"ז בש"ט ונוושע בכלל ישראל: הק' אברהם. סימן קמב ב"ה יום ועש"ק מ"ח למב"י תרמז"ל פה סאכטשאב אב. שלו' לכבוד גיסי הרה"ג כו' מו"ה יצחק נ"י הכהן מכתבך הגיעני, כתבת דמה מקשה הש"ס מנחות (צ"ה) על מתני' דאינו דוחה שבת דילמא משום דקידוש תנור אינו מעכב כמו שהוכחת בצדק מדברי התוס' ויכול לאפותו מע"ש, וזה אינו קושיא כלל דכיון דאופה בלא קדושת תנור למה אפייתו בפנים, ואדרבא תגדל הקושיא ביותר על הא דאפייתו בפנים, דהא ע"כ אינו דוחה שבת דיכול לאפותו מע"ש בלא קדושת תנור, וכיון דאפייתו מע"ש ע"כ אפי' בלא קדושת תנור כדי שלא יפסל בלינה, וכיון שכן למה אפייתו בפנים, ולא יספיק התירוץ דתברא מי ששנה זו לא שנה זו, וכן קשה אהא דסוף פרק ר' ישמעאל דדוחה את השבת משום דתנור מקדש, ולמה הא בדיעבד כשר בלא קדושת התנור ויכול לאפות מע"ש והנני שולח לך העתק מ"ש בזה בחידושיי, יש לעיין למ"ד תנור מקדש אם צריך דווקא לקדש התנור ואי אפו לי' בתנור דחול או שלא מדעת לקדשו או שלא בזמנו באופן שאין התנור מקדשו פסול או דילמא דלעולם כשר בלא זה אלא דכיון דהתנור מקדש לכתחילה אופין בקדושה אבל אינו כלל לעיכוב: ולכאורה נראה מדדוחה שבת הוא לעיכוב דאל"כ לא הי' דוחה שבת כמו בעומר אם נקצר בלילה כשר אין קצירה דוחה שבת ה"נ הא אפשר לאפותו אתמול בתנור דחול או בהני גווני: ואי קשיא הוא גופי' מנ"ל דצריך לאפותו בתנור קודש דווקא, נהי דס"ל תנור כלי שרת מ"מ הא לא כתיב תנור בקרא ויכול לאפותו בשל חול וכהא דפרק כל המנחות (נ"ז:) שלש ע"ג קטבלא דחול הוא עיי"ש: י"ל דהוא גופי' ילפינן מדיליף סוף פרק ר' ישמעאל דשתי הלחם דוחות שבת והרי אין בהם שום מלאכה רק האפי', ומזה עצמו מוכח דצריך לקדשם בתנור דווקא, ועיין בתוס' מנחות (נ"א) שכתבו דאי לאו דגלי קרא דשתי הלחם דוחות שבת הו"א דנאפות מאתמול אף דתנור מקדש הו"א דאפו להו בתנור דחול עיי"ש, הרי דקרא דשתי הלחם דוחות שבת למדנו דחייב לאפותם בשל קודש והיינו לעיכוב דאל"כ לא הי' דוחה כנ"ל בקצירת העומר, שבתי וראיתי קצת מזה במל"מ פ"ה תמידין ומוספין ה"ז דטעמי' דשתי הלחם דוחות שבת משום דבעינן שתנור יקדש הלחם עיי"ש: איברא דקשה טובא לפי"ז בדברי התוס' דפרק התכלת (מ"ו) בהא דשחט כבשים על ארבע