אבני נזר חושן משפט קעה

חולין היא אבל סוטה שהאיסור דווקא לבעלה שהיא מקודשת לו לא חשיב חולין כי האיסור מחמת הטומאה: הנה נתבאר שטומאה של אשה נוגע בהקידושין ע"כ חשיב הפקעת הקידושין, וזה פירוש אמיתי בדברי הגמ', מעתה הפקעת היבמה ודאי הוי דבר שבערוה וכן מפורש להדיא בפוסקים, א' דברי הנמק"י שכתבתי, ב' ע"א ביבמה מת בעלך ואח"כ מת בנך: במה שפירשתי הא דיליף דבר דבר פירשתי דברי התוס' דאפי' לטעמא דע"א נאמן מת בעליך משום דעבידא לאגלויי בעי דיוקא זוטא ואין מובן צירוף הטעמים, ואמרתי דהנה הא דמהני עבידא לאגלויי תמוה מתוס' והר"ן פ"ק דגיטין בערכאות דאף דלא מרעי נפשייהו לא מהימני דאפי' משה ואהרן לא מהימני, וצ"ל עפ"י דברי הנמק"י ב"ב בהא דלסלקי בי תרי נפשייהו דאין העדות אל הממון רק אל בעל הממון, וכשהעד אומר שמת הרי אומר שאין הבעל בעולם ואין מפקיע משום אדם כי איננו, רק שאנו חוששין שמא אומר שקר והבעל בחיים והוא בא להפקיע אשתו ממנו, וילפינן בגז"ש שדומה להפקעת ממון, לזה שפיר מהני טעמא דעבידי לאגלויי שבוודאי אומר אמת ושוב לא הוי דבר שבערוה כלל וכההוא דחתם בשטר עד שלא נעשה חתנו והדברים עתיקים: ואכתי קשה דצריך שנים משום דאתחזק איסורא דג"כ אפי' אחד אומר אמת לא מהני דגזה"כ שצריך שנים, שהרי כתב הרשב"א דשני אחין באיסורין לא חשיבי רק כע"א אף דקרובים אומרים אמת לא מהני באתחזק איסורא, ע"כ צריך לטעמא דדיוקא דמרעא לחזקת אשת איש, ולזה סגי בדיוקא זוטא דאפי' בתרי ותרי דגירושין כתבו התוס' דמרעא דלא הוי אלא דיוקא זוטא: אם יש לך מה להשיב על דבריי אבקשך להשיבני דבר: בנך הדו"ש ומצפה לשמוע מכם כ"ט הק' אברהם. סימן קמ ב"ה אור ליום ועש"ק ואתחנן קראשנעוויטץ שוכט"ס לכבוד ידי"נ המאוה"ג החסיד משכיל מפואר כקש"ת מו"ה ליפא נ"י בהגיע מכתבו מאד שמחתי בשלומו הטוב כמה פעמים הייתי משתוקק לראותו יהי שלום בחילו: דבר השאלה שתוכן שלה באחד ששכר חנות לשענק ובית סמוך לו ובא השני ושכר אצל הנכרי ההוא מעבר השני שענק ובית ושני הבתים פתוחים להשער אשר ההילוך להבית הוא דרך השער ההוא וכמה פעמים הולכים הקונים דרך השער, לפענ"ד הדין עם מעכ"ת להלכה אף שאינני מסכים בעיקר טעמו מ"מ הדין ברור לפענ"ד עם הראשון: והנה מקור הדין פרק לא יחפור (כ"א.) א"ר הונא האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה אחרינא ואוקי ריחיא דינא הוא דמעכב עילוי' דא"ל פסקת לחיותי מיתיבי עושה אדם חנות בצד חנות חבירו כו' ואינו יכול למחות בידו שיכול לומר אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי תנאי הוא כופין בני מבואות זא"ז שלא להושיב ביניהם חייט כו' ולשכנו אינו כופהו רשבג"א אף לשכנו כופהו, והנה פשט הברייתא דדווקא כשדר במבוי כמוהו אינו יכול למחות בידו מלעשות ג"כ אותו מסחר אבל שיסע ממקום אחר לכאן אינו רשאי, וזה דקדוק לשון הברייתא שיכול לומר אני עושה בתוך שלי דכשהמקום שלו אינו יכול למחות בשלו אבל שיקנה או ישכור מקום לשם אותו אומנות יכול למחות לכ"ע: ובתר הכי אמרינן ארבדר"י פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שייך בכרגי לא מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה דנפשי' לא מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה אחרינא מאי תיקו, ולכאורה איבעיא זו מפורשת דכופין בני מבואות זא"ז שלא להושיב ביניהם חייט כו', ולפענ"ד י"ל דהכא מיירי דומיא דבר מתא אבר מתא אחריתא שמביא סחורה לשוק למכור דבזה יכול ג"כ לומר אני עושה בתוך שלי שהשוק רה"ר לכל העולם ואעפי"כ יכול למחות בידו, ודומיא דהכא בר מבוי אחר שמביא למבוי זאת סחורה למכור ומבוי זאת ג"כ הפקר לכל אינו יכול למחות בידו מטעם הנ"ל, אבל כשאינו יכול לעשות אומנות רק ע"י שישכור בית ובית ההוא קודם ששכרו אינו שלו אין לו רשות לשכור בית לשם, כן הי' נ"ל, אבל הנה בקושיא זו נתקשו הראשונים ז"ל, ודעת הרמב"ן דאיבעיא בר מבואה אב"מ אחריתא מיירי רק כשדר במבוי אחרת סמוך לו דהוי שכנו לגמרי, והבר"י, הובא בשטמ"ק, פירש דמיירי כשאינו רוצה לכנוס רק שרוצה לעכב על בן מבוי אחרת הסמוך שלא יושיב אומנתו אצל מבוי של זה חוץ למבוי, והנה לפי פירושי דידי בנ"ד הדבר פשוט דאסור, וכן לפירוש הרמב"ן והר"י ה"נ, ולא מבעיא כשהי' דר במבוי אחרת אלא אפי' כשהי' דר באותו מבוי מ"מ אין לו רשות לכנוס לחצירו בפרט בנ"ד שהשער בשותפות: אך בש"ע פסק כפירוש הר"ן אף שדחאו הרמב"ן וכתב עליו שאינו נכון דברייתא מיירי רק כשבעל האומנות הוא ממקום אחר ושייך בכרגא דמתא, ולפי פסק דין דהועלה בתיקו ובשטמ"ק הביא דיעות בזה אי אזלינן לקולא או לחומרא ואמנם בש"ע פסק גם בזה לקולא, ואולם אפי' יהבינן לי' כל הני קולי צריך חקירה אם לפי שכר דירתו ומכס המלך וזה יכנוס בגבולו ולא ישייר לו מהריוח הא כתב הר"י מיגאש וכן פסק הד"מ סי' קנ"ו במעשה דאביאסף דבזה כ"ע מודו דאסור, ועיין בר"י מיגאש שפירש כן הא דשאני דגים דיהבי סיהרא עיי"ש: ואמנם אפי' עדיין ישאר רוב פרנסתו נלפע"ד ג"כ דאסור ונלמד מהא דפרק המקבל (ק"ח) האי דעבר ביני שותפי מסלקינן לי' ופירש הרמב"ם פי"ב מהל' שכנים ה"ד שקנה מאחד השותפין חלקו וכתב הה"מ שדינו של הרמב"ם אמת לכל הפירושים וסיים הרמב"ם שלא יכנוס זר ביניהם, והוא אפי' בלא דינא דבר מיצרא, וה"נ כיון שהב"ש הוא בשותפות עם העכו"ם והוא רוצה לשכור הבית שער ג"כ מסלקינן