אבני נזר חושן משפט קעב

עפ"י נשים משום דמסייע לה חזקה דרבא דרוב מביאין שערות בזמנם: אך בלא ידעינן שגמרו שער כו' וחלה ומת אין כאן רוב, דלעומת רוב בני קיימא יש רוב להיפוך דרוב בני קיימא אין מתים תוך שלשים כמו שהארכתי בתשובתי הראשונה, ושוב מצאתי כן בתשו' משכנות יעקב בפשטות, ויעויין בתשו' חת"ס חלק אהע"ז שם יש תשובה מהגאון רעק"א וכמדומה גם מהגאון מליסא המעיין בדבריהם יראה דס"ל כן א"כ איך אפשר לומר שתהי' אשה נאמנת בדבר שבערוה, ואפי' לדעת הרמב"ם שביארנו בסוף תשובה שני' דס"ל אפי' נפל גמור פטור מה"ת (ויש סיוע לזה מחילוק שבין בני בבל בין בני א"י בסוף יש"ש ב"ק שבני א"י מתירין אשה לשוק עפ"י נפל עיי"ש, ע"כ י"ל דגם לדידן בני בבל אינו אלא מדרבנן] מ"מ הא מפורש שם בנדה דאין אשה נאמנת לומר [תוך הפרק לר"י, וכן לאחר הפרק לר"ש דלית לי' חזקה דרבא] קטנה היא שתמאן, הרי אפילו בדרבנן לא מהימנא אשה בדבר שבערוה, ואם תאמר דהתם משום דאתחזק איסורא קודם מיאון כהא דיבמות (פ"ח.) אנא ידענא דאתשיל מרי' עלה דחשוב אתחזק איסורא אף דעוקר הנדר מעיקרא, ה"נ אף דמיאון עוקר הקידושין למפרע חשוב אתחזק, שתי תשובות בדבר, חדא דלא דמי לשאלה שלא ראינו השאלה, והכא ראינו המיאון, והספק אם היא גדולה ואדרבה בחזקת קטנה קאי וידוע דברי רשב"א פרק ד' אחין בענין מחזיקין מאיסור לאיסור, דהחילוק בין הספק במעשה המתיר עיי"ש: ועוד דגם בנ"ד אתחזק איסורא דיבמה לשוק שהרי מת בעודה מעוברת וולד אינו פוטר עד שיוצא לאויר העולם, ואם הי' לנו עדים שהוחזקה בין הנשים בחזקת מעוברת מחמת הכרה דעובר הי' נראה להקל כמו הוחזקה נדה בשכנותי', ועיין בהפלאה בק"א סי' קט"ו, או דאם הי' עדים על גמר שער או על גמר צפורן [ועדות זה קשה מאד, והמאירי שבת כתב דאין אנו בקיאין בזה עכ"פ צריך עדים ברורים] ג"כ הי' נראה להקל, אך עתה אין לנו סמך רק על דברי הרופא שאומר דחולי זה אינו שייך לנפל, ואין סברתו מכרעת בזה, דודאי רוח חיוני שומר הגוף ומצילו מכל חולי, וכשלא נתקשר רוח חיוני בבשר דזה ענין נפל הוא מעותד לכל חולי, וכ"כ הרמב"ן במלחמות דמחמת חולשתו בא אליו החולי, אולי יוכל למצוא עוד עדים מה, וכעת אין דעתי להימנות להתיר עד בוא תשובתך שנית, אולי תוסיף בה איזה חידוש, דברי בנך המצפה לרחמי שמים לצאת מהעלילה: הק' אברהם סימן קלז [תשו' זו מקומה אחר התשו' הנדפסת בחאה"ע סי' ר"ז]. ב"ה אור ליום ב' שופטים תרמ"ב לפ"ק. החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול החסיד המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. מכתב קדשך לקיים ההיתר הגיעני, ואני בדעתי אני עומד: הנה מה שהוכחת מסוגיא דקידושין לפירש"י ז"ל בתינוק שנמצא בצד העיסה, באמת קשה להביא ראי' מזה שכל הראשונים חולקים על פירש"י, ולפירש"י י"ל בפשיטות דחזקת תינוק איתרע שמטפח, אבל העיסה לא איתרע, וכה"ג בחולין (ד"י.) סכין איתרע בהמה לא אתרעי, או י"ל כמ"ש הריב"ש בהיתר א"א ע"י מיתת הבעל הוא נגד תרי חזקי חזקת חי וחזקת א"א חשובים כמו רוב, ע"כ מטהר ר"מ יותר העיסה מהחילוק כי יש בעיסה תרי חזקת טהרה, חזקת תינוק, שהספק בא מחמתו, וחזקת העיסה, אבל מ"ש שזה אינו חזקה טובה שתיכף הי' הספק דמטפח. הלוא בעוד שלא הי' יכול להלוך הי' לו חזקה טובה, ובאמת שקשה עלי לפלפל הרבה בדיני חזקה כי יכולים לומר בזה סברות כמו שנרצה: אך העיקר כי אחר שכתבתי התשובה ראשונה בדין מת בתוך שלשים ראיתי כי מה שהקשיתי מדברי ר' יונה בגבינות לא קשה לפמ"ש הרמב"ן הובא בר"ן בשמעתא דמעלין לכהונה עפ"י ע"א בתרי שהעידו והוחזק על פיהם ואח"כ באו שנים אחרים דלא אזלינן בתר החזקה שהוחזק עפ"י עדים ראשונים כמפורש בב"ב וכתב הרמב"ן הטעם דחזקה דאתיא מכח עדות הרי הוא כעדות עצמו, ה"נ אף דהוחזק הוולד תחילה קודם שמת לבן קיימא מכח רוב נחשב כרוב עצמו, והרי הרוב שאח"כ דרוב בני קיימא אינם מתים, והאי מדמת מוכח שנפל הוא מכחישו, ולא דמי לנדון רבינו יונה שאין כאן רוב המכחיש דאין לומר רוב כשירות אינם נעשים טריפות והאי שטריפה מכלל שטריפה מעיקרא הי', דהאי רוב אינם נעשים טריפות, היינו הרוב שאינם נוצרים טריפה כי טבע הבריאה שומרם מתחילה ועד סוף שיעמדו בחיותם, ואין מה שראינו עכשיו טריפה ראי' כלל שטריפה מעיקרא הי', רק שתאמר בלשון אחד הרי ראינו בהמה זו יצאה מרוב מנין, שלא יצאה תחילה מרוב, ע"ז אמר דמוקמינן אותה אחזקה דעד עכשיו לא יצאה מרוב. אבל בנ"ד דתרי רובי נינהו אף שרוב זה שמת בא אח"כ הוי כתרי ותרי שבאו בזאח"ז, וכשכתבתי התשובה הייתי חושב שטעם דאנן אחתינן לי' הוא כנראה מפירשב"ם דחשבינן התרי כאילו הי' תחילה כיון שהעדים היו בעולם, ע"כ ברוב זה שבא אח"כ י"ל שהוחזק עד עתה מכח רוב, אך לפי סברת הרמב"ן המפורשת לק"מ: מה שכתבת עוד בטעם הרמב"ם בניתן לי בן דאף דלא עבידא לאגלויי ולא דייקא הקילו חכמים משום עיגונא ולא פלוג, א"כ גם בעד מעיד שנתגרשה מבעלה שבמדינת הים יהי' נאמן ומפורש בירושלמי ריש פרק האשה שלום דטעמא דאינה נאמנת לומר גרושה אני דשאני מיתה שיתברר שקרה בביאת הבעל, ואפי' נמצא איזה טעם לחלק בזה מ"מ שוב לא שייך לא פלוג דמה דחזית דמדמית ניתן לי בן למת בעלך תדמהו לנתגרשה מבעלה, ועוד דא"כ גם היא עצמה תהי' נאמנת לומר מת יבמי, דאף שכתב הרמב"ם משום שאיסור לאו יהי' קל בעיני' מ"מ נאמר לא פלוג, וזה אפשר ליישב דבזה נאמר יבמה איסור אחר א"א איסור אחר, ולא שייך בזה לא פלוג כיון דמה שהוא איסור אחר גורם סברא שלא תהי' נאמנת, משא"כ בע"א דקו"ח י"ל שייך בזה לא פלוג אך מגרושה קשה: מה שכתבת ליישב פירש"י דקו"ח לאיסור כרת וכו'