אבני נזר חושן משפט קעא

עיר שהב"ד אמרו לשליח שמת פלוני, ולפמ"ש לא מעלה ולא מוריד מה שיב"ש הלך מכאן לאותו עיר, והעיקר אם הב"ד אמרו לשליח שיב"ש שהלך מכאן מת: אך ראיתי להר"ן ז"ל בחי' לגיטין מפורש כדברי הב"ש וז"ל שהרמב"ן פירש דפלוגתייהו דאביי ורבא התם אי אמרינן כאן נמצא וכאן היו או לא, משום דכיון דידעינן ודאי דיצחק ר"ג שכיב באורחא דמקורטבא לאספמיא ס"ל לרבא דאמרינן דזה שידענו שהי' הולך מקורטבא לאספמיא הוא שמת ולא חיישינן לאחר, ולא דמי למאי דשקלינן וטרינן בה בשמעתא דהכא לא נמצא הגט במקומו של יב"ש זה אלא חוץ למקומו נמצא, וכיון שהשיירות מצויות או הוחזקו שני יב"ש אין כאן הוכחה שיהא מיב"ש זה טפי מיב"ש אחר, אבל הכא דמוכחא מילתא אין ראוי שנניח את הודאי ונתפוס את הספק עכ"ל הרי להדיא להיפוך ממה שהוכחתי בראי' ברורה וצע"ג: עוד אדרוש בדברי התוס' גיטין (כ"ז:) בד"ה כגון דקאמר נקב יש בו בצד אות פלונית דעדים נאמנים אפי' ראוהו כבר ושליח אינו נאמן אלא קודם שראהו, ומבעיא לי אם הטעם דשליח חיישינן לי' למשקר במזיד ולא דמי לבעל דנאמן לומר שהוא אותו יוסף משום דבידו לגרשה אבל שליח חשוד לומר שיודע שהי' בו נקב אף שאינו זוכר כלל אם הי' בו נקב או אפי' יודע שלא הי' בו, ולפי זה בעל נאמן אף אחר שראהו, ולא דמי למה שאין הבעל נאמן לומר שמכירו בטב"ע, דשם אינו אומר אלא שמכיר שהוא שלו, וזה לא נחשב שקר אצלו, שהרי באמת ברור אצלו שהוא שלו שאינו יודע שגם אחר אבד גט, אבל כאן אינו מכיר כלל שהי' נקב בגט שלו, ואף שברור בעיניו שזה גיטו, מ"מ אילו נתהוה בו אח"כ הנקב וכשאומר שיודע שהי' בו נקב, ודאי אומר אמת כמו שנאמן לומר גרשתי, ויצא לנו מזה קולא לענין הבעל וחומרא לענין השליח, שלא יהי' נאמן לומר שהוא אותו יוסף, או דילמא דשליח ג"כ אינו חשוד לקלקלה משום שכירותו כמו שאין הבעל חשוד משום פשוטי דספרא, אלא דדווקא באומר שהוא אותו יוסף אם לא הי' לו גט עם עדים אלו הרי יודע שאין זה גיטו והוא מקלקלה במזיד אבל לעולם אם חושב שזה גיטו הוא חשוד לשקר, ולפי זה יהי' השליח נאמן לומר שהוא אותו יוסף והבעל לא יהי' נאמן לאחר שראהו שהי' בו נקב בצד אות פלונית: והנה ממ"ש התוס' דכשמצאו הוא עצמו נאמן שמכירו משום מיגו מכלל דנחשב שקר אצלו במה שאומר שמכירו דאל"כ הו"ל מיגו בדדמי, וע"כ דחשוד הבעל לשקר משום פשוטי דספרא כשנדמה לו שהוא אותו גט ואין הבעל נאמן לאחר שראוהו לומר שהי' בו סימן, ולפי זה אפשר שהשליח נאמן שהוא אותו יוסף: אך מדברי התוס' לעיל בד"ה כאן שכתבו "כגון" דידעינן שמזה יוסף בן שמעון נפל, ובב"מ כתבו "כיון" וכו' משמע שהבעל מהימן לומר שאבד כאן גט ולא אמרינן שאינו זוכר אם אבדה כאן דאין חשוד לשקר אבל בשליח לא מהני, וצ"ל כגון דידעינן: וכן משמע עוד בתוד"ה האמר תנו שכתבו דמברייתא דייק שפיר אפי' לזמן מרובה דאי לאלתר א"כ ראינו בידה, דאל"כ במה אנו יודעין שהוא לאלתר, וקשה דבמתני' נמי במה אנו יודעין שהוא לאלתר, דא"ל שראינו בידו דא"כ מאי שאני אומר כתובין וכו' הא ידעינן שלא נתנו לה, וכבר נתקשו המפרשים בדבור התוס' ההוא, וניחא לי דבמתני' י"ל שהבעל אומר שנאבד לאלתר אני אומר שעדיין לא נתנו לה האמר תנו נותנין שנאמן כמו שנאמן לומר גרשתי, אבל בברייתא שהבעל מודה שממנה נפל וזה אינו נאמן כמו שאינו נאמן לומר גרשתי למפרע, ע"כ אינו נאמן ג"כ במה שאמר שהי' לאלתר שהרי חד דיבור הוא שנאבד ממנה לאלתר ופלגינן דיבורא הא לא אמרינן בחד גופא ומוכח דהבעל נאמן לומר שהי' לאלתר ואינו חשוד לשקר כלל, מיהו הא ליתא דשפיר נאמר פלגינן דיבורא שנאבד לאלתר רק לא ממנה רק ממנו והוי תרי גופי שנאבד מאיש אחר אך ראי' ראשונה נראה: אולם בפוסקים מבואר דהשליח נאמן לומר שהוא אותו יוסף הרי דשליח כבעל, ומ"מ אינו נאמן על הסימן אחר שראהו, ע"כ דחשודים לשקר כשנדמה להם שהוא אותו גט, ולפי זה הא דכתבו התוס' בב"מ כיון שיודעין שזה אבד גט, היינו שעכ"פ אבד, דאל"כ הי' מקלקלה במזיד, וגם עבר במקום שנמצא הגט דאל"כ ג"כ הי' יודע שאין הגט שלו, וזה אין סברא שאין זוכר כלל אם הי' באותו מקום או לא: סימן קלו [כפי הנראה התשובה הנוכחת והשני' שאחר זאת נכתבה אחר התשובה שנדפסה באהע"ז סי' ר"ז והרוצה לעמוד עליהם יעיין מקודם בהתשובה הנ"ל]. ב"ה אור ליום ג' ראה תרמ"ב לפ"ק. החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י מכתב קדשך הגיעני, דבר השאלה מהיבמה ובענין הכרת העובר שכתבת ליישב דברי האחרונים משום דשיוכר העובר קודם שליש ימי' הוי מיעוט שאינו מצוי, ואני כתבתי בתשובה ראשונה להוכיח דהוי מיעוט המצוי שלא יהי' ניכר בשליש ימי' עיי"ש אות כ"א, וה"ה להיפוך שיהי' ניכר קודם. אך באמת בנ"ד א"צ לכל זה דכן מפורש באו"ז דעכ"פ פחות משני חדשים אין העובר ניכר, וכמו שהבאת דבריו בתשובתך, אך בנ"ד שאין עדים רק נשים הן על הכרת העובר הן על גמר שער וצפורן לא ידענא להתיר: והנה הבית מאיר כתב דגם הרמב"ם מודה דעל כלו חדשיו אין אשה נאמנת והביא ראי' מרמב"ן דניתן לי בן חשוב עביד לאגלויי, אבל בזה דלא עביד לאגלויי מה זה ענין לע"א ביבמה דמפורש בש"ס הנאמנות משום עביד לאגלויי ובכלו חדשיו לא עביד לאגלויי ולא דייקא, אך אפי' להב"ש דלהרמב"ם נאמן משום דרוב מתעברות ויולדות מסייע, וה"ה בזה דרוב בני קיימא מסייע, ויש לעשות סמוכין לזה מש"ס נדה (מ"ח) דלאחר שהגיע לכלל שנותי' סימנים נבדקות