אבני נזר חושן משפט קע

עוד קצת ראי' דכתובה לאו כגבוי מהא דההוא מאן דאיכא עלי' כתובת אשה ובע"ח לבע"ח יהבינן וכו' ופירש הר"ן ז"ל דכיון ששניהם שוין אם קדם אחד וגבה גבה לאחר שגבו לבע"ח מן הדין שלו עיי"ש, ואם איתא דכתובת אשה כגבוי ובע"ח לאו כגבוי יחשב כאילו כבר גבתה, ואדרבה לכתובה ניתן ולא לבע"ח כיון דהיא כבר גבתה ובע"ח לא גבה, ובשוים מה שגבה גבה: מ"ש דע"כ השמיט הרמב"ם דין מקום שכותבין ולא כתב אינו נאמן, דבאמת נאמן משום דהוי כלא כתבו לו פס"ד דלא הוי כגבוי ונאמן לומר פרעתי, הנה הש"ך הוכיח בסי' ל"ט ס"ק כ"ג שדעת הרמב"ם אפי' לא כתבו לו פס"ד אינו נאמן לומר פרעתי עיי"ש, וכ"כ עוד שם ס"ק כ"ח: בנך הדוש"ת. הק' אברהם. סימן קלד ב"ה אור ליום ג' שמות תרמ"א לפ"ק נאשעלסק החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. בדבר מ"ש הרמב"ן (סו"פ התקבל הובא בר"ן שם) דמינוי שליח שלא בפניו לא מהני בכתיבת הגט שיהי' במקום הבעל שיחשב לשמה ודבריו בלתי מובנים נ"ל קצת טעם בדבריו דהנה ענין שליחות יש לפרשו בשני דרכים או שהמשלח נותן רשות לשליח לעשות כלשון המשנה קדושין (ע"ט.), וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה, וכן בתרומות הנותן רשות לשלוחו לתרום ובזה נתרוקן רשות המשלח לשליח, או שמעשה השליח כאילו משלח עשהו שיד שליח נעשה ידו של משלח וכזה יראה ענין שליחות במצוות דנחשב המשלח עשה המצוה, וז"ש הרמב"ן דבגט אי אפשר שיכתוב לשמה רק מי שבידו לגרשה, ע"כ א"א לשליחות להועיל משום שהבעל נתן לו רשות לכתוב דמ"מ לא חשוב שכתב לשמה כיון שאין בידו לגרשה כהא דאמר ביבמות (נ"ב:) ולאשה בעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה ועי' רמב"ם פ"ג מגירושין ה"ו, וע"כ שיד שליח נעשה ידו של משלח וכאילו הבעל כתבו: והנה אם יוכל השליחות לחול בלתי ידיעת שליח נראה דתלוי בהנ"ל דאי משום נתינת וריקון רשות לשליח א"צ דעת שליח כמ"ש הרשב"א פרק הזורק היכי דאיכא דעת אחרת מקנה א"צ כוונה לקנות, אך שיחשב יד שליח כידו של בעה"ב ודאי אי אפשר שלא מדעת שליח: והנה בתשו' הרשב"א ח"ד סי' קנ"ג, הובא ב"י סי' קמ"א באשה שאמרה כל מי שירצה הבעל ליתן לו גיטי יהא שלוחי לקבלה אפשר שנאמר בזה יש ברירה כענין כתוב לאיזה שארצה אגרש בו, ומוכח מדבריו דאין השליחות חל בשעה שרוצה הבעל, דא"כ לא הי' תלוי בברירה כמו בשכבר בא חכם אלא ודאי שהשליחות חל תיכף אי משום שלא אמר שיחול אח"כ א"א שיחול אח"כ וכמו בכתובות (נ"ט.) באומר יקדשו ידי לעושיהם ולא אמרה לכי מגרשא אינו חל אח"כ כיון דבשעתה לא חייל, או משום דבשליחות אמרינן פסקה אמירה, מ"מ מוכח מרשב"א דבממנה שליח אם אינו חל בשעתו גם אח"כ לא חל, וע"כ בממנה שליח שלא בפניו לנתינת גט אף שהשליח לא ידע אז מהני דנתינת וריקון רשות מהני בלא דעת שליח, אבל לכתובה דצריך שיעשה השליח כמשלח אי אפשר בלא דעת שליח, ואף שנודע אח"כ לשליח ונתרצה לא מהני כיון שלא חל בשעת עשיית שליחות, רק בכותב לשליח דכתב הרמב"ן דמהני גם בכתובה י"ל דחשוב כאילו פירש שיעשה שליח בעת שיראה השליח כתבו, גם לא חשיב פסקה אמירה כיון שכתבו קיים, זה שמצאה ידי יד כהה קצת פירוש בדבריו, ואם ברוחב לבך פרשת פירוש נכון מזה אבקשך להודיעני אולי ע"י תשובות ברצוא ושוב נעמיד דברי הרמב"ן על כנם והי' בזה שלום בנך הדו"ש ומצפה לשמוע מכם כ"ט הק' אברהם סימן קלה ב"ה יום ד' פ' ראה. שוכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. בדברי הרמב"ן שהקשיתי קצרתי באמרים, והנה תוכן הקושיא הי' שהרמב"ן כתב שאילו נמצא הגט במקום שנכתב לא היינו חוששין שאחר הביא גט ג"כ, וקשה המביא גט ממדה"י ואבד מצאו לאלתר כשר, ע"כ שידוע שאבדו כאן, דאל"כ שמא נאבד משיירה שעברה כבר וע"כ כיון שידוע שהוא אבד עכשיו הי' נמצא גם גיטו, וכ"כ הר"ן בחי' גיטין, וא"כ למה ניחוש שאחר ג"כ אבד, מה לי אם נכתב כאן או ידוע שהובא לכאן: אולם עיינתי בנמק"י שהקשה מהמדיר דקי"ל לא אמרינן כאן נמצאו כאן היו, ומוכח דס"ל דהרמב"ן מטעם חזקה אתא עלה דבמקום שנמצא משם הוא ולא חיישינן למקום אחר, וא"כ שפיר יש לחלק דכשידוע שבא ממקום אחר אזדא לה חזקה דכאן נמצא, ולפי זה יצא לנו הדין בהושלך אדם לגוב אריות ואח"כ נמצאו שם עצמות, והאחרונים רוצים להתיר משום כאן נמצא. ולפמ"ש ז"א כיון שאין מקומו בגוב אריות וכיון דע"כ אתה אומר שזה המושלך לשם אף אני אומר שמא ממקום אחר הושלך לשם, ודומה ממש לגט שידוע שאבד שם, מ"מ חיישינן שגם אחר אבד גט כנ"ל: ולפי זה בעובדא דיצחק ריש גלותא לשיטת הרמב"ן ההיתר תלוי אם העידו שאיש שיצא מקורטבא מת ולא נחסר מקורטבא רק זה אמרינן שמקורטבא הי' ולא חיישינן שמא גם אחר בא לקורטבא ומשם יצא אף שלא ידעינן שיצחק הידוע לנו יצא לאספמיא, אבל אם אין ידוע שיצחק שיצא מקורטבא לאספמיא מת, רק יצחק ריש גלותא סתם מת אף שאנחנו יודעים שיצחק ריש גלותא יצא מקורטבא לאספמיא לא מהני, דשמא גם יצחק ריש גלותא אחר הלך לשם ממקום אחר ומת כמו בגט שאף שיודעין שזה אבד שם גט חיישינן גם לגט אחר: ולפי זה תמוהים לי דברי הב"ש [סי' י"ז ס"ק נ"ו] דלרמב"ן ורשב"א איירי יב"ש הלך מכאן לאותו