אבני נזר חושן משפט קס

המנהג בזה, אכן כיון שהוא משונה משאר מתים, וידוע צוואת ר' ינאי במס' נדה (כ') ומס' שבת (קי"ד.) אל תקברוני בבגדים שחורים שמא אזכה ואהי' כאבל בין החתנים ולא בבגדים לבנים שמא לא אזכה ואהי' כחתן בין האבלים, גם מאמר אל תהי' ער בין הישנים ולא ישן בין הנעורים, וכן הגמ' סוף תענית שלא לבייש ובסוף מוע"ק מר"ג הזקן שלא לשנות וכולם נהגו בכלי פשתן עיי"ש, גם זאת אמת כמ"ש כבודו דבקטן ליכא חרדת הדין, ומה שהביא ע"ז קושיית הגאון ר"ד אפענהיים ז"ל בסוף הס' תשו' חו"י מגמ' ב"ב (קנ"ה) קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו, רבא אמר ר"נ בן י"ח שנה ור"ה בר חיננא אמר ר"נ בן כ' שנה ופריך ממעשה דבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחתו לאמר קטן הי' בשעת מיתה ובאו ושאלו את רע"ק מהו לבודקו אמר להם אי אתם רשאים לנוולו ועוד סימנים עשוים להשתנות לאחר מיתה, בשלמא למ"ד בן י"ח היינו דשאלו מהו לבודקו אלא אי אמרת מבן כ' כי בדקו לי' מה הוה והתנן בן עשרים שלא הביא שערות יביא ראי' שהוא בן עשרים עיי"ש, והקשה דאמאי לא קאמר בשלמא למ"ד בן י"ח שנה היינו דקאמר רע"ק אי אתם רשאים לנוולו ולא קאמר משום חרדת הדין כמו שאמר שמואל הנביא למה הרגזתני לעלות משום דבקטן ליכא חרדת הדין ולמעלה הוא עדיין קטן עד עשרים שנה, ופחות מבן עשרים אינו בר עונשין בב"ד של מעלה, אבל למ"ד בן עשרים שנה אמאי קאמר רע"ק דאסור משום ניוול תיפוק לי' דאסור משום חרדת הדין, אלא ע"כ דבקטן ג"כ איכא חרדת הדין עכ"ל: ב) ונראה בפשוט דלא קשה כמו שאמרתי לתרץ קושיא המובא בתשו' חכ"צ סי' נ' דאיך משכחת חטאת מבן י"ג עד עשרים שנה כיון דליכא כרת בב"ד של מעלה עד עשרים, וכרת האיך משכחת לי' ובכל התורה בן י"ג שנים בכלל איש עיי"ש, ותרצתי לפי המבואר בתיקוני זוהר ובכתבי האר"י ז"ל [ועיין בג"א עה"ת למהר"ל ז"ל מפראג] דאדם מושגח מהקב"ה בכל רגע ורגע ואם הקב"ה יסיר השגחתו ח"ו רגע אחת ממנו הוא עלול לכל פגעים רעים וממילא דינים פוגעים בו וממילא נכרת, וא"כ בחטא שיש בו כרת אף שאין עונשין אותו עד עשרים שנה מ"מ שוב אינו מושגח מהקב"ה, ואם הוא מסור מהשגחת הקב"ה ממילא יש בו כרת, (ועי' אבני נזר חיו"ד סי' תנ"ד אות מ"ו, ומתורץ קו' החכ"צ הנ"ל, ולא קשה ג"כ קו' הר"ד אפענהיים הנ"ל, ובכן משום ניוול לכבודו של מת שרי ומותר לפתוח הקבר: והאל הרחמן יגדור פרצות עמו ישראל ברחמים ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולינו ובלע המות לנצח: הדו"ש הק' אברהם. סימן קכז ב"ה יום ג' תצא תרמ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. יכתב לחיים טובים בספר, עת יתקע בשופר. כבוד גיסי חביבי הרה"ג המפורסם חריף ומקשה מתון ומסיק שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה חיים יצחק הכהן נ"י אבד"ק אסטראווע. דבר האשה שהוחזקה לצאת וולדותי' מסורסרים ומתים ורוצה לשתות כוס של עקרין, הדבר פשוט מכמה טעמים להתיר כמ"ש רו"מ, הא' דאפי' משום צער גרידא מותרת כמו בדביתהו דר"ח יבמות ס"ה, וכן פשוט בטוש"ע אהע"ז סי' ה', הן אמת דהי' מקום לפקפק דדווקא מדין הגמ' שיכול לישא אשה על אשתו ואינה מבטלת בעלה מפו"ר ע"כ מותרת, והיינו דביתהו דר"ח, משא"כ לדידן דאסור לישא אחרת עלי' וכן לגרשה בע"כ כשקיים פו"ר א"כ היא מבטלתו מעשה דרבנן לערב אל תנח ידיך, אך בנ"ד דבלא"ה הוחזקה שבני' מתים ואין כאן איסור כלל, ועוד דמקום סכנה הוא ואפי' למ"ד אשה מצווה על פו"ר מותרת כמ"ש הריטב"א סוף פרק הבא על יבמתו: ולענין חיוב לגרשה שכתב רו"מ בפשטות שמחויב לגרשה כי אין לו רק שני בנים ולא קיים עדיין פו"ר וכוונתו לדברי הב"ש סי' קנ"ד ס"ק כ"ד, אך בנ"ד שלדעת הירושלמי קיים פו"ר בשני זכרים, ושמעתי מגדול אחד כי מהרי"ט ז"ל עביד עובדא בנפשי' שלא הי' לו רק שני בנים ואשתו לא ילדה עוד ובא"י אין חדר"ג ויכול לישא אשה על אשתו וסמך על הירושלמי ולא נשא אחרת, בטח אם יחפש רו"מ בספרים ימצאנו, [וע' בא"נ חאהע"ז סי' א'] ואם תעשה זאת מדעת בעלה או שלא מדעת יעשה כפי שכלו באופן היותר בטוח ממחלוקת: גיסו הדו"ש מברכו במז"ט מהרבנות וישמח הוא עם העיר ובני העיר ישמחו בו ותבא ברכה לבני העיר בגללו כמאמר חז"ל תיכף לת"ח ברכה וכ"ש הכא תורה וכהונה יחדיו מצומדים: הק' אברהם חופ"ק הנ"ל. סימן קכח תשובה הנוכחת נדפסה בחלק אהע"ז סי"ט, ובענין זה ג"כ התשובות י"ז וי"ח עי"ש ועתה מצאנוה בכתי"ק ביתר שאת מאז ובהוספה מרובה וכדי להקל על הקורא ולתת דבר שלם הדפסנוה עתה כולה: א) אהובי אבי, תשובתך הגיעני, והנני להשיבך על קצת דבריך מ"ש דמעלה עשו ביוחסין, דמשום מעלת יוחסין גזרינן ספק אטו ודאי, אבל לא לחוש לספק שהתורה התירה, הנה מהרי"ק בתשו' כתב בהא דאמרינן פרק האשה שהלך מכדי הא והא דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת, דהיינו דווקא במה שחששו חכמים לאיסור תורה, אבל בגזירה גזרו יותר באיסור כרת, והנה זה היפוך דבריך: ב' מה שהשגת על הראי' שהבאתי ממשפחה שנטמעה, דמדברי שאר פוסקים, לבד הר"ן, משמע דווקא בספק, ואפי' להר"ן מוישב מצרף ומטהר ילפינן לה שהרי אפי' בנתינים ובעבדים לא יגלה אלי' אלמא