אבני נזר חושן משפט קנט

והנה כל השקלא וטריא הי' על ביותר שנצרר הדם, דאי לשמונה שרצים מדמינן בנצרר הדם טריפה, ואי לשאר שרצים אפי' נצרר הדם אין זה לקותא כמו שפירש"י שם להדיא עיי"ש, וא"כ הא דמסיק אדומה כשירה מדר"נ דמיירי בכל גווני אפי' ביותר, מדלא קאמר אלא אדומה דכשירה היכי משכחת לה וכמו שהוכיח הרא"ש שם, א"כ הוא כהאדימה דלעיל, וע"כ הוכיחו הרי"ף ורש"י אלא ל"ש וכשירה, והאיך מוכח זה דתינוק דר"נ הי' אדום ביותר עד שנצרר הדם: ואין לומר דהש"ס לא מסתבר לי' לחלק בין אדום ביותר לאדום קצת, דהא ליתא שהרי כל השקלא וטריא הי' רק על נצרר הדם למילף משמונה שרצים, ואין לומר דהש"ס פשיטא לי' דלשאר שרצים מדמינן דאף דהאדימה עורו אין זה לקותא, דא"כ למה צריך למילף מדר"נ, אלא ודאי הדבר ברור דהש"ס ס"ל דאין חשש במילה אא"כ נראה כמו שצבוע בדם כמ"ש הרמב"ם דהיינו נצרר הדם, וע"כ מוכח שפיר מדר"נ דאף דהי' נצרר הדם חזר לקדמותו: ואמנם כל זה לשיטת בה"ג והרי"ף והרמב"ם ורש"י אבל לדעת הרא"ש שהעלה דההיא דריאה שהאדימה בהאדים מחמת מכה בדופן ע"כ מדמי לי' לחובל דשבת, א"כ י"ל דבאדום לבד אין חשש מנצרר הדם רק כמו שאר מראות הריאה וכשר מדר"נ ואפי' נצרר הדם, דאין לחלק בין האדימה מרובה למועטת, ומשמונה שרצים אין ראי' דשם הוא חבלה ומכה, ובאמת בנצרר הדם מחמת מכה טריפה ע"כ אין ראי' כלל דההוא דר"נ בנצרר הדם דווקא, וע"כ הטור שנמשך אחר הרא"ש סתם ולא חילק, והב"י אף שפסק בסי' ל"ח לדעת הרי"ף והרמב"ם כפי הכלל שלו, מ"מ בפקוח נפש אין הולכין אחר רוב הפוסקים ע"כ סתם בהלכות מילה: והנה עלה בדעתי ליישב דברי התוס' (חולין מ"ז:) שהוכיחו מר"נ הבבלי דבתרי זימני הוה חזקה כרבי מדאמר לה המתיני, דלכאורה האי מדאמר לה המתיני מיותר, ומי לא ידע דזה הראי', גם יש לדקדק מה שהתוס' כתבו דברים אלו כאן ולא בשבת כי שם מקומו, רק דהתוס' הוקשה להם הנ"ל, דמנ"ל להש"ס דבמילה דווקא ביותר [עוד יש לדקדק דבחולין הגירסא וראיתי "שהי'" אדום ובשבת "שהוא", וזה לסניף בעלמא]: אך יתיישב להנ"ל, דהנה ברמב"ם וכן מי שהי' אדום ביותר עד שנראה צבוע אדום אין מלין אותו עד שיחזרו מראיו "כמראה שאר הקטנים הבריאים" ונראה שכוון במ"ש כמראה וכו' דאם הי' אדום ביותר אף שהלך קצת המראה, שאם הי' כן בתחילה הי' מלין אותו, מ"מ עכשיו ניכר שלא נבלע בו הדם לגמרי, וזה ברור בסברא ובלשון הרמב"ם, וע"כ הילד שבא לפני ר"נ בשמיני לא הי' אדום ביותר, רק ר"נ הבין ממה שמתו הילדים ראשונים שמתחילה היו אדומים ביותר, וע"כ אף עכשיו אין למולו עד שיבלע בו דמו, ודבר זה מוכח מדאמר לה בלשון המתיני לו עד שיבלע בו דמו, כאילו הי' ברור שיבלע בו דמו, ומנ"ל זה הרי אדונינו דהמע"ה אדמוני עם יפה עינים רק שלא הי' צריכין למוהלו כי נולד מהול כדכתיב מכתם לדוד שהי' מכתו תם וכ"כ בחת"ס] רק משום שבא לפני ר"נ בשלא הי' אדום ביותר, והבין כי באדמימות זה אין כדאי לסכנה, רק שתחילה הי' אדום ביותר, וכיון שנהפך להיות כשאר ילדים וודאי יחזור לגמרי כעין שכתבו הפוסקים באתרוג שהתחיל להיות מוריק ככרכום, וע"כ מוכיח הש"ס שפיר כיון דתחילה הי' אדום ביותר כמו נצרר הדם וחזר לקדמותו, כן בריאה שאדומה ביותר, וזה כוונת התוס' ג"כ דסבר ר"נ בתרי זימני הוי חזקה מדאמר לה המתיני דמוכח מלשון זה שברור בעיניו שתחילה הי' אדום טפי והתחיל להתלבן ודאי יחזור לגמרי ומאין ידע דבר זה, ע"כ משום שאין באדמימות של עכשיו כדי סכנה, וא"כ למה לא מלוהו, ע"כ דסבר בתרי זימני הוי חזקה (וע"כ י"ל שהש"ס במכוון שינה לשונו במ"ש וראיתי שהי' אדום לרמז הנ"ל שראה בשכלו כענין שכתוב ולבי ראה הרבה חכמה, שתחילה הי' אדום הרבה, דאל"כ לא הי' ראי' כלום לריאה כנ"ל ודו"ק]: וזה כתבתי לפי דרכו של אדמו"ר זצ"ל דמעשה דר"נ באדום קצת וכן בירוק קצת: אולם לבי מהסס במ"ש והצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית, ובוודאי זה ירוק ביותר מה שאינו יוצא דם במילתו, ועוד מאחר שאינו ראוי להטפת דם ברית, ואפי' את"ל שאינו מעכב ראוי מיהת בעינן ואת"ל שמחוייבים למולו בשמיני בעודו ירוק א"כ אינו ראוי, אולם מ"ש תחילה דהרמב"ם לשיטתו והרא"ש לשיטתו בעיני נכון וברור: ולענין הלכה בוודאי יש לפסוק כהרא"ש מאחר דאנן אפי' בריאה חוששין לדעת הרא"ש כ"ש בפקוח נפש דאפי' המחבר חשש לדעתו, ומ"מ למעשה נראה שהדבר תלוי במוהלים חכמים ובקיאים אם המוהלים אומרים שכיוצא בזה מלים הרבה ילדים וחיים וגם המילדת והמינקת אומרים שאין רואים שום חולשה בתינוק לפענ"ד יש למולו, ואף אם שגו לפי משמעות הש"ע דאין למולו שומר פתאים ה', בפרט שהרמב"ם שהי' בקי בחכמת הטבע ג"כ מתיר, ולדעת הרא"ש כתבנו שג"כ אין ראי' לאיסור, גם הרא"ש לא פירש דעתו לאיסור רשאין למולו כנ"ל ועיין בר"י נתיב א' אדום ביותר וירוק ביותר אף שבריאה חשש לסברת רבינו אפרים והי' תלמיד הרא"ש, ע"כ נכון לפסוק כמ"ש ודו"ק דברי בנך הדו"ש הק' אברהם. סימן קכו ב"ה ג' אמור תרס"ג פה סאכטשאב. החוה"ש לכבוד אהובי תלמידי הרב החריף ובקי כו' מו"ה חנוך העניך נ"י אבד"ק לאסקרוב. בדבר שאלתו בתינוק בן שנה וחצי שנקבר איזה חדשים ואח"כ נתוודע שהניחו אותו מהופך משאר מתים דשם, היינו ששאר מתים מונחים ראשם למערב ורגלים למזרח, והתינוק הנ"ל מונח ראשו למזרח ורגליו למערב, אם מותר לפתוח הקבר ולהניחו כשאר מתים והאריך בזה והביא מתשו' חת"ס יו"ד הטעם: א) תשובה, הנה הגם שאין אנו יודעים טעם