אבני נזר חושן משפט קנח

מחוייבים עפ"י דין מאחר שמתו מחמת מילה צריך לראות אולי לא נבלע בו דמו כדי שנמולו אחר שנבלע בו דמו כעובדא דר' נתן, וכיון שזה נבלע בו דמו שוב לא נוכל לתלות שהראשונים לא נבלע בהם דמם, דא"כ למה נבלע בו דמו בזה

אולם באמת עיקר דברי התוס' צ"ע דלמה כתבו דין זה בערל ולא בעיקר דין דשלישי לא תמול דווקא כשראו בראשונים שנבלע בהם הדם, גם למה לא הובא בשם פוסק חידוש גדול כזה

אולם לפענ"ד התוס' מודים בכל ערל שמתו אחיו מחמת מילה שאין מלין אותו בשמיני ולא תלינן שהי' בראשונים סיבה שאין בזה, ופירוש התוס' הוא, דהנה יש תרי גווני ערל שמתו אחיו מחמת מילה, אחד הוא שרואין שהמילה הכשילה כוחו, היינו שאחר המילה ראו שהתינוק התחיל לחלוש עד שמת, וזה לאות על חששת הילדים. ועוד יש שלא היו יכולין לעצור הדם

והנה דבר זה שלא הי' יכולין לעצור הדם בא משני פנים, האחד דאיכא משפחה דרפי דמא כדאיתא ביבמות (ס"ד:), והאחד שעדיין לא נבלע בהם הדם וע"כ יוצא הרבה דרך מילתו כמ"ש הרב המאירי במס' שבת (דקל"ד:) עיי"ש, וכפי הנראה מלשון הש"ס דרפי דמא תלינן במשפחה, וע"כ אמרינן אחיות מחזקות, אבל חולשת הילדים אין תולין במשפחה רק בכח אב ואם

ובזה יבוארו דברי התוס' דערל גדול שמתו אחיו מחמת מילה אם הי' מתים רק מחמת שהמילה הכשילה כחם בוודאי הי' מחוייבים למולו בגדלות, דאין לדמות כח קטן לכח גדול, וע"כ שהי' מחמת שלא הי' יכולין לעצור הדם, דזה בא ממשפחה דרפי דמא, וזה יכול להיות אף בגדלות, וע"ז הוקשה להתוס' דיותר נתלה במה שלא הי' יכולין לעצור הדם שבא מחמת שלא נבלע בהם הדם כיון שרואין שאר בני משפחה שנמולים וחיים וכי היכא דאחיות מחזקות (וה"ה שאר משפחה כמ"ש הריא"ז כמו לא ישא ממשפחת מצורעים] לחומרא, כ"כ נימא דאחיות מחזקות להוכיח דלא בא מחמת רפי דמא רק משום שלא נבלע בהם הדם דזה לא מצינו לתלות במשפחה, וע"ז תרצו שראו שנבלע בהם הדם

ומ"מ מצד הסברא דבריך נכונים דכל שיש לתלות בשום סיבה שלא יתחזק בוודאי לא הוה חזקה בפרט שלחשוש לנפל הוא דין גמור ושיוחזקו במתים מחמת מילה לא שכיח כלל וכמ"ש החת"ס שרואין בחוש אפי' אחד מאלף אינם מתים, כ"ש חזקה על כל הילדים דלא שכיח כלל

ובדבר ההיתר השני מחמת שהילדים אדומים הגם שלא הי' ביותר, בזה נסמכת על דברי תשו' מהרי"מ (חיו"ד סי' ט"ז) שהרמב"ם סובר דלשון סומק משמע ביותר כמו אומצא דאסמיק, וממילא הרי"ף והרא"ש שלא הביאו לשון זה לא ס"ל וע"כ סתם בש"ע, ועוד לפי מה שמפרש בתשו' הנ"ל בההיא דר' נתן שלא הי' אדום ביותר ואעפי"כ לא מלו משום חזקה ותלו שאף אדמימות מעט הזיק לילדים ומלו לאחר שנבלע בו הדם, א"כ בנ"ד שראו שראשונים הוו אדומים קצת שפיר תולין למול השלישי

והנה לפענ"ד במחילה מכבוד רבינו זצ"ל כל דברים אלו אינם ברורים בעיני, דמה חילוק יש בין לשון סומק ללשון אדום לבד שזה לשון קודש וזה תרגום ותרגום אדמוני האדם האדם סומק סמוקא, וההוא אומצא דאסמיק דמשמע אדום ביותר וכמ"ש בעה"מ בסוגיא דריאה שהאדימה כי לשון האדום הוא מגזירת הפעיל עיי"ש, ולדעתי שגם רבינו ז"ל לא בנה יסודו על דקדוק הזה רק משום שבוודאי המוהלים הראשונים עשו כדין, וגם עיקר פירושו תימה בעיני דא"כ איך השמיט הרמב"ם דין מחודש הזה דר' נתן דכשמתו מחמת מילה תלינן דגם אדמימות מעט הזיק ומלין לאחר שעבר האדמימית, גם עיקר הסברא אינו מובן בעיני דא"כ דיש לתלות אף באדום מעט למה לא ניחוש בסכנת נפשות אף בילד הראשון להמתין

וראיתי בחת"ס שהקשה לו חכם אחד דאיך מלין שום תינוק כיון שאחד מאלף מתים וסכנת נפשות דוחה הכל יעיי"ש שנדחק משום דלא אתחזק המיעוט, ואין דבריו נראין בעיני דלא מצינו זה רק היכי שיש ספק אם יש כאן ישראל כלל אבל לעולם לא מצינו חילוק אם הרופא אומר חשש רחוק או קרוב, ועיין בתשו' הרדב"ז בטעם הרמב"ם דאף שאין בדבר ההוא סכנה רק שהוא צרכי חולה שיש בו סכנה דלעתים רחוקות מתרמי שעי"ז בא לידי סכנה [א"ה. עי' אבני נזר חאו"ח סי' תנ"ג תנ"ד]

אולם עיקר הקושיא אינו כלום לדעתי, שהרי הר"ן ז"ל בחי' לסנהדרין בהא דארקתא דמסאנא משום דבגזירת המלכות אם לא ימסרו עצמן יתבטל ח"ו ענין ההוא לגמרי ומוטב שיהרגו כמה אלפים מישראל ולא תתבטל אפי' נקודה אחת מד"ת, כ"ש שלא נאמר שבשביל חשש אחד מאלף נבטל כל מצוות מילה, אבל בערל שמתו אחיו מחמת מילה שהוא רק באדם פרטי שפיר מבטלין מצוות מילה משום חשש נפש, וא"כ אם החשש באדום מועט בוודאי הי' ממתינין עם המילה עד שיחזרו מראיו

גם מ"ש שם דברור שהמחלקים בין האדימה לאדום, דהאדימה הוא ביותר, ולכאורה אין טעם לזה, רק מדהש"ס מכשיר מדר' נתן ושם לא הי' רק מעט לפי שיטתו, וא"כ אין ראי' לביותר, ואלה דברים תמוהים, דנהי דאין ראי' מדר"נ מ"מ ראי' מדאביי ומפסק הלכה דינוקא דסומק ביותר ימתינו לו עד שיבלע בו דמו, ע"כ דאף האדום ביותר מתרפא

ואולם טעם המחלקים הוא דשם מייתי משמונה שרצים דתנן נצרר הדם אעפ"י שלא יצא, וא"כ אין טריפה אלא בנצרר הדם אבל אדמימות בעלמא ודאי לא חשיב נצרר הדם כמ"ש האחרונים בתשובותיהם בענין נצרר הדם בעובי הבשר דחשוב כק"ד דאדמימות בעלמא לית לן בה

והנה בהשקפה ראשונה טרם עיינתי בתשו' הרי"ם עלה בדעתי וכן הוא אמת ברור לדעתי, דהרמב"ם למד דינו דדווקא ביותר משמעתא דאלו טריפות דמסיק אלא לא שנא, ופירשו הרי"ף ורש"י אלא ל"ש וכשר, דכן מסיק אדומה כשירה מדר"נ