אבני נזר חושן משפט קנז

מינים זוזי, חמרא, וע"כ כל החמרא משועבד לזוזי, דלא קנה בגוף החמרא, ועיין בר"ן פ"ק דגיטין גבי מנה קבור: אולם בהא יש לספק כיון שהי' בעזבון מעות ג"כ ואפשר דחובות שנשארו אחריו ג"כ בכלל מעות, וע"כ י"ל שקנה בגוף המעות ואם נאבדו נאבדו למקבל: אולם נ"ל מדהוצרך לומר הטעם באומר תנו מנה לפלוני מנכסי דאי איתא בעינא ממש ונאבד מראהו אבוד, שהוא משום דמנכסי כאומר משלי, ות"ל דזוזי נמי בכלל נכסי והרי קנה חלק במנה, מוכרח דכל שתלה בשני דברים ודבר אחד מין אחר ההפסד ליורשים וה"נ דכוותה: מחמת גודל נחיצת המוכ"ז קצרתי ולפי שהוא סך עצום וממון יתומים קטנים לא רציתי לסמוך עלי לבד, תמחול לכתוב לי דעתך הלכה למעשה: בנך הדו"ש הק' אברהם סימן קכד ב"ה יום ה' במדבר תרמ"ג לפ"ק ל"ט למב"י. החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. מכתבך הגיעני ואל יפלא בעיניך על אשר לא השיבותיך על מכתבך השני בענין מילה כי הייתי טרוד מאוד הנחתי מכתבך למשמרת ונאבד ועל אשר אני זוכר אשיב: הקשית דגם לתירוצי על קושיית מהרש"א למ"ד ודאי ערלה כבושה קרא ל"ל, י"ל דאתא קרא לנימול תוך ח' א"צ להטיף, ואשר כתבת שמ"ש בפשיטות הוא נגד גירסת הק"נ והוא כתב על היפוך זה שהוא שיבוש, לדעתי גם הק"נ מודה דבעיון יפה וביד ולא בפרזלא אבדיקה קאי, דמילה א"א כלל רק בברזל או בדבר אחר המחתך ואיכא סכנה טפי מברזל, ומ"ש שמלין ביד לא אדע כלל איך מלין ביד, בפרט למה שכתבת דהטפת ד"ב היינו שחותכין מעט כעין מילה: אך בהא דממתינין כתב הק"נ דזה בלא נראה דספק הוא, ולרב א"צ למול כלל היקל רב האי להמתין לא בנראה דמחוייב למול בודאי [ולמ"ש הוא אפי' לרב] ועוד דבלא נראה איכא סכנה טפי אם נטיף עכשיו ואח"כ יבא בקי ויכיר שערלה כבושה, או שבאמת יתפרד כדברי המאירי ויצטרך למול שנית והוא מוסיף סכנה, וכבר דרשו רבותינו ז"ל כי עליך הורגנו כל היום זו מילה, אבל בניכר מה שיגיד הזמן יעשה השכל, ותדע שאחר שכתב ורואין איך מוהלין אותו התחיל ואם לא נראה לו כו' מכלל דעד השתא בניכר קאי: ולדעתי א"א שהק"נ יכתוב על דעת ריא"ז והט"ז והש"ך שהוא שיבוש ולא יזכיר דעתם כלל: ואשר כתבת שא"א שהר"ש משאנ"ץ בתחילה כשהי' סובר שמחוייב לקלוף העור יהי' נגד דעת רבינו האי ולא יזכיר דעתו כלל, הלא גם לדבריך יקשה דלדעת הרי"ף אם נראה ערלה כבושה הא דחינן שבת ולהר"ש אין דוחין שהרי כתב דסמכינן אדרב ואיך לא יזכיר דעת הרי"ף, זה אני זוכר, ואולי הוא מוטעה מחמת כי אין לי מכתבך: כתבת כי במאירי מפורש דגם בניכר אין קולפין רק חותכין מעט למעלה, עיינתי במאירי ולא ראיתי אכן דברי המאירי שם לדעתי מגומגמין ולדינא לפענ"ד לסמוך על הד"מ להקל להטיף דם בצפורן שהוא רבן של כל בני אשכנז, ואת"ל לחוש לדעת המאירי הלא איכא הר"ש משאנץ לסמוך בשעת הדחק אדרב ולדעתי הוא דחק גדול: ובענין ניכר ערלה כבושה לדעתי הוא כמו הלכתא למשיחא כי אין המוהלים מבינים בזה כלל, ואני סנדק כמה שנים גם שאלתי הרבה מוהלים ולא נראה ע"כ מעולם ובעבור זה לא מהרתי להשיב עד שנאבד מכתבך: תחוג החג הקדוש הבע"ל בטהרה וקדושה יתירה כמו שקבלנו התורה בהר חורב כנפשך ונפש בנך הדו"ש וטובתכם כל הימים: הק' אברהם, סימן קכה ב"ה יום ה' פינחס. רב שלום וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י בנידון המילה הי' לי מכתב מהמו"ץ דפשעדבורז וכתב המעשה בארוכה אחרי עמדו על המחקר והי' פשוט בעיניו למולו לפי המעשה, וכן בעיני, וכתבתי לשם למולו ולא ימתינו אף להשלים יום כאשר הי' פשוט בעיני כביעותא בכותחא ולאשר כתבת שאשיב לך הוכרחתי ליקח פנאי הגם שקשה עלי כי אני עוסק בענינים אחרים: והנה מה שלמדת מדברי התוס' ריש חולין דמסתמא תולין בלא נבלע הדם, וה"נ מסתמא נתלה בנפלים, וע"ז תרצת דבעלמא אין לתלות בזה דא"כ הוחזקה בנפילי אף דביבמות מבואר דלא הוחזקה לנפילי אלא בתלת מ"מ לענין מילה מחמרינן דבתרי] וא"כ למה זה בן קיימא, אבל בתאומים דלענין ניפלי לא הוי אלא כחד שפיר תולין בניפלי, והם דברי חכמה ושפתים ישק: איברא דקשה לי דלפי זה למה הוצרכו התוס' באירע שהציצו בהן וראו שנבלע בהם הדם אימא דמשום שראו בזה בשמיני שנבלע בו הדם דזה