אבני נזר חושן משפט קנד

בתר דתמו מיא ושותת הא לקמן בסוגיא איש ואשה כו' מבעיא להו איש ואשה עומדין מה לי אמר ר"מ, ומסקנא דמודה ר"מ כיון דס"ס ספק מן האיש ואת"ל מן האשה שמא דם מכה הוא וה"ה איש ואשה יושבין ושותתין וא"כ מה מקשה דילמא כו' וספק מקלחת ספק שותתת הוי ס"ס שמא מקלחת ואת"ל שותתת דילמא לא הדור מ"ר למקור, וצ"ל דהוי משם אחד דלשני הספיקות ההיתר משום שדם מכה הוא: והנה לדעת הסוברים דס"ס מטעם רוב יותר יש לטהר כשהוא משם אחד דיותר מצטרפין הספיקות לרוב כשהם מצד אחד, וכ"כ התוס' בכמה מקומות דפליגי במחצה על מחצה אף דא"א לצמצם אלא משום דלכל מר הוי כעין ס"ס שמא רוב ושמא מחצה על מחצה ואף דהוא משם אחד, אלא דמ"מ מהני מטעם רוב, אך לר"מ דחייש למיעוטא א"א להתיר בס"ס מטעם רוב ושפיר מקשה הש"ס ודילמא בתר דתמו מיא, אך לר' יוסי נוכל לומר ספק שותתת טהור מטעם ס"ס כמו איש ואשה דטהור לר' יוסי בעומדת ושותתת כמ"ש הרא"ש והטור וברמזים, כן י"ל: [מיהו אין להביא ראי' לזה מדלא מקשה הש"ס גם לר' יוסי דשיבוש הוא אטו ר"י מטמא להדיא בעומדת ושותתת, אנן הוא דאמרינן דלא מצינו דבכה"ג יחלוק על ר"מ, וקודם שידענו אוקימתא דר' אבא הוה אמרינן באמת מוכח מדר' יוסי דגם עומדת ושותתת טהורה רק לר"מ מקשינן דמטמא עומדת אפי' מקלחת וה"ה יושבת ושותתת, א"כ ניחוש שמא בתר דתמו מיא שותתת וק"ל]: מיהו הא קי"ל בכללי ס"ס דמשם אחד לא הוי ס"ס, גם י"ל בנ"ד דכל ההיתר שדם מכה הוא עדיף עוד מבשם אחד: ועוד י"ל כיון דיושבת ומקלחת אין כל כך היתר ברור, שהרי ר"ש אוסר בזה נהי דר"מ ור"י מטהרים היינו כשידוע כך אבל לא לעשות משום זה ס"ס, דכי היכי דיושבת ומקלחת טהור לר"מ ור"י מחמת הדין תורה, כמו כן עומדת (לר"מ אפי' מקלחת ולר"י בשותתת] טמא ודאי מחמת הדין תורה דמפורש בפרק כל היד דר"מ מטמא משום נדה, ודווקא איש ואשה דאיש לא שייך כלל לספוקי בטומאה אמרינן שמא מן האיש היתר ברור, את"ל מן האשה אין איסור ברור אף שהדין תורה שטמאה נדה, ועיין מה שאכתוב לקמן בהא דכתב הר"ן בתשו' דלר"מ מצאה על שפת וגם בתוך טמאה, וכ"כ הב"ח דלהרא"ש אין היתר לר' יוסי בעומדת כנגד שפת הספל וכו' כאוקימתא דר' אבא, וכיון דאין ראי' להרא"ש דבנמצא על שפת ולא בתוך יהי' טמא לר' יוסי, וכיון שהר"ן לא חידש דבר זה רק מחמת הראי' כמ"ש בתשו' וז"ל והטעם שמזקיקינו לומר דמודה ר"י דעל שפת ספל לבד טמאה כו' וכתב הראי' ומסיים ולפיכך אני אומר, מבואר דבלא הראי' לא הי' מחדש הדין, וכיון דלהרא"ש אזיל הראי' אזיל הדין ואפי' נמצא על שפת לבד טהורה כדברי הב"י ז"ל: ולענין הלכה רוב הפוסקים דלמה דקי"ל כר' יוסי טהורה לגמרי, אך התוס' פרק כל היד (י"ד:) בשם ר"ת דגם לר' יוסי טמאה מיהא משום כתם ולא פליג עלי' דר"מ אלא במה דמטמא ר"ה משום נדה, וכתבו התוס' והא דאמר בגמ' דסיפא ללמד דאפי' לכתחילה טהורה בסיפא דווקא משום ס"ס ולא כפשט הסוגיא ופירש"י דבא ללמד על רישא ג"כ, ובתשו' הר"ן סי' מ"ט דחה פירוש זה דמודה ר"י לבעלה ולטהרות הוא שטיהר בשתי ידים וכתב דלאו ר"ח חתום עלה, והב"י כתב דאין לדחות בגילא דחיטתא דסוגיא דכל היד דתלי פלוגתא דבדקה בעד שאינו בדוק ולמחר נמצא דם בפלוגתא דר"מ ור"י בהאשה שעושה צרכי', והתם קי"ל דמטמא משום כתם עכ"פ, ומוכח דה"נ טמא משום כתם ובאמת גם הא דמהו דתימא ה"מ דיעבד קמ"ל אפי' לכתחילה הגם דלשון מהו דתימא משמע דלפי אמת אפי' לכתחילה טהורה, אך הסברא נראה להיפוך דאיך נוכיח מהא דבסיפא מותר לכתחילה דגם ברישא מותר אימא דווקא סיפא משום ס"ס, והוא תירוץ מרווח דרישא בדיעבד דווקא וסיפא בס"ס להתיר לכתחילה: וליישב כ"ז נראה דהנה בכל היד בהא דתלי פלוגתא דרבי ור"ח בבדקה בעד שאינו בדוק דרבי דאמר טמא משום נדה כר"מ בהאשה שעושה צרכי' וראתה דם דאם עומדת טמאה ומקשה הש"ס והאמר ר"י ב"ח כשטימא ר"מ לא טימא אלא משום כתם ומשני כי תניא ההיא משום נדה איתמר, ומשמע דריב"ח אמר לא טימא ר"מ אלא משום נדה ותימה דהא נדה חמור מכתם: ע"כ נראה דהנה בהא דכל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים כתב בחי' הר"ן הטעם משום דכתמים טהורין מה"ת דבלא הרגשה, וחכמים גזרו אטו הבגד שנפל עליו הכתם דהבגד טמא מה"ת, והיינו משום דמקור מקומו טמא, ואפי' למאן דלית לי' דשמואל הרי מפורש במשנה דם ולא כתם רק אטו הבגד כנ"ל: וע"כ בנמצא דם על המים למ"ד משקין לטמא אחרים דרבנן, ולגבי המ"ר עצמם אין נ"מ דאין מכניסין מ"ר במקדש מפני הכבוד ולטמא אחרים הוא רק דרבנן ומאחר שכתם הוא טומאת ספק הוי ספיקא דרבנן ולקולא, ואי אפשר לטמא באשה שעושה צרכי' ונמצא דם על המים משום כתם כנ"ל, וזה ר"מ לטעמי' דאמר פ"ק דפסחים (ד' ט"ז) משקין לטמא אחרים דרבנן, ור' יוסי שטיהר בעד שאינו בדוק לגמרי אפי' משום כתם לטעמי' דמטהר באשה שעושה צרכי' לגמרי דלדידי' א"א לומר דהא דמטהר באשה כו' משום דמשקין לטמא אחרים דרבנן דליתא דהא ר' יוסי ס"ל התם משקין לטמא אחרים דאורייתא ואעפ"כ מטהר ה"ה דמטהר בבדקה בעד שאינו בדוק ג"כ, וזה ר"י לטעמי', אבל לדידן דקי"ל משקין לטמא אחרים דרבנן, ע"כ שפיר מטמאין בבדקה בעד שאינו בדוק משום כתם, ומ"מ באשה שעשתה צרכי' ונמצא דם על המים מטהרין אפי' משום כתם משום דאין לגזור אטו הבגד, ואע"ג דאפי' המקבל טומאת נגעים מקבל כתמים אף דאין לגזור בו אטו הבגד אלא דלא פלוג רבנן, וה"נ כיון דהמ"ר מקבלים טומאת עצמם מה"ת ולטמא אחרים דרבנן נימא לא פלוג רבנן, לק"מ דחכמים גזרו בכתם הנמצא על דבר המקבל טומאה, וממילא בכלל גזירתם אף הנמצא על דבר המקבל טומאת נגעים ג"כ, כמו שביצה שנולדה ביו"ט נכלל בכלל גזירת