אבני נזר חושן משפט קנג

אולם אי לאו דמסתפינא אמינא דמה דהוחזקה נדה בשכנותי' חשובה כוודאי נדה היינו שעדים מעידים שהוחזקה נדה בשכנותי' דומיא דלוקה עלי' משום נדה דוודאי הפירוש שעדים יודעים מזה דאל"כ האיך יכולים להתרות בו אבל כשהשכנות עצמם אומרים מה יועיל עדות שלהם ומה בפנינו פרשה נדה לא מהמני ובחזקה מהמני וצ"ע בפוסקים בזה: עוד נראה דהנה אם ירצה הוא לדור עמה אין הב"ד יכולין למנוע ממנו משום שויא אנפשה אף אם לא יחזור דהא הב"ד אין מאמינים לו רק הוא בעצמו חייב לחוש לעצמו אם יודע בעצמו שמשמשתו נדה וא"כ אין שייכות לב"ד בזה, וכן כתב להדיא ברמב"ם שאין הב"ד מוחין בידו אף כ"ז שלא חזר וא"כ היו השכנות כמעידים שלא בפני ב"ד אחרי שאין שייכות לב"ד בעדות זה ויש לדמות זה לדברי הש"מ גבי הטוען אחרי מעשה ב"ד וע' נתיבות שם. יתר אין אתי חדשות בענין זה והנני מבקשך שתכתוב לי תשובה על זה ואם תשיג תשובה מהרב הגאון מהרי"מ שליט"א מווארשא תשלחנה לי והנני שולח לו תשובתך הרמה כאשר צוית לי: בנך הדו"ש הק' אברהם סימן קכא ב"ה פה סאכטשאב זמר"ת לפ"ק. שפעת שלו' וברכה לכבוד גיסי הרה"ג חריף ובקי מושלם במעלות איש חמודות מו"ה יצחק הכהן נ"י בדבר האשה שמ"ר יוצאין אדומים כדם, וכתב רו"מ שהרמ"א פסק שלא להתיר רק מקלחת ויושבת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל ונמצא בתוך הספל ולא על שפת הספל, ובנ"ד ליכא תלתא לטיבותא ושוב כתב רו"מ ששה התירים, אבאר ההלכה בעז"ה מתוך הש"ס והפוסקים [כפי הנראה היא היא השאלה אשר נמצא תשובה עלי' בא"נ יור"ד סי' רל"א ושם בא בקצרה וכאן בא בארוכה ועד עתה היתה אבודה ממנו וכעת מצאנוה והדפסנוה]: פרק האשה, האשה שעושה צרכי' וראתה דם ר"מ אומר עומדת טמאה יושבת טהורה ר"י אומר בין כך וב"כ טהורה, איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל ונמצא דם על המים ר"י מטהר ור"ש מטמא שחזקת דמים מן האשה, ובגמ' מ"ש עומדת דאמרינן הדור מ"ר למקור ואייתי דם יושבת נמי הדור מ"ר למקור ואייתי דם אמר שמואל במזנקת מזנקת נמי דילמא בתר דתמו מיא אתי דם א"ר אבא ביושבת על שפת הספל ומקלחת בתוך הספל ונמצא דם בתוך הספל דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא על שפת מבעיא לי' לאשכוחי, אמר שמואל וכן אורי ר' אבא הלכה כר' יוסי: ופירש"י והר"ן דטעם עומדת משום דאוקמא אנפשה ולא יכלה לעצור להשתין מיושב כי אורחה ומתוך הדחק הדור מ"ר למקור ואייתי דם, וכן שותתת דטמאה ג"כ הטעם דשתיתה בא מחמת דאוקמה אנפשה, ולפי זה א"א לפרש קושיית הש"ס ודילמא בתר דתמו מיא כפירוש התוס' והרא"ש משום דלבסוף באים המ"ר בשתיתה והדור מ"ר למקור כו' דכיון דלעולם שותת לבסוף ולאו משום דאוקמה אנפשה הוא, אין ריעותא בשתיתה, ע"כ פירש"י דבתר דתמו מיא אתי דם שלא מחמת מ"ר, וכ"כ הר"ן בחי' ובתשו' סי' מ"ט דבנמצא דם על שפת הספל לבד טמא גם לר' יוסי דראי' דבתר דתמו מיא אתא, ואי איסור בתר דתמו מיא משום שותתת איסור זה לא שייך אלא לר"מ, אבל לר' יוסי הא יושבת ושותתת נמי טהורה, ואפי' עומדת ושותת נמי טהורה כיון דבין עומדת בין שותתת האיסור משום דאוקמא אנפשה והכל ריעותא אחת לדידהו, אלא ודאי הר"ן מפרש נמי כפירש"י בתר דתמו מיא אתא דם שלא מחמת מ"ר: מיהו ראי' זו יש לדחות די"ל כיון דלבסוף כששותתת בא הדם ולא בתחילה כשמקלחת מוכח משום דהדור מ"ר למקור בא הדם דאי משום מכה שבמקום מ"ר גם כשמקלחת בתוך הספל מבעיא לאשתכוחי, אלא ודאי משום דהדור מ"ר כששותת אבל בעת שמקלחת דלא הדור מ"ר למקור לא בא דם: אבל התוס' והרא"ש פירשו דאיסור עומדת משום דאין רחמה נפתח וכן שותתת שאין המים יורדין בגבורה י"ל הדור מ"ר למקור (כ"כ הרא"ש] והמקשה מ"ש עומדת הכי פריך כיון דמטמא עומדת אפי' מקלחת דליכא אלא חדא לריעותא יושבת ושותתת דאיכא נמי חדא לריעותא תהי' טמאה, והדר מקשה ודילמא בתר דתמו מיא ושותתת, ומשני ביושבת על שפת הספל כו' ודווקא לר"מ אבל לר' יוסי אפי' יושבת ושותת טהורה ומטהר יושבת בכל ענין: וכתב הב"י סי' קצ"א בפשיטות דלהרא"ש אפי' יושבת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל ונמצא דם על שפת הספל בלבד נמי טהורה ודלא כהר"ן, ולפמ"ש לעיל בשיטת הר"ן אין ראי' די"ל מדאתי בסוף כשותתת ולא בתחילה כמקלחת מוכח דע"י דאתו מ"ר למקור בא הדם, והא דכתב הרא"ש דמטהר יושבת בכל ענין היינו דא"צ לאוקמי כאוקימתא דר' אבא וטהור כשיושבת בתוך הספל או אפי' יושבת על שפת הספל ונמצא דם גם בתוך הספל, אבל בא הדם בשפת לבד י"ל דטמא מטעם הנ"ל, ותדע דלהר"ן נמי דמפרש בתר דתמו מיא שלא מחמת מ"ר יקשה דילמא בא על שפת הספל כשהיא שותתת דמה"ט מטהר בתשו' הר"ן כשנמצא בתוך ועל שפת, וע"כ הא דמטמא בעל שפת לבד משום רגלים לדבר כנ"ל וכן י"ל גם להרא"ש: ומ"מ דברי הב"י נכונים שהרי ראיות הר"ן בתשו' הי' יתכן דשמואל ור' אבא שקלו וטרו אליבא דר"מ והם עצמם ס"ל כר' יוסי אלא משום דנ"מ ביושבת על שפת ונמצא על שפת לבד, ולהרא"ש מעיקרא לא קשיא כיון דכתב הרא"ש דמודה ר' יוסי בעומדת ושותתת, א"כ צריך אוקימתא דר' אבא גם לר' יוסי בעומדת דקשה דילמא בתר דתמו מיא ואפי' עומדת ושותתת ולתרץ בעומדת נגד שפת הספל וכו' ואזדא ראיית הר"ן: הן אמת דיש לפקפק ולומר דלר' יוסי א"צ לאוקימתא דר' אבא, דלכאורה קשה לפירוש התוס' והרא"ש