אבני נזר חושן משפט קמט

דלאו אכילה אפי' טעמו וממשו בטל, והוא מדתנן במנחות (כ"ב.) נתערב קומצה בקומץ חברתה במנחת נסכים במכ"מ כשירה רי"א מנחת נסכים במכ"מ פסולה שזו בלילתה עבה וזו רכה ובולעות זו מזו, ומבואר בסוגיא משום דשמן הנבלע בו בטל בו, ותמוה דודאי ניכר טעם השמן בסולת, ובאמת כי ודאי גם במראה ניכר השמן ואמור רבנן בטעמא בחזותא והא כולהו איתנייהו בי' למה יתבטל, אולם לדעתי ביטול זה לאו משום ביטול ברוב הוא, אלא כדתנן במס' פרה פ"ט מ"ה מי חטאת שנפסלו לא יגבלם בטיט שלא יעשה אותם תקלה לאחרים ר"י אומר בטלו, והוא משום דבלוע נתבטל, וכן בעירובין (צ"ה:) במים הבלועים בעיסה עיי"ש, ובביצה (ל"ט.) מפורש משום דבטלים עיי"ש היטב, הרי דדבר הבלוע נתבטל לר"י, ומ"מ מקשה הש"ס מין במינו הוא כמ"ש הרשב"א בחולין דאפי' טעמו ולא ממשו אסור במינו לר"י, ואף דלאו משום ביטול ברוב דמפורש בתוס' בסוגיא דזרוע בשלה דטעם לאו כעיקר אפי' ליכא רוב נגד הטעם, דטעמא כמאן דליתא, ומ"מ במינו לר"י חשוב כעומד בעצמו, וה"נ לא נתבטל משום דבלוע, וע"כ לא קשיא והא ניכר דמבשא"מ שוב בטל לא מטעם רוב אלא משום דבלוע ולא איכפת לן בניכר, כן נ"ל ברור: ועוד יש טעם לומר כיון דחצי גידוליו מאילן לימון דאל"כ לא הי' בטל ילדה בזקינה רק שנאמר שנתהפך לאתרוג, וכל זמן שלא נתהפך לגמרי שעדיין טעם לימון בו הרי חצי לימון: מ"ש בשם הב"ח דווקא בערלה גלי קרא לא ידעתי למה נלמד מערלה לכל מילי: בתשובתי הקודמת הוכחתי דטעם ס"ס משום ספק בדרבנן ואתה לא הושבת ע"ז מאומה דלא ס"ל כלל אפי' להשיב ע"ז, אולם כן משמע להדיא בירושלמי פ"ז דיבמות סוף הלכה ג': ונבוא לעיקר הדין, הנה הנשמע כל המערערין טעמם שגם באתרוגי א"י יש לחוש חשש מורכב ואינם סומכין על המסורת הקדומה, האומנם שאין בדבריהם ממש ולא טעם, ואני מצאתי ברמב"ן פ' קדושים בטעם איסור הכלאים משום דאין הפרדה מוליד, ואומר דגם צמחים המורכבים אינם עושים פרי עוד, וכן שמעתי שבמדינות אלו שכל הפירות מורכבים א"א ליטע שום אילן אם לא ע"י הרכבה ממין אחר כי בעצמו א"א שישא פרי, והוא כדברי הרמב"ן וא"כ אין חשש על אילנות שיודעין בהם שענפיהם אם נוטעין אותם ישאו פרי בלי הרכבה, הרי ברור שאינם מורכבים, וא"כ סמיא בידן למבדקי', ורק אתרוגי קורפו אשר ביד הערלים הגרעקין [הידועים במכתביהם שהם עמלקים] ימ"ש שאין מניחין שום יהודי בגנות שלהם וא"א לבדוק, ובא"י שרוצים ליטע פרדסים למצוה ובודאי ישגיחו ע"ז הגדולים שיהי' בלי פסלנות אז נצא מחשש מורכב לדעתי אין מצוה גדולה מזו, ואשרי מי שיהי' לו חלק במצוה הגדולה ונוראה הזאת, כי אתרוג המורכב לדעתי אין טעם להכשירו וכן הסכמת רבותינו האתרוגים אשר מפיהם אנו חיים המג"א והט"ז והרב בש"ע פסלוהו בהחלט ואין ראי' ממקומות שנטלוהו בשעת הדחק כמו שפסק הרמ"א בהדסים שהם שנים ע"ג שנים כי לא הי' להם עצה אחרת לא רצו שתשתכח מצוות לולב מישראל, וב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה במקום שיש טעם וסמך כמפורש בהאשה רבה בבעל מטמא לאשתו קטנה משום דקרי ולא עני כמת מצוה וכתבו התוס' דהוא רק טעם וסמך בעלמא, כן הטעם בזה, אבל לא יסופק לשום משכיל שבמקום שמצויים הדסים תלת ע"ג תלת אין לצרף טעמם אפי' לספק, כן אני אומר באלו המורכבים והפסולים לא די מחמת שמעורב בו מין אחר זולת זה ודאי פסולם ברור [חסר הסיום]: סימן קיז ב"ה אור ליום א' מוצש"ק צו החוה"ש לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י בדברי הרא"ש בפרק כל שעה שכתב דלר"ש דמותר בהנאה עד הלילה יכול למוכרו לנכרי עד הלילה ומקיים בזה מצוות תשביתו דלא כתיב אלא תשביתו מבתיכם ולא בעי השבתה מן העולם ק"ל, שהרי ב"ש אוסרים למכור לנכרי תוך שלשים יום קודם לפסח אא"כ יודע שיכלה קודם הפסח ופירש"י דקסברי מצוה לבערו מן העולם דווקא ולא שיהא קיים, וב"ה נמי לא פליגי אלא כל זמן שמותר לאכול מותר למכור, והיינו קודם שש שעדיין לא חל עליו מצוות תשביתו: ואפשר לומר דס"ל להרא"ש דאם לא הי' מקיים בזה מצוות תשביתו אף תוך שלשים יום הי' אסור כמו בעושה ביתו אוצר תוך שלשים יום דחייב לבער דאינו מקיים תשביתו במה שמניח עליו מפולת אף דאח"כ יהי' פטור, וע"כ דס"ל לב"ה דאף במכירה מקיים תשביתו: וק"ל ע"ז שהרי חרכו קודם זמנו מותר בהנאתו אחר זמנו, ופשוט דמותר לשהותו ג"כ וכן מפורש בש"ע אף דבחרכו לא מקיים תשביתו דאין ביעור חמץ אלא שריפה לגמרי או פורר וזורה לרוח כו' וע"כ דלא מהני שלא יחול עליו תשביתו, וה"ה במכירה אף שאינו מקיים תשביתו מ"מ מותר למכור קודם שש וא"כ מנ"ל להתיר למכור לאחר שש, דבזה לא מצינו שיחלקו ב"ה עם ב"ש במה דס"ל לב"ש שאינו מקיים מצוות תשביתו במכירה: ומההוא דעושה ביתו אוצר נ"ל דלאו ראי' דהא במכילתא, הובא בר"ן כתב הטעם בנפלה עליו מפולת משום שאף שהוא ברשותו אינו יכול לבערו, ומבואר דלאו משום דחשוב ביעור אלא משום שאינו יכול לעשות יותר והתורה לא חייבתו לפקח הגל, וע"כ בעושה ביתו אוצר בתוך שלשים כיון שאז יכול לבערו כדינו מחוייב לבער, אבל באופן שלא יחול עליו חיוב בעת איסורו שלא מטעם אונס, אינו מחוייב לבער קודם שש וכמו בחרכו כנ"ל, וכן מפורש ברא"ש דבחרכו מותר לשהותו: וראיתי להרמב"ן עה"ת דברים נעלמים ממני שכתב הטעם במפולת מחמת שהוא אבוד ממנו ומכל אדם ותמיהני דא"כ למה צריך שיבטל בלבו, וגם מה מועיל ביטול כיון שאינו שלו, ועיקר סברתו תמוה שיחשב אבוד ממנו בגל שלשה טפחים,