אבני נזר חושן משפט קמח

לשיטת רוב אחרונים החולקים על הב"ח בזה, ובוודאי על אתרוגי א"י מצד הסברא אין חשש, שתמיד הי' שם גדולי ישראל ויש לנו מסורת דור אחר דור, ותחילה כשהי' א"י שמם כמה שנים פשיטא שלא הי' אז מי שירכיב בשגם מאחר שלא עשו מהם עסק לא הי' נחוץ להם להרכיב, ומה שתחילה בירכו הכל על קרפי כי לא הי' להם עצה אחרת כי הי' דבר קשה מאד להביא אתרוגים מא"י לכאן וגם כי גדל מעט, אבל אם נוכל לעשות תיקון להביא אתרוגים מא"י ויהי' משגיחים גדולי ישראל שלא יהי' חשש הרכבה פשיטא שאין דבר מחויב ומצוה רבה כזה: בנך הדוש"ת הק' אברהם סימן קטז תשו' זו מקומה אחר התשו' הנדפסת בחאו"ח סי' תפ"ה. ב"ה יום ב' דברים. שוכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול המפורסם החסיד כקש"ת מו"ה זאב נחום שליט"א. תשובתך דבר האתרוגים הגיעני ואשיבך על מקצת דבריך כאשר צויתני: כתבת דחילוק יש, אילן מחוייב בערלה לאחר ג' שנים ניתר מערלה ע"כ ילדה שסבכה בזקינה בטיל הילדה לגבה וחל עלי' היתר ערלה, משא"כ אילן שאינו מחויב בערלה לא שייך שיש עלי' היתר והבאת המשל מבשר ודגים ולא הבנתי דבריך בזה, כלפי לייא שהרי הר"ן הוא הסובר דילדה שסבכה בזקינה משום זוז"ג ומתורת ביטול (גם התוס' ס"ל דמתורת ביטול, דכן לשון הש"ס להדיא בטלה ילדה כו'] וביטול בכל מקום הוא שנסתלק האיסור, אבל לא שיחול דבר חדש, וע"כ כתב הר"ן בפרק השוכר את הפועל דהיתר אין עשוי להתבטל, וכן דעת תוס' פרק כל הזבחים, וא"כ יותר ראוי שיהי' מותר משום ביטול כשהאחר אין עליו חיוב כלל נפקע החיוב גם מזה משאם מחוייב אלא שיש דבר הפוטרו שצריך לחול על הבטל שם פטור, ובאמת מצינו פטור זוז"ג ודין ביטול בכל המינים, הנולד מן הטמאה ומן הטהורה אין על הטהורה שום שייכות טומאה, תנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בעצים דהיתר אין על עצים דהיתר שייכות ערלה, בבכורות מים טמאים בטל ברוב ציר דציר לאו בר קבולי טומאה ואין בציר שייכות טומאה: אשר כתבת הלשון של הר"ן לא משמע כפירושי לא ידעתי למה, ועוד זה הי' טענה אם הי' הפשט מובן: מ"ש שהראי' של הר"ן מאילן בירק ותירוץ מהרש"א אינו מובן וילדה שסבכה אפי' אילן תפוח באילן לימון לא ידעתי אנה ראית זה: מ"ש על מהרש"א דלשיטת התוס' אינו משום ביטול, לפענ"ד אין חולק בזה, דכן לשון הש"ס בטלה ילדה כו' ואדרבא התוס' הקשו על רש"י שפירש משום זוז"ג שהרי לשון הש"ס בטלה ותירוץ הר"ן דא ודא אחת: מ"ש לדחות מ"ש דהוי רק מקצת אתרוג ובעינן לקיחה תמה ודחית כיון דעיקרו אתרוג כדברי הב"ח, הלא זה דבריי לדחות ראיית מהר"מ אלשיך ופירשתי דבריו כיון דאין עצו ופריו שוה, מ"ש דחשוב עצו ופריו שוה כיון שגדל על היחור אין שום ראי' לזה, ובש"ס משמע דחשוב גדל על שניהם, ואל"כ גם לענין ערלה ליתסר: מ"ש לחלק בין אתרוג לאיסור ב"י דשם תלה התורה האיסור באכילה אבל באתרוג למצוה אינו תלוי בטעם, הנה העושה עיסה מחטים ואורז אם יש טעם דגן חייב בחלה, ודעת הרא"ש משום דטעם כעיקר דאורייתא, ואפי' אין שיעור בדגן חשיב כאילו כולו דגן וחשיב שיעור חלה ועיין בש"ך סי' שכ"ד מה שהשיג על הלבוש, וכן תמד משהחמיץ נקח בכסף מעשר משום טעכ"ע, כ"כ התוס' בחולין (כ"ו), הרי דלאו באיסור אכילה בלבד גלי רחמנא טכ"ע, וא"ת דווקא הנהו משום שהם לאכילה אבל אתרוג אינו כי אם לנטילה, לפענ"ד גם אתרוג אינו יוצא בו רק מפני שהוא פרי ראוי לאכילה, ורמב"ם בפי' משניות אתרוג של ערלה פסול כיון שאינו ראוי לאכילה לאו פרי הוא, בירושלמי דערלה אתרוג שנטעו למצוה חייב בערלה דחשוב נטעו לאכילה כיון שמצוותו מחמת שהוא אוכל ופסק בש"ע הלכות ערלה, וכיון שמצוותו מצד שהוא אוכל, א"כ אזלינן בתר טעמו, ואם הוא טעם לימון חשוב פרי לימון, ובשעה שאין טענה מכרחת לבע"ד להודות בה, אבל מ"מ הוא סברא גדולה: גם מ"ש דהכא הוי טעמו וממשו ואינו תלוי בטכ"ע וכתבת דלדעת רש"י דכל שנימוח חשוב רק טעם ולא ממש, אינני יודע הדמיון, שרש"י כתב בדבר גוש שנפל לקדירה, הנה נשתנה מטבעו לדבר שנפל בו והקדירה נשאר כמו שהי', אבל הכא הלוא היניקה מלימון נעשה פרי כדרכו למה יחשב נימוח [באמת לא ידעתי לשיטה זו דנימוח אפי' כזית בכא"פ לא מהני, א"כ רבנן דפליגי על ר"א בכותח הבבלי ולית להו טעם כעיקר כמ"ש רש"י בעצמו בפסחים שלהי שמעתא דהיתר מצטרף לאיסור, א"כ מה יועיל בכותח הבבלי ושכר המדי כזית בכא"פ, והרי מבואר בסוגיא דבכא"פ אף רבנן מחייבים בכותח, וברש"י שם מפורש גם בשכר המדי והרי נימוחו החיטין וכן מסתמא בכותח וצע"ג] ואם תאמר משום שנשתנה לצורת אתרוג ע"כ חשוב רק כמו נימוח א"כ יתחייב בערלה כיון דהיניקה מהזקינה נשתנה להיניקה מילדה, אלא ודאי חשוב עיקר יניקת לימון בו כמו יניקת אתרוג רק שנשתנה לצורת אתרוג אבל מ"מ חשוב יניקת הלימון בו בעין, רק היתר הב"ח דמ"מ יניקת הלימון בעצמו נעשה אתרוג, וע"ז השבתי הלא עוד טעם לימון בו ומהכ"ת שיחשב רק אתרוג, ומהדלה הגפן אין ראי' דשם רק ריחו נשתנה וריחא לאו מילתא, ועוד דשם ודאי הוי רק ריחו ולא ממשו: והנה פשוט בעיניך שאתרוג גמור הוא ואינו דומה לצבי הבא על התיישה למ"ד חוששין לזרע האב דשם דרכו להוציא מין נשתנה משא"כ בזה, ועיין פ"א דכלאים מ"ז בתוי"ט מפורש דהרכבה מוציא פרי משונה, וגם זאת ידוע שיותר דומה לאם מלאב כמ"ש הר"ן בענין האחשתרנים (עי' בתשו' הריב"ש סי' ש"צ]: האומנם כי לכאורה יש להביא ראי' כי במידי