אבני נזר חושן משפט קנ

וגם תמוה שהרי במכילתא מפורש להיפוך והוא בעצמו מביאו]: ורציתי לומר דבאמת מקיים תשביתו בחרכו כיון ששוב אינו ראוי לכלב וכמבואר בפוסקים והוא כעפר ולא גרע מביטול לדעת הפוסקים משום דמשוי לי' כעפר וכדבר שאינו ראוי לאכילה, כ"ש הכא שבאמת אינו ראוי לאכילה, והא דאסור לשהותו בחרכו אחר זמנו הוא משום גזירה שמא יבא ליהנות ממנו כמו בשיאור ישרף וכדברי התוס' ריש פסחים: אך ראיתי להר"ן ז"ל אהא דחרכו אחר זמנו שכתב דלא נפיק מאיסורי' עד דשריף לי' לגמרי, ולכאורה דבריו תמוהים שהוא עצמו כתב לעיל מינה דקי"ל כרבנן דמפרר וזורה לרוח ואפרו אסור לדידהו כמבואר בפוסקים, וא"כ אף אם שריף לגמרי לא מהני, וע"כ לומר דהר"ן ס"ל דבחרכו לא מקיים השבתה, וע"כ י"ל דלא נפיק מאיסורי' היינו מאיסור בל יראה עד דשריף לי' לגמרי ואזי נפיק מאיסור בל יראה ומחויב השבתה: אולם נ"ל דלפי זה א"צ לדחוק דלענין בל יראה קאי אלא דאף בהנאה מותר לאחר ששרפו לגמרי לאחר שש דאז אין רק מחמת העשה דתשביתו שפירושו תשביתו שלא בהנאה וכמ"ש התוס' תשביתו שלא כדרך הנאתו, ע"כ ס"ל להר"ן תשביתו שלא בהנאה כלל, וא"כ לאחר ששרפו שקיים תשביתו שוב אפרו מותר, כן נ"ל ברור בדעת הרא"ש ז"ל, ועכ"פ איך שיהי' מוכח מדברי הר"ן דבחרכו לא מקיים תשביתו: ובאמת י"ל שהר"ן לשיטתו דביטול מטעם הפקר ולא משום דמשוי לי' כעפר, וע"כ בחרכו לא מקיים תשביתו] ואעפי"כ בחרכו לפני זמנו מותר לשהותו, וא"כ אין ראי' מב"ה שיקיים תשביתו במכירה ומוכח מב"ש דבמכירה לא מקיים תשביתו: ובאמת לולא פירש"י הי' נ"ל לפרש פירוש אחר בהא דאסרי ב"ש למכור תוך שלשים יום קודם לפסח, דלפירש"י קשה קושיית התוס' בדר' יהודה בן בתירה דאוסר למכור כותח והא כותח מותר להשהות מה"ת רק משום דילמא אתי למיכל מיני' וכשמוכרו לנכרי לא שייך, וגם שהש"ס מביא ברייתא זו בשבת בין הדינים שאוסרים ב"ש ע"ש במה שהמלאכה יעשה מאליו או ע"י נכרי בשבת, ולפירש"י אינו שייך להתם, ע"כ נלפע"ד עפ"י דברי ירושלמי לא יאכל אפי' לבהמת הפקר ופסק כן בש"ע סי' תמ"ח סעיף ואו ובמג"א סי' ת"נ ס"ק י"ב דאסור למכור לעכו"ם תרנגולת שיש בו משהו חמץ אף שהנכרי אינו נותן דמים עבור הבליעה, דמ"מ כשהנכרי אוכל המשהו חמץ הוי כמאכל לעכו"ם דאסור כמו לבהמת הפקר, וע"כ במוכר לנכרי תוך שלשים והנכרי יאכל תוך הפסח לב"ה מותר כמו שמתיר עם השמש והמלאכה נעשה בשבת ולב"ש דאסרי התם כשהמלאכה נעשית בשבת, ה"נ אוסרים, ולפי זה אין ראי' לאסור מכירה לאחר שש לב"ש: אבקשך אשר תמחול לכתוב לי דעתך בזה כי הוא מקצוע גדול בדינים אלו, ונ"מ לכמה ענינים אם מקיים להגאונים תשביתו כשמפקידו לנכרי לאחר שש דלדעת הרא"ש הנ"ל נראה שקיים, וכן ביחד לו בית בחמץ שקיבל עליו אחריות: דברי המג"א סי' ת"נ ס"ק ח', ט', תמוהים לי מאד מדברי התוס' כתובות ר"פ המדיר ד"ה ופרנס לאו שליחותי' עביד, ותמיהני על כל האחרונים שהביאוהו ולא השגיחו בזה, תמחול לכתוב לי דעתך בזה כי יש נ"מ גדולה לדינא: בנך הדו"ש הק' אברהם: סימן קיח ב"ה יום ד' פ' ויצא תרמ"ד לפ"ק פה סאכטשאב החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום שליט"א. אהובי אבי, מכתבך הגיעני בענין מראה שחור בריאה שרצית לחלוק על התב"ש ולומר שהרמב"ם והטוש"ע חולקים על הפוסקים שהביא התב"ש דלאו כל שחור לקותא אלא שחור הטמא בנדה, וזולת זה לאו מחמת לקותא, וכתבת שמאחר שכתבו סתם שחור ודיו ולא ביארו דהיינו דווקא דיו יבש כמ"ש בנדה מכלל דס"ל כל שחור לקותא אלא שאינו טמא בנדה דלאו מחמת אדום כדם המכה קאתי אא"כ שחור כחרת ושאר שחור מחמת אדום דיהא, וזה טעם הד"מ שכתב ככוחלא מראה בלאה כעין הרקיע, מכלל דשחור ככחול ס"ל טריפה: ולפענ"ד א"א לומר שהד"מ יסבור שחור ככחול טריפה מאחר שהרמב"ם כתב להדיא כשירה ואיך יחלוק על הרמב"ם בלי שום ראי' ומהרמב"ם והטור שכתבו בריאה סתם אין ראי' שדרכם להעתיק לשון הגמ': אמנם בעיקר הדין אם נלמד שחור דריאה משחור דדם נדה, הנה בנדה (ד"כ.) ר' אמי בר אבא אמר וכולן עמוק מכן טמא דיהא מכן טמא חוץ משחור, הנה דאף שדם דיהא טמא שחור דיהא טהור, ע"כ דשחור דיהא לאו מחמת לקותא אתי, דאי מחמת לקותא דאדום דיהא אתי ליטמא, ודוחק גדול לומר דשחור דיהא מחמת אדום דיהא דדיהא אתא, דאם דיהא דשחור בא מחמת דיהא דאדום, אם השחור אינו דיהא דדיהא גם האדום שבא ממנו לא הי' דיהא דדיהא, אלא ודאי אם השחור דיהא הוא לאות דלאו מחמת לקותא כלל אתא: איברא דצריך להבין, הא אדום דהדם פסול דסופו להשחיר דהאי שחור אדום הוא אלא שלקה ולאו דווקא אדום כדם המכה אלא כל אדום פסול דכללא כייל הגמ' אדומות כשחורות, וכשם שכל שחור פסול דלאו הדר הוא כמו כן כל אדום, ואם נאמר דאין כל שחור לקותא אלא שחור כחרת, א"כ ע"כ כל אדום אפי' אינו כדם המכה כשלקה נעשה שחור (כחרת, וא"כ דם שחור כחרת למה טמא ודאי שמא מחמת אדום דיהא קאתי, אלא ודאי כל שחור אפי' אינו כחרת מחמת לקותא יטהר בנדה דמחמת אדום דיהא אתא, והדס אדום דיהא סופו להיות שחור לא כחרת, ע"כ שחור כחרת טמא ודאי, דע"כ הי' אדום כדם