אבני נזר חושן משפט קמז

סימן קיג ב"ה אור ליום ד' פ' קדושים שוכ"ט ישפות ה' לכבוד אדוני אבי מו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י קושייתי בענין חמץ נוקשה דכיון דאינו ראוי לאכילה הוי אינו ראוי לגר דמותר אף בפסח כמבואר בר"ן שהקשה אהא דפת שעיפשה והוצרך לתרץ דראוי לשחיקה ולחמע, וכ"כ עוד הר"ן להדיא בשמעתא קדירות בפסח ישברו דפגום בעינו אפי' בחמץ מותר, ואם איתא דגלי קרא דכל מחמצת דבחמץ אפי' אינו ראוי לאכילה אסור, למה פגום בעינו מותר, ואפי' למ"ד נוקשה דרבנן הרי כתב הר"ן דחייב לבער, ומאי קשיא לי' בהא דפת שעיפשה, ואיך כתב הר"ן דפגום בעינו מותר: מה שכתבת דהיקש על לאו הנה מבואר היטב בתשובתי בראיות דאפי' לס"ד דמטעם היקש אי אפשר שיהי' על לאו ואין לכפול הדברים, אולם בעתים הללו בלמדי גמ' הנ"ל פרשתי היטב דברי הש"ס הטעם דרק מכרת פטור עפימ"ש מהר"ל בס' גבורות ה' דאם אין לו לחם עוני מחוייב לאכול מצה עשירה לקיים מצוות מצה עכ"פ, וע"כ אסור לאכול מצה עשירה בע"פ ולא התירו לאכול מצה שנילושה במי ביצים בע"פ אלא בנילושה בלי מים כלל דא"א לבוא לידי חימוץ דההיא לא חשיבא מצה כלל, ע"כ ר"ל דמיירי עם מים א"א ללמוד מהיקש דלא הוי חמץ כלל כמו שאינו חשוב מצה שהרי גם מצה חשיבא, אלא דכיון דלא הוי מצה גמורה דאם יש לו לחם עוני אינו יוצא במצה עשירה, ה"ה דלא הוי חמץ גמור, וע"כ אין חייבין על חימוצו כרת ולאו יש כהנהו דפרק אלו עוברין, וע"כ ה"ה למסקנא, לפי פירושי לאו יש בו: אולי יש לך איזה פירוש בירושלמי דמצה ישינה פלוגתא דב"ש וב"ה, תמחול לכתוב לי, דבפשטות תמוה דאטו מי לא בעי ב"ה שימור לשם מצה: בנך הדו"ש ומצפה לשמוע מכם כ"ט הק' אברהם. סימן קיד ב"ה אור ליום ה' פ' תשא את ראש בנ"י. שוכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. דבר הפאראווע מיהלען הנה בתחילה חשבתי כי הזיעה מהעצים או מחטים בעצמם אשר אינו כי אם מי פירות לכן הקלתי בזה, אך אח"כ נתוודעתי כי הוא מחמת החום שבתוך הקסוות שקורין רוירין והקור שמבחוץ כאשר יפגשו זה בזה יולידו מים והוא מים גמורים כנראה בחוש הכפור אשר על החלונות בחורף. וכ"כ הקרבן נתנאל (פ' כ"ש אות קכו), וע"כ המיחושים בזה, הא' כי הרבה פעמים מתערב הקמח בתוך הקסוות עד אשר נסתם החלל וצריכין הבעלי מלאכות להכות בכף על הקסוות בחוץ, ומכח זה נופל הבצק מדפנות הקסוות ומתערב עם הקמח כנראה בחוש שע"ג קיהל שטיין נמצא בצקות מכח זה: אמנם יש בזה להקל כי תיכף מתרקד ע"ג כיס של משי שהוא דק מאד, ומבואר בסי' תס"ו דבעודו לח מהני ריקוד, וכן נראה בחוש שבתוך הקמח עב אשר אינו עובר דרך הכיס נמצאין חתיכות בצק והקמח העובר דרך הכיס נקי כתלג חיור, אולם גם הקמח חוזרין וטוחנין אותו ובזה בוודאי מתערב הבצק עם הקמח ויש פנאי להתייבש: ועיקר המיחוש כי כאשר הכנסתי ידי בתוך הקסוות לא יכולתי להבחין אם אין האויר מלוחלח מחמת הזיעה הרבה ובזה יש מיחוש, דאף שאין מים טופח ממש, מ"מ לסברת הרא"ה שהביא הר"ן בקמח שיורדין עליו טיפין גשמים גם שאר הקמח שלא נתלחלח אסור דשואב ליחות, ה"ה בזה שכל הקמח עובר דרך האויר המלוחלח, דבוודאי שואב ליחות, ואף דאנן לא קי"ל כהרא"ה בזה היינו דלא חיישינן ששאב ליחות כיון שלא נפל עליו המים ואין בולעין המים, דא"כ הי' מתדבק כמו בצק ומהכ"ת שבלעה ליחות, אבל כשכל הקמח עובר דרך הליחות שפיר י"ל דכ"ע מודים להרא"ה דמתחמץ מחמת הליחות (גם שמעתי אומרים כי הקמח יוצא מהקסוות לח קצת רק אח"כ כשמתקרר ע"ג הקיהל שטיין חוזר להיות כמו שאר קמח דבר זה לא ידעתי בבירור]: בנך הדו"ש מצפה לשמוע מכם כ' הק' אברהם סימן קטו ב"ה אור ליום א' מוצש"ק שלח. שוכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב המאה"ג הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. דבר האתרוגים זה טעמי כי באמת הוא דבר קשה לסמוך על אתרוגי קרפי כי הרינון בהם מצוי בכל השו"ת אחרונים והגאון בית מאיר כתב שהביאו לו אתרוג מהודר בכל המעלות ולאחר שנודע לו שהוא של קרפי לא רצה לברך עליו, אולם האתרוגים שיצאו בהם הוא מפורגא ואותם נשמע שאין בהם חשש, אולם מי יוכל לסמוך על הכשרים הבאים משם וגם מי יודע איזה פסלנות עושים עכשיו מאחר שהוא תחת יד הערלים הרשעים, וזאת ידוע שע"י הרכבה נעשה הפרי משובח מאד ביופיו, ומצד הסברא כל פסלנות שיכולים לעשות עושים: והנה שמעתי שהרבי מלובלין זצוקללה"ה שיבח הקרפי, וזה הי' עמוד גדול לסמוך כי מסתמא צפה ברוח קדשו שאינם מורכבים ובוודאי העולם סומכים עליו, וע"כ יוצאים לכתחילה בהקרפי: אולם זאת שמעתי בבירור שמה שחסידי פולין אינם נזהרים באיסור חדש נצמח מחמת כי בבית הרבי מלובלין זצללה"ה היו נותנים על השלחן גראפים חדש כי הרבי אמר מאחר שזקנו הב"ח התיר אין לו לחוש, וע"כ יוכל להיות שע"כ לא חשש הרבי מלובלין זצללה"ה ג"כ לחשש מורכב מאחר שהב"ח התיר בתשובה המורכבים שמראיהם מראה אתרוג, היינו שמרכיב ענף אילן אתרוג בתוך אילן לימוני, ואף שיש בו ריח לימוני, ואם זה הי' טעמו מן הדין עלינו לחוש