אבני נזר חושן משפט קמה

הנה קושיא זו כתובה באהעו"ז וביאור דבריו דא"א לומר משום שקנו שביתה במקומם שהרי מתני' כרבנן דחפצי הפקר אינם קונים שביתה: ולדידי י"ל דוודאי מצד הסברא דברי התוס' נכונים דאיך אפשר שיקנו הפירות שביתה במקום בעלים והם אינם יכולים להביאם שמה ממנ"פ בין יקנו שביתה אצל בעלים בין לא יקנו, אך כל זה לריב"נ אבל מתני' כרבנן, א"כ טרם קנייתם שביתה אצל הבעלים הרי יכולים להביאם שמה דחפצי הפקר אינם קונים שביתה וכיון שיכולים להביאם שם דומה כאילו הי' תוך התחום כמ"ש מהרש"א בתוד"ה לקנו, וכוון לדברי רמב"ן בחידושיו, ומה שאינם יכולים להביאם שמה הוא רק מחמת שקנו שביתה אצל בעלים, וא"כ ע"כ קנו שביתה, דומה לדברי הר"ן בע"ז בענין ע"ז של נכרי שישראל יכול לקנות כיון דטרם קנייתו הי' לה היתר ע"י ביטול ולפי זה לדינא גם התוס' ס"ל דקונים שביתת בעלים, וכ"כ הרשב"א בעבוה"ק במשנה הנ"ל דלא יזיזם ממקומם, הרי שלא קנו שביתה במקומם: עכ"ז אני מסופק אם הוראה זו מוסכמת דק"ל אם איתא דיש להם שביתת בעלים, גם ד' אמות לא יקנו הפירות ויהי' מותר להוליכם לכל מקום שירצה כיון שאינו מוציאם חוץ למקום שביתתם (מיהו הדבר תלוי בשני לשונות של רש"י בספינה מהלכת]: מיהו י"ל כיון שאם הי' הבעלים חוץ לתחום לא הי' להם רק ד' אמות גם הפירות כן, ואין להקשות דא"כ בתחילת דינא נאמר ג"כ כיון שאם הי' הבעלים חוץ לתחום לא הי' יכולים לקנות שביתה במקומם אפי' ע"י עירוב כשרחוק יותר מד' אלפים כיון שאינו יכול להגיע שם גם הפירות לא יקנו שביתה, דלא קשיא לפמ"ש דלרבנן הרי הי' יכולים להביאו שם, ומזה ראי' למה שכתבתי: ומ"מ ק"ל במשנה דלמה לא תני רבותא יותר שאסור להביא הפירות אלפים אמה לתחומו של בעלים כדי שיוכלו הבעלים לאוכלם שם ולא הי' צריך לצייר הדין בעירבו בני העיר אלא ודאי משמע דבאמת אלפים יכולים להוליך כדברי התוס' ואפי' לרבנן קונים שביתה במקומם, ואף דחפצי הפקר אינם קונים שביתה כשיש להם בעלים יותר יכולים לקנות כדברי התוס' עצמם בדיבור זה, ואיני יודע מה ק"ל לאהעו"ז, ומ"מ לדינא מאחר שמפורש ברשב"א דלא יזיזם ממקומם בוודאי אין לנטות מדבריו מאחר שי"ל שהתוס' מודים למה דקי"ל כרבנן: אשר נסתפקת בשלשה כפרים שיש להם אתרוג בשותפות אם יכולים להוליך האתרוג שנאמר שבני כפר ראשון העמידהו בחזקת בני כפר השני כדי שיוכלו להובילו שמה, דומה לשור של פטם, לפענ"ד זה רק בשהמוכר אין לו תשמיש בהשור, משא"כ אתרוג זה שכולם מברכים בו ודאי אין יכולים להוליכו רק למקום תחום כולם: ק"ל טובא על הרמב"ם והרע"ב פי"ז דכלים דהלכה כר"מ דאמר כל האמות אפי' של כלים באמה בת ששה, א"כ למה הדין בחוטט בגדיש לעשות לו סוכה, דאם הי' חלל טפח במשך שבעה כשר, הלא מפורש בגמ' על המשנה דושאינה גבוה עשרה טפחים פסולה דלר"מ יליף מקרא דוהיו הכרובים סוככים בכנפי' דבציר מעשרה לא מקרי סככה, וא"כ הו"ל תעשה ולא מן העשוי דהוה פסול בסכך, אלא ודאי דקי"ל כר' יהודה דלדידי' אין ללמוד מקרא רק מהלמ"מ דשיעורין חציצין ומחיצין כמפורש בסוגיא שם, וא"כ הוי רק פסול מחיצות וצע"ג: בנך הדוש"ת הק' אברהם. סימן קי ב"ה יום ועש"ק תרמז"ל פה סאכטשאב שוכ"ט לכבוד גיסי הרה"ג המפורסם חריף ובקי כש"ת מו"ה יצחק הכהן נ"י. דבר העירובין במחיצות שאין ניכרות העיר אותי הרה"ג מלוטמירסק נ"י מדברי הה"מ ספי"ד מהלכות שבת בענין מים לא מבטלי מחיצתא פירות מבטלי מחיצתא משום דבפירות אין המחיצות ניכרות, ולא הי' נחשב אצלי לראי' דעיקר הטעם משום מילוי הבור דאין כאן חלל, אך מים שהמחיצה נראה מתוכן דינם כמו אויר דנחשב חלל ה"ה מים, ועוד דהכא ראוי לנעול ואז יהי' ניכר, שו"ר לרשב"א שבת (ק') כתב בתירוץ הקושיא דפירות הוי דבר ניטל בשבת, וכתב דיש מפרשים משום דבשעת זריקה אין המחיצות ניכרות, משא"כ מים לא מבטלי היכר המחיצות: ונראה דבאמת חשוב חלל כיון דלא מבטל להו לפירות ועומדות לינטל משם ואעפי"כ לא חשוב עכשיו רה"י משום דעכשיו אינם ניכרות, וה"ה די"ל בדלתות דאף דראויות לינעל וכמאן דנעילי דמיין, מ"מ עכשיו הא אינם ניכרות, ואף דלאחר שינעלו יהי' ניכרות הלוא גם בפירות נמי כל הקושיא משום דלא מבטל להו וינטלו משם ולכשינטלו יהי' ניכרות, ומ"מ כיון דעכשיו אינם ניכרות לא חשוב עכשיו רה"י, ה"נ אף דההיתר משום דראויות לנעול ואז יהי' ניכרות כל זמן שאינם ניכרות לא חשוב רה"י: ע"כ יש להחמיר לעשותן באופן שיהי' ניכרות, והלא בלא זה אין ההיתר רק משום ס"ס, וכשלא יהי' ניכרות נוסף לנו שיטת יש מפרשים שברשב"א על חשש שמא כהתוס' דלא מהני ברה"ר ראויות לנעול וגם בזמה"ז איכא רה"ר וגרע כח הס"ס: כשיעשו שטאכייטלעך סמוך לכותל יהי' ניכר דלדלת עשאם, בטח תשגיח כשיעמידו הדלתות על הטרעטוארען הגבוהים שאם יסגרו הדלתות לא יהי' גבוהים מרה"ר ג' טפחים, ואם הטרעטוארין גבוהים ג' יש לעשות דלתות קטנות שיכפלו למעלה ויעמיד הכפל בהאטשעקיל וגם יעשה באופן שכאשר ינעלו הדלתות לא יוכלו הגדיים לבקוע בהם: דברי גיסך דו"ש וש"ת הק' אברהם.