אבני נזר חושן משפט קמד

וע"כ כיון דקי"ל כרבנן צוה"פ מהני מה"ת לר"ה וכדמוכח מדברי התוס' פ"ב ד"ה והאמר ודלתות שאינם נעולות לא מהני אף למה דקי"ל כרבנן וכדמוכח מדברי התוס' בפ"ק כנ"ל, ובאמת לדעתי צ"ע מנ"ל לשיטת התוס' דצוה"פ לא מהני מדרבנן, ואפשר כיון דבגמ' פליגי במבואות המפולשין אם צריך לנעול ומה"ט פסק הרשב"א דמבואות המפולשין צריך דלתות וא"כ פשיטא דלא מהני צוה"פ מדרבנן, ולהפוסקים דבמבואות המפולשין לא בעי דלתות צ"ל דפלוגתייהו משום דנ"מ לענין ר"ה עצמה, וע"ז ק"ל להתוס' דברה"ר עצמה כבר שמעינן מדר' יוחנן דבעינן ננעלות, ואף למה דקי"ל כרבנן הדין כן, וע"כ צ"ל דצוה"פ לא מהני מדרבנן, ובזה שפיר מהני דלתות כיון דא"צ להם אלא מדרבנן לא בעי ננעלות כמו במבואות המפולשין, ור"י לשיטתו דצוה"פ לא מהני מה"ת דס"ל כר' יהודא ובדאורייתא לא מקילינן למימר כיון דראויות לנעול כמאן דנעילי דמיין: ובר מן דין כיון דהא דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא מפסי ביראות שמעינן לה י"ל דדווקא בעולי רגלים הקילו דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא אבל בעלמא מדרבנן אתי רבים ומבטלי, אבל מה"ת ודאי מהני צוה"פ לדידן דקי"ל כרבנן וכדברי התוס' בפ"ב וצדקו דברי הרב בש"ע דצוה"פ מהני מה"ת דבזה לא קי"ל כר' יוחנן, אבל דלתות שאינם נעולות לא מהני אף לרבנן, דבזה בין חילוק בין ר"י לרבנן וכדברי התוס' בפ"ק: ומאד נפלאתי עליך שכתבת ז"ל והרי"ף והרא"ש פסק כר"י דבעינן דלתות ננעלות ויקשה עליהם מאד מההיא דעושין פסין, והוצרכת לפרש פירוש מחודש בדברי הגמ', והא בפשיטות י"ל שדעת הרי"ף כהתוס' בפ"ק כנ"ל ולא ידעתי כוונתך בזה: דברי הכותב מתוך טרדות רבות בנך הדו"ש הק' אברהם סימן קח תשובה הנוכחת נדפסה קצתה באב"נ או"ח א' סי' רס"ד. ועתה מצאנו התשלום הדפסנוה בשלימותה. נמצא הא דרב ששת בדר' יוסף שייכא, והנה למסקנא שם לא ק"ל הכי כדאיתא שם צ"ב, אהא דגג גדול סמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור, קתני גג דומיא דחצר מה חצר דמינכר מחיצת' אף גג דמינכר מחיצתא ופירש"י אף גג נמי, נהי נמי דשרינן לי' במחיצות התחתונות משום גוד אסיק כו' וכן קי"ל בש"ע ס' שע"ד הרי דמהני גוד אסיק לשוויי פיתחא ע"כ אין צריך ליגע, סוף דבר לדעתי צה"פ כזה מותר לכל המפורשים: שוב ראיתי בתשו' הר"א מזרחי ח"ב [סי' כ"ד, כ"ה] שהשואל פירש הא דאין צריך ליגע דרואין כאילו המשקוף יורד למטה אל הקנים וע"כ רצה לפסול בצה"פ שמצד אחד עשאה מן הצד והעמיד תחתיו קנה גבוה י' טפחים ופסל השואל דבזה א"א להכשיר דא"כ המשקוף מצד אחד גבוה היינו במקום קנה הגבוה] ומצד השני במקום קנה שהעמידו תחתיו], נמוך, ובכה"ג לא עבדי אינשי, ומדחי לה למ"ש המרדכי בצה"פ שעשאה מצד אחד על גביו ומצד השני מן הצד ופסל המרדכי משני טעמים טעם הא' דפתחא כהאי לא עבדי אינשי [וטעם הב' דקנה על גביהן אמרי משמע דמשני הצדדים צריך להיות ע"ג] וכ"ש דפתח כהאי ראש אחד של משקוף בשמים וראש השני בארץ דלא עבדי אינשי והרא"ם השיב דטעם אין צריך ליגע משום דאמרינן גוד אסיק מחיצתא וכאי' היו שני הקנים גבוהים וכשר, והנה אני הוכחתי לעיל מהא דהש"ס מוכיח מהא דכופה דאין צריך ליגע והתם לא שייך גוד אסיק שהרי למעלה אין מקום פנוי כלל להעלות שם המחיצות, ולשיטת הרא"ם צ"ל דרואין כאילו הי' פנוי ובטלתי דעתי מפני דעת הרא"ם: והנה מדברי שניהם השואל והרא"ם נלמד דצה"פ באלכסון פסול, וא"כ גם נ"ד שאמצע המשקוף גבוה והולך ומשפע לכאן ולכאן עד שתי המזוזות יש לפסול דהמשקוף באלכסון, ואין לומר בזה חביט רמי, דלא מבעיא שאין המשקוף רוחב טפח דלא שייך חביט רמי כדאיתא בסוכה, כ"ב, גבי שתי קורות המתאמות אך אפי' רחב טפח אין להכשיר בזה משום ח"ר דהא אמרינן שם ובעירובין י"ד. ובלבד שלא תהי' העליונה למעלה מעשרים אלא תוך עשרים, ומבואר דבלמעלה מעשרים אין להכשיר משום חביט ויהי' למעלה מעשרים כיון שכמו שהיא עכשיו יש בה פסול בעצמותה וכמ"ש הריטב"א בעירובין שם וז"ל וגם נלמוד מכאן שאין אומרים חבוט אלא בשכל אחת מהן ראוי שתעמוד במקומה ותתקרב חברתה, וא"כ הכא שהקורה באלכסון ופסולה דכה"ג לא מקרי משקוף אין להכשיר משום חבוט: מ"מ נראה דיש לחלק דדווקא התם שהצדדים משונים זה מזה זה גבוה וזה נמוך ובמה שזה צד וזה צד ראויים להיות שנים, ע"כ בכה"ג לא עבדי אינשי ומדמי להא דמרדכי דזה ע"ג וזה מן הצד, אבל בנ"ד שהצדדים שוים והאמצע גבוה לית לן בה גם בחוש כן נראה דפתח צד אחד נמוך ואחד גבוה אינו נאה ולא עבדי אינשי אבל בשהאמצע גבוה הוא עוד נוי ע"כ דעתי מסכמת להתיר: דברי גיסו הד"ש מצפה הרמת קרנו למעלה הק' אברהם חפ"ק סאכטשאב סימן קט ב"ה אור ליום ג' נח תרל"ט לפ"ק. שוכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י קודם ימים נוראים השגתי ממך מכתב בענין תחום כלים ותיכף ערכתי אליך מכתב ונאבד ממני ואכתוב שנית: הקשית על התוס' עירובין (מ"ז:) שכתבו דמי שהי' פירותיו חוץ לתחומו יש אלפים אמה ממקומם לריב"נ, והקשית ממתני' דביצה מי שהי' פירותיו בעיר אחרת וערבו בני אותה העיר להביא אצלו מפירותיו לא יביאו לו: